איך יכול להיות שבבור של חיל האוויר לא ידעו מה קורה ב-7 באוקטובר?

התחקיר שלפיו מפקד חיל האוויר גילה על מסיבת הנובה רק 10 שעות לאחר המתקפה, חשף תרבות ארגונית קלוקלת • מכשירים שניתן לצותת להם אסורים בדיונים הכי אקוטיים לביטחון המדינה, אבל זה לא אומר שאי אפשר לקבל מודיעין גלוי • איך קרה שהמידע מלמטה לא זורם, ואזרחים עם פייסבוק יודעים יותר מאשר בכירי המפקדים, ומה אפשר לעשות להבא

פסטיבל נובה לאחר הטבח / צילום: ap, Erik Marmor
פסטיבל נובה לאחר הטבח / צילום: ap, Erik Marmor

בוקר ה-7 באוקטובר. האזעקות הראשונות הקפיצו, ובליל המידע נורה אחריהן. אלה מאיתנו שאינם שומרי שבת ומחוברים לרשתות החברתיות ולווטסאפ קיבלו תמונות מזעזעות, סרטונים מלחיצים ומידע חלקי ולעתים שגוי, וכל זה כשהמציאות עצמה ממש לא מצריכה ניפוח או תוספות. כעת מתברר שכמו שומרי השבת, גם בראש שרשרת הפיקוד לא ממש ידעו מה הולך. כפי שחשף אבי עמית, עיתונאי "זמן אמת" בערוץ כאן 11, מפקד חיל האוויר תומר בר גילה על מסיבת הנובה רק ב־16:20. כי אמצעי זרימת המידע השגורים - טלפונים, טלוויזיות ודיגיטל - לא הגיע אל שולחנו בבור הפיקוד בקריה.

המומחית שסבורה: "כל התנאים בשלים להרחבת המלחמה בצפון"
השבוע בתעשיות הביטחוניות | לסין יש מערכת יירוט חדשה בלייזר, והיא רוצה למכור אותה במזרח התיכון
"לישראל אין עצמאות ייצור של רכיבים": התלות שעלולה להפוך לסכנה

הסיבה לכך היא ביטחון מידע - כורח המציאות בחמ"ל המודרני. שלל המכשירים הטכנולוגיים שנושא איתו האדם הממוצע בשגרה - טלפון סלולרי, שעון חכם או מחשב נייד - אינם מורשים להיכנס לבור.

כותב שורות אלה ישב בחמ"ל באותו הזמן. לא בחיל האוויר, אלא במפקדת פיקוד העורף. לא מתיימר להיות אלוף, רחוק מכך - נגד. אבל ראיתי כיצד קצינים בכירים בפיקוד נצמדים למסכי הערוצים כאן 11, 12 ו־13 כדי לשאוב מידע, נוכח הדרישה להפקיד כל אמצעי תקשורת בכניסה לחמ"ל. המידע לא הגיע "מלמטה", מדרגי השטח. וחלילה אין אלה טענות נגדם, שכן העורף הפך לחזית בשל כישלון צה"ל באותו היום. איני מתכוון לחשוף מידע רב מאותם ימים כי יש לי כבוד והערכה לחיל שבו צמחתי, ותחושת שליחות אמיתית בלבישת המדים.

אולם, השורה התחתונה כבר ברורה ואחת היא לכל צה"ל: המידע לא זרם מהשטח, וגם מה שזרם - לא בהכרח הגיע אל הדרג הפיקודי. אם אלוף בר שמע על מסיבת הנובה בשעה שבה חלק בלתי מבוטל מבתי ישראל כבר ידע דרך הרשתות החברתיות וכלי התקשורת ש"הייתה מסיבה גדולה בעוטף", נשאלת השאלה העקרונית: כיצד עובדת השמירה על ביטחון מידע, שדרוש לכל הדעות, למול זרימת מידע ראויה?

"שואלים, האם לא צריך להחמיר?"

עפר שלח, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ולשעבר חבר בוועדת חוץ וביטחון, פרסם לפני כשבוע את המאמר "תרבות אוכלת מבנה ארגוני לארוחת עשר", שבו כתב, בין השאר, כי "רק שינוי תרבותי עמוק עשוי ליצור דיון פורה שיצמצם את מרחב הטעות של קהילת המודיעין". בשיחה עם גלובס, שלח מסביר כי בפורום שבו עוסקים במידע חסוי, יש להתעקש להימנע מאפשרות של ציתות. "אין סיבה להכניס לבור של חיל האוויר מכשיר שאפשר לצותת לו, אבל זה לא סותר את העובדה שבעידן הנוכחי, צריך להיות מישהו שמנטר אוסינט, מודיעין גלוי". אותו אדם יכול היה לאסוף מידע מהתקשורת והרשתות - ולהעבירו הלאה.

עפר שלח / צילום: יח''צ
 עפר שלח / צילום: יח''צ

אלוף (מיל') איתן דנגוט, כיום חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, כיהן כמתאם פעולות הממשלה בשטחים ומזכיר צבאי של שלושה שרי ביטחון, ולו ניסיון בניהול הערכות מצב בדרגים בכירים. לדבריו, תמיד יש למפקד חשש כי הוא לא מקבל את המידע מלמטה. "המערכת הצבאית מושתתת על כך שהמבנה שלה ואופן הדיווח מעלים את הדברים למעלה בשרשרת, כשכל אחד יודע לעשות את התעדוף לצד החשיבות והדחיפות ולעלות כגורם משפיע. בהערכת מצב יושבים כל מי שנושאים באחריות על הרכבת התמונה המלאה, ומי שיושב שם סומך את ידו שיביאו את עיקרי הדברים עם הלבטים".

אדם נוסף שידע אינספור הערכות מצב בקריירה הצבאית שלו הוא אלוף (מיל') גרשון הכהן, כיום יו"ר הוועד המנהל של תנועת הביטחוניסטים, ולשעבר מפקד הגיס המטכ"לי. הוא שופך אור על כיצד, מאחורי הקלעים, פתרו קצינים בכירים ושרים את קשיי התקשורת בין הדרג הבכיר לבין דרגי השטח. "במבצע עופרת יצוקה, ראיתי כיצד לגבי אשכנזי, בטרם ההחלטה לעבור את הגבול, היו 'שגרירים' - אנשים שהוא התייעץ איתם. תמיד אחרי הערכת מצב יש דברים לברר למעלה ולמטה, אז הוא פוגש אנשים אישית".

כהן, שבהשכלתו האקדמית מחזיק בתואר ראשון ושני בפילוסופיה וספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית, מציין כי לתהליכים הללו לא יהיה אף פעם תיעוד, כי היסטוריונים לא יידעו על התהוותם. "פעם בשבוע נהג משה דיין כשר ביטחון לשבת במסעדת אולימפיה בתל אביב. כולם ידעו את זה. אז נכון שאי אפשר לעקוף דרגים, אבל אי אפשר להגיע למסעדה בתל אביב? היו מי שניצלו זאת כדי להעלות אליו דברים".

דנגוט שם דגש על כך שאירועי 7 באוקטובר קרו בשמחת תורה, בתקופת חגי תשרי המתוחה באופן קבוע. "ב־48-36 שעות האחרונות של בלוק החגים, עולות שאלות של 'האם לא צריך להחמיר?' האם מסיבה כמו נובה לא הייתה צריכה לעלות לאשרור מחדש? האם היא עלתה בהערכת המצב האחרונה לפני החג? צריכים לבחון את המתחים ואי ההסכמות, אבל כאן הדבר קרה בקו אחד".

גם כשמידע מגיע, נדרשת חשדנות

שלח נועץ את הסיבה שבגינה עיתונאים מהדרום, בהם תמיר סטיינמן ואלמוג בוקר, החזיקו בזמן אמת ידע טוב יותר מהצבא בזכות קשב, ולא טכנולוגיה. "במאקרו, צריך לשאול למה מערכת המודיעין ודרג קבלת ההחלטות מכורים לחומר שהושג מודיעינית ושעבורו זחלו ב'ביוב' של סייבר - בעת שהמודיעין הגלוי מונח על השולחן. למערכות קשה להכיר בכך שהמידע הרלוונטי יותר נמצא בחוץ, וכל אדם עם טלגרם יודע דברים. זו מנטליות, ולא טכנולוגיה. כמעט מכל חקירה של כשלים מודיעיניים עולה המסקנה - הרבה מאוד מודיעין נמצא בחוץ. אבל לא ראו אותו, כי הוא בחוץ".

גם כשמידע עולה, צריך לקבל אותו בחשדנות. אין זה אומר שצריך להתייחס אליו בביטול, כפי שקרה לפני מלחמת יום הכיפורים ולפני זו הנוכחית. הכהן משתף מאחורי הקלעים של המתיחות מול סוריה בשנת 1996, שנבעה ממידע שהביא איש המוסד יהודה גיל בדבר היערכות של חאפז אל־אסד למלחמה. לימים, גיל נידון לחמש שנות מאסר באשמת ריגול וגניבה בידי עובד ציבור.

"בעת הכוננות של 1996, הייתי סגן מפקד אוגדה 36", מציין הכהן. "בוגי (יעלון) בתור ראש אמ"ן הוציא התרעה אסטרטגית למלחמה, כאשר עמוס גלעד (ראש חטיבת המחקר באמ"ן דאז, דש"א) טען כי אין לכך בסיס. היה ויכוח גדול בצבא ובדרג המדיני, כשגם איציק מרדכי כשר הביטחון היה שקול. פיקוד צפון דרש להעלות עוד אוגדה לרמת הגולן, והרמטכ"ל אמנון ליפקין היה לצידנו".

סגן מפקד אוגדה 36 דאז החליט לנקוט יוזמה, ערב לפני שידע שהרמטכ"ל יגיע להערכת מצב בבסיס נפח. "הלכתי לדבר עם שני דרוזים במג'דל שמס, שהיו פעילים ידועים של 504. ישבתי איתם עד 12 בלילה, והם אמרו לי 'וואלה, אין לאסד סיבה לצאת למלחמה'. האנשים האלה נמצאים בקשר עם בני משפחותיהם בהר הדרוזים, בדרום מערב סוריה. לאחר הערכת המצב ליוויתי את הרמטכ"ל למסוק ושאלתי אותו אם מעניין אותו לשמוע מה אמרו, כי הוא הכיר אותם כראש אמ"ן. הוא אמר שכן, והבנתי שהמידע ממש עזר לו".

טלוויזיות נמצאות גם בבור של המטכ"ל

פיקוד העורף רחוק מלהיות החיל או החמ"ל היחיד שמחובר באופן קבוע לתקשורת בחוץ. דנגוט, שהיה בקריירה שלו גם ראש מטה פיקוד העורף, מספר כי טלוויזיות נמצאות גם בבור של המטכ"ל. "הטלוויזיות משלימות חלק מהידיעות שרואים או שומעים. ב־7 באוקטובר הייתה תקופת חגים והיו חופשות רבות, הייתה אווירת סוף עונה. העיתוי הוא מאוד מורכב".

דנגוט מסביר: "כשאתה מגיע לחג האחרון, נשאלת השאלה איך אתה לוקח אותו? סדרי כוננות, יציאות רגילות או לא? היה גם תגבור כוחות ביו"ש. כוננות חיל האוויר לא הייתה. אלו שאלות שלא עלו באותו רגע, ויכול להיות שהייתה תרבות קשה, כולל באוגדת עזה". הכהן משתף כי "כשאתה מתחיל להיות גנרל, בתור תת־אלוף, אתה צריך לדעת לסגל לעצמך משימות עדכון מעבר לרגילות. שיהיה לך את המישהו או מישהי שאומרת, 'אם לא שמת לב, אז ברדיו אמרו'. לעתים, סגורים חמש שעות בישיבות ובהערכות מצב, ומגלים דברים בדיעבד".

שלח מסכם כי שורש הבעיה אינו טמון במודיעין, אלא בארגון. "פעם היה מידע, אבל לקח לו זמן להגיע. היו עיתון פעם ביום, מהדורת חדשות בטלוויזיה פעם ביום. בעידן הנוכחי המידע הוא מיידי. וזו לא רק המהירות: הוא בחוץ, ומאינספור מקורות. יש אינספור ספקי מידע. כל אדם שמרים מצלמה בשדרות ומצלם מחבלי חמאס, הוא מקור מידע. המערכות צריכות לעשות ניתוב, ולהכניס את זה. זה שינוי תרבותי כי כל המהות שלהן, הייחודיות - הוא היותן ספקיות מידע".