ביהמ"ש קבע שהאלמנה לא תשלם את חוב בעלה המנוח לבנק. זו הסיבה

יחד עם זכויותיו של המנוח, יורשי עיזבונו מקבלים עליהם גם את חובותיו, אולם לכלל עקרוני זה יש מספר מגבלות • בפסק דין של בית משפט השלום בבאר שבע שפורסם בשבוע שעבר, מגבלות אלה עלו לבנק סך של 1.5 מיליון שקל כחוב אבוד

משק חקלאי. האם ניתן להוריש אותו? / צילום: Shutterstock
משק חקלאי. האם ניתן להוריש אותו? / צילום: Shutterstock

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון, מנהלת תחום דיני משפחה

ידוע כי יחד עם זכויותיו של המנוח, יורשי עיזבונו מקבלים עליהם גם את חובותיו, אולם לכלל עקרוני זה קיימות מספר מגבלות והסתייגויות. במקרה המתואר בפסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע שפורסם בשבוע שעבר, תנאים אלה עלו לבנק סך של 1.5 מיליון שקל כחוב אבוד. 

בת הזוג של המנוח זכתה בהתנגדות לצוואה - ונשארה בלי כלום
בהיעדר צוואה: ילד שנולד מתרומת זרע אינו יורש את אביו החוקי
קיבלתם דירה בירושה? האם היא תחולק עם בן הזוג במקרה של גירושים

המנוח חי והתפרנס ממשק חקלאי במושב. כחודשיים לפני מותו הוא לקח מהבנק הלוואה בסך של 1.5 מיליון שקל, ולשם כך אף שיעבד את המשק, אולם מטבע הדברים לא הספיק לשלם את החוב. לפיכך עבור החזר חובו של המנוח, הבנק תבע את אלמנתו, שהיא היורשת היחידה על-פי צוואתו וגם זאת שנותרה לחיות ולהתפרנס מהמשק.

בגביית חובות מיורשים, החוק מבדיל בין שני מצבים: מצב אחד שבו העיזבון טרם חולק - לעומת מצב שבו העיזבון כבר חולק, והרכוש שקיבל היורש התמזג עם רכושו הפרטי. כאשר העיזבון טרם חולק, ניתן לגבות את חובות העיזבון רק מנכסי העיזבון; ואילו כאשר העיזבון כבר חולק, ניתן לגבות את חובות העיזבון גם מתוך נכסיהם האחרים של היורשים.

אין מחלוקת שמאז מות המנוח, האלמנה עושה שימוש מלא במשק, מתגוררת בבית המגורים, נותנת לבנה לעשות שימוש בחלקה מתוך המשק לצרכיו, והסכם החכירה של המשק מול רשות מקרקעי ישראל רשום כיום רק על שמה. האלמנה אפילו כיסתה מיוזמתה חלק מחובותיו האחרים של המנוח כלפי צדדי ג' שאינם הבנק.

הבנק טען כי התנהלות זאת של האלמנה מצביעה על כך שהעיזבון חולק, ולכן הוא רשאי לגבות את חוב ההלוואה מהאלמנה - לא רק מהמשק שהיא ירשה מהמנוח, אלא גם מרכוש פרטי שלה, שאותו היא ירשה מאמה.  

המשק אינו ניתן לירושה 

הבנק נדרש לעמוד בשני מכשולים מהותיים בדרכו לגביית החוב. ראשית, היה עליו להוכיח כי האלמנה ירשה את המשק מהמנוח, וכבר בשלב זה הוא כשל. הרוב המוחלט של המשקים החקלאיים בישראל נמצאים בבעלות המדינה ולא בבעלות פרטית, ולמרות שהציבור נוהג להתייחס לאדם שחי ומפעיל משק חקלאי כ"בעל המשק", מבחינה משפטית מעמדו הוא של בר-רשות בלבד.  

המשמעות היא, בין היתר, ש"בעל המשק" כלל לא יכול להעביר את זכויותיו במשק כירושה, לא באמצעות צוואה ולא באמצעות צו ירושה. במותו של "בעל המשק", הזכויות במשק עוברות בדרך-כלל לבן או בת זוגו, בהתאם להסכמים עליהם חתם מול רמ"י והמושב, המכונים "הסכמי משבצת". לכן גם במקרה זה, האלמנה קיבלה את הזכויות במשק מכוח "הסכם המשבצת", ולא בירושה. גם אם המנוח היה משאיר אחריו צוואה, שבה נכתב שהוא מוריש את המשק לבנו ולא לבת זוגו, בת הזוג הייתה הופכת לבעלת הרשות במשק תחת המנוח.

אם המשק אינו ניתן לירושה, והוא לא חלק מהעיזבון, הרי שהמשמעות היא גם שהעיזבון לא חולק, שכן השימוש שהאלמנה עושה במשק, אינו קשור לירושת המנוח. לכן הבנק אינו רשאי לגבות את החוב של המנוח מנכסים אישיים של האלמנה, אלא רק מנכסים שירשה מהמנוח באמצעות הצוואה, ובכלל נכסים אלה, המשק כאמור אינו נכלל.

פסק הדין לא מפרט אילו נכסים אחרים הוריש המנוח לאלמנה, מהם יכול הבנק לנסות לגבות את החזר ההלוואה, אולם מאמירה במאמר מוסגר בפסק הדין, לפיה האלמנה הגישה בקשה לניהול עיזבון המנוח בפשיטת רגל, ניתן להבין שהרבה כסף הבנק כנראה לא ימצא שם. כמו כן, הבנק חויב לשלם לאלמנה סך של 40 אלף שקל כהוצאות משפט.