עם סצנת אונס, מימון שבוטל וקשיי הפצה, הסרט מושך האש על טראמפ בדרך לבוחרים

היוצרים מתעקשים שמדובר בייצוג עתיר ניואנסים שעשוי לדבר גם אל תומכי טראמפ. הבמאי אף טען שטראמפ עצמו עשוי לאהוב את הסרט, טענה שרק מוסיפה למורכבות ולסערה התקשורתית הביופיק "המתמחה" הוא אחד הסרטים הכי מושכי אש של 2024. הסיבה: עיסוקו בדונלד ג'. טראמפ, וההשלכות הפוליטיות והתרבותיות שסובבות אותו. הסרט, שביים עלי אבאסי ובו מככבים סבסטיאן סטן ("קפטן אמריקה: חייל החורף" של מארוול) כדונלד טראמפ הצעיר וג'רמי סטרונג ("יורשים") כעורך הדין רוי כהן, צולל אל מערכת היחסים המכוננת בין השניים, ומגולל איך הנשיא לעתיד סיגל לעצמו את המנטליות של "ניצחון בכל מחיר" שלמד מהמנטור שלו.

● החיבוק האוהד מהוליווד עלול להקשות על קמלה האריס מול הרחוב האמריקאי
● עם חוב עתק: האחים וורנר בונים על רוח רפאים שתחזיר אותם למסלול

הסרט המתואר כ"סיפור מקור" (origin story, שבו חוזרים לימי התהוותן של דמויות גדולות, לרוב נעשה בתחומי הקומיקס וגיבורי העל) של עלייתו של טראמפ בענף הנדל"ן הניו יורקי. הוא מציג את הקשרים שלו עם כהן, דמות משמעותית בשימועי ה"אנטי-קומוניזם" של הסנטור מקארתי בשנות החמישים ועסקן פוליטי ידוע לשמצה. הסרט מעניק הצצה אל טראמפ לפני שהפך לאייקון תרבותי מוכר לכל ודמות פוליטית שנויה במחלוקת.

למרות תצוגת המשחק שזכתה למחמאות ממי שצפה בסרט, והאפשרות שיככב בעונת הפרסים ההולכת וקרבה, הסרט, שערך את הפרמיירה שלו בפסטיבל קאן במאי השנה, התקשה למצוא מפיץ בשוק הגדול והמשמעותי מכולם - צפון אמריקה. זו התפתחות מפתיעה למדי לגבי סרט שעלות הפקתו הסתכמה בכ-20 מליון דולר ושהאפיל התקשורתי שלו רחב, במיוחד בשנת בחירות.

באופן מפתיע, אחד המממנים הראשונים של הסרט היה המיליארדר דן סניידר, בעלים לשעבר של קבוצת הפוטבול מוושינגטון ותורם ותומך נלהב של טראמפ. הוא מימן את הסרט באמצעות חברת ההפקות קינמטיקס שבבעלותו. הוא טוען שהיה משוכנע שמדובר בתיאור מחמיא של חברו הנשיא. בפברואר השנה, אחרי שצפה בגרסה מוקדמת של הסרט, עורכי הדין של קינמטיקס עשו כל שביכולתם למנוע את המשך שיווקו ולפעול לגניזתו. מנכ"ל קינמטיקס עמנואל נונייז מתעקש שלהחלטה לגנוז את הסרט לא היה כל קשר לסניידר. בסופו של דבר מפיקי הסרט הגיעו עם סניידר וקינמטיקס לפשרה, שבמסגרתה יוחזרו להם 5 מיליון הדולרים שהם השקיעו בסרט, ועוד 2 מיליון נוספים.

"אוסף של שקרים"

נקודת המחלוקת העיקרית סביב הסרט נוגעת לסצנה המתארת אונס לכאורה של טראמפ את אשתו דאז איוואנה (בגילומה של מריה בקלובה). הסצנה מבוססת על תצהיר הגירושין של איוואנה, שבו האשימה את טראמפ באונס במהלך נישואיהם. לאחר מכן היא חזרה בה ואמרה שאף שהיא אכן חשה "מחוללת", היא לא התכוונה לזה במובן הפלילי. הכללת הסצנה (שרבים מצופיה העידו שהיא קשה לצפייה) ככל הנראה הרתיחה את סניידר ואת היועצים של טראמפ, שהתייחסו אליה כ"בדיה מוחלטת, השמצה מרושעת שמנצלת לצורך סנסציוני האשמות שהוכחו מזמן כלא נכונות".

התגובה של טראמפ היתה מהירה ואגרסיבית אך כללה בעיקר הצהרות לתקשורת ואיום בתביעה, שנכון לכתיבת שורות אלה טרם מומש. לא מפתיע בהתחשב בהיסטוריה של תגובותיו כלפי כל מה שהוא תופס כאיום נגדו. עורך דינו דייויד וורינגטון הוציא מכתב לחברת ההפקה המורה להם לחדול משיווק הסרט, שהוא לטענתו "אוסף של שקרים המוציאים את דיבתו של הנשיא טראמפ רעה". הוא האשים את היוצרים כמי ש"מושפעים ישירות מגורמים זרים המעוניינים להתערב בבחירות האמריקאיות", עם יותר מרמז למוצאו האיראני-דני של אבאסי, ולממשלות קנדה, אירלנד ודנמרק, שכסף ציבורי שהזרימו תמך בהפקת הסרט.

 דונלד טראמפ / צילום: ap, Evan Vucci

מהצד השני, יוצרי הסרט התסריטאי גבריאל שרמן והבמאי אבאסי הדגישו בתגובותיהם את התיקון הראשון לחוקה (חופש הביטוי), המאפשר להם חופש יצירתי במיוחד כשמדובר בדמויות ציבוריות. הם הגנו על בחירתם להותיר את הסצנה כ"חלק מהותי בהבנת דמותו של טראמפ אז" וביטלו את איומי התביעה שלו כ"תגובה אופיינית וצפויה של האיש לביקורת".

לטענת היוצרים, אין מדובר בסרט המבקש להתנקש מטאפורית בטראמפ ולהפוך אותו לקריקטורה, אלא לחקור את הדינמיקה המורכבת שעיצבה אותו והפכה אותו לאיש שכולם מכירים כיום. היוצרים מתעקשים שאף שהוא לא חוסך בביקורת על האיש, מדובר בייצוג עתיר ניואנסים שעשוי לדבר גם אל תומכי טראמפ. אבאסי הבמאי אף טען שטראמפ עצמו עשוי לאהוב את הסרט, טענה שרק מוסיפה למורכבות ולסערה התקשורתית סביבו.

נטפליקס שמרה מרחק

היסטורית, אולפנים הוליוודיים לא משכו את ידיהם מסרטים שנויים במחלוקת. אפילו להפך: מחלוקת ציבורית נחשבה למקדם מכירות מצוין וזול לסרטים. לפני 20 שנה בדיוק יצא "פרנהייט 9/11" של מייקל מור, שעסק בממשל בוש ואסון התאומים; הפקת הסרט עלתה 6 מיליון דולר בלבד, והוא הכניס יותר מ-119 מיליון בקופות. גם סרטים כמו W של אוליבר סטון משנת 2008 על ג'ורג' וו. בוש או Religulous, הדוקו של הקומיקאי ביל מאהר שלועג לדת, עשו מספרים נמוכים יותר, אך לא התקשו למצוא הפצה. אבל נראה שהאיום הנוכחי בתביעה הספיק כדי להשפיע על אולפנים וחברות הפצה אמריקאיות, שנרתעו מלהגיש למפיקי הסרט הצעה. גם סטרימרים כמו נטפליקס ואמזון שמרו ממנו מרחק, בין אם מחוסר רצון להיגרר למגרש הפוליטי ובין אם מחשש שזה יחזור אליהם כבומרנג אם טראמפ ייבחר שוב. ממילא בהוליווד אין היום יותר מדי חשק לסיכונים בדרמות לקהל בוגר, שבאקלים הקולנועי של ימינו מציעות פוטנציאל מסחרי מוטל בספק.

אחרי חודשים ארוכים, חברת ההפצה בריאקליף של טום אורטנברג רכשה את זכויות ההפצה בצפון אמריקה והודיעה שהסרט יופץ בבתי הקולנוע מ-10 באוקטובר, כחודש לפני הבחירות. החברה הפיצה בעבר את "הדיסידנט", דוקומנטרי העוסק ברצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקגי, שגם הוא התקשה למצוא מפיץ. לאורטנברג ניסיון רב בהפקת והפצת סרטים "נפיצים" כמו פרנהייט 9/11 והדרמה זוכת האוסקר "ספוטלייט", שעסקה בחשיפה עיתונאית של מסכת התעללות מינית מצד כמרים בילדים. בריאקליף היא חברה קטנה, נטולת יכולות של אולפן גדול, ובצד נדיר היא פתחה קמפיין קיקסטארטר למימון "הפצת הסרט על כמה שיותר מסכים והשארתו שם לאורך זמן רב ככל האפשר". אולי הם מקווים לוויראליות מהסוג שהיה ל"קול החופש" בקיץ שעבר, שעסק בסחר בילדים; ואולי באמת אין להם מספיק כסף. בכל מקרה נכון לרגע כתיבת שורות אלה, הם עברו את היעד המקורי וגייסו כ-150 אלף דולר.

גם אם הסרט יתברר כיצירה בינונית לכל היותר, חשיבותו של "המתמחה" וסיפור הפצתו הוא בקשר המתמשך בין הוליווד לפוליטיקה, ולחשש ההדדי של שני הצדדים. היעדר הנכונות ההוליוודית להפיץ את הסרט היא צורה של צנזורה עצמית ושנאת סיכון קיצונית, ומנגד נדמה שבמערכת הפוליטית לא חוששים מאפיון דמות כזו או אחרת, אלא מהצגתה כפלטפורמה שבה הערכים המובילים מעל לכל הם כוחנות, נאמנות עיוורת ואגרסיביות. לקהל, כך נדמה, זה לא ישנה: נראה שהסרט לא יעניין את שונאי טראמפ, שיהססו להוציא כמה עשרות דולרים כדי לצפות באדם שמעכיר את שלוותם ממילא, ולא את אוהביו, שיהססו לקנות כרטיס לסרט שהרגיז כל כך את מושא הערצתם.