האם החוק לא מעמיד תנאי כשירות לממלא־מקום יו"ר הרשות השנייה

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: שלמה קרעי
מפלגה: הליכוד
תוכנית: המדד
ציטוט: "כשממנים ממלא־מקום אין צורך בתנאי כשירות, עשינו את זה כבר ב־2017"
תאריך: 17.09.2024
ציון: כן, אבל

לאחר פרישתו של עדן בר טל, יו"ר הרשות השנייה, הוחלט למנות כממלאת־מקום זמנית את ד"ר אודליה מינס. זאת בניגוד לעמדת היועמ"שית, הטוענת כי ד"ר מינס אינה עומדת בתנאי הכשירות לתפקיד. בעקבות עתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון פסק בג"ץ כי סמכויותיה יוקפאו עד המשך ההליכים. מנגד, שר התקשורת שלמה קרעי טען בראיון ל"מדד": "כשממנים ממלא־מקום אין צורך בתנאי כשירות, עשינו את זה כבר ב־2017". עוד הוסיף השר " הפעם הזאת אנחנו מחליטים שצריך תנאי כשירות, גם אם בעבר לא דרשנו, וגם אם החוק לא כותב את זה". אם כך, מדוע החליט בכל זאת בג"ץ להקפיא את סמכויותיה?

נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין לא ידוע כיצד הסיפור ייגמר. לטענת היועמ"שית. בסעיף 12א לחוק הרשות השנייה לא מצוינות דרישות למילוי התפקיד כממלא־מקום יו"ר: "נבצר זמנית מיושב־ראש המועצה למלא תפקידו, או אם נתפנתה משרתו, וטרם נתמנה אחר במקומו - ימנה לו השר, באישור הממשלה, ממלא־מקום מבין חברי המועצה לתקופה שלא תעלה על שלושה חדשים".

אולם עו"ד גלי בהרב־מיארה מתבססת על סעיף 16א של חוק החברות הממשלתיות, בטענה כי הוא חל גם על מינויים בתאגידים ציבוריים כדוגמת הרשות השנייה, ולכן ד"ר מינס אינה עומדת בתנאי הכשירות הקבועים בו. בהתבסס על חוק זה, כשיר לכהן מי שיש לו ניסיון של חמש שנים לפחות בתפקיד בכיר בתחום הניהול העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי, בכהונה ציבורית בכירה או בתפקיד בכיר בשירות הציבורי.

לפי פרשנותה של היועמ"שית, הדרישה לעמידה בתנאי הכשירות חלה גם על מינוי זמני לתפקיד ממלא־מקום, וזאת כדי להבטיח את התפקוד התקין של הרשות ולמנוע מצב בו מופעלות סמכויות משמעותיות על־ידי מי שאינו עומד בדרישות החוק. היא מוסיפה כי ההחלטה התקבלה בניגוד לחוות־הדעת המשפטית של היועצת המשפטית למשרד התקשורת, עו"ד ברוריה מנדסלון, שקבעה כי קיימת מניעה משפטית במינוי מתוקף כך שאינו עומד בתנאי הכשירות בשל חוסר הניסיון הניהולי הנדרש: "התפקיד כולל תנאי סף סטטוטוריים, ולפיכך מינויו של ממלא־מקום מחייב עמידה באותם תנאי סף".

הדבר פורסם גם במספר כלי תקשורת (למשל; מעריב, Ynet, וואלה), ומנגד קרעי אמר בראיון כי היועצת המשפטית למשרד התקשורת דווקא כתבה חוות־דעת שתומכת במינוי של אודליה מינס. בבקשתנו להבהרת העניין הוא הסביר: "היועצת המשפטית של המשרד כתבה טיוטה תומכת, בהתאם לחוות־דעת שהיא עצמה כתבה בשנת 2017 במקרה דומה. הייעוץ המשפטי לממשלה הנחה אותה 'מקצועית' לשנות את עמדתה בניגוד לפרשנות שהייתה רווחת עד היום. מצורפת תכתובת מייל של ברוריה שמאשרת את זה. מצ"ב גם חוות־הדעת משנת 2017".

בתכתובת המייל המצורפת מציינת היועצת המשפטית למשרד התקשורת כי פנתה למשרד המשפטים לצורך ייעוץ שלפיו יפעלו, וכי הציעו פרשנות לפיה ממלא־מקום יו"ר הרשות השנייה אינו נדרש לעמוד בתנאי הכשרה. השר מציין כי לטעמו היא לא הייתה צריכה לפנות לגורם חיצוני כדי לאשר את חוות־דעתה המקצועית.

ההחלטה עליה מסתמכים השר קרעי (והממשלה) מסתמכים היא מינויו של שפיק עבד ליו"ר זמני לרשות השנייה, ובה לא נבחנה כשירותו לתפקיד, וכפי הנראה היועצת המשפטית למשרד התקשורת, שמכהנת גם היום בתפקיד, קבעה בזמנו כי אין מניעה לאישור המינוי. חוות־הדעת אליה השר ביקש להתייחס מתבסס על סעיף 12(א) לחוק הרשות השנייה בלבד. נרשם כי הוא אינו מעורר קשיים משפטיים, וכי עמדת יועצים משפטיים ממשרדים אחרים אינה רלוונטית.

בנוסף היועמ"שית טוענת כי אופן המינוי היה לא תקין, היות שההחלטה שאושרה בממשלה לא הופיעה בסדר היום של הממשלה לקראת דיון, אלא הוצגה במהלכו. קרעי וממשלתו מנגד מציינים כי לא בפעם הקודמת לא התעורר צורך לקיים דיון בממשלה לפני אישור ההחלטה.

ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר, מומחית במשפט תקשורת וטכנולוגיה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מתייחסת לעניין: "בעבר היו מינויים זמניים שבירור לא עמדו בתנאי של 'חמש שנות ניסיון', כי איתור מועמד בעל כלל הקריטריונים לוקח זמן, וזה סותר את המטרה של מינוי מיידי לשמירה על רציפות תפקודית. כמובן שבמקרה שיש מי שעומד בתנאי הסף במינוי הזמני, ניתן לבחון את מינוי הקבע עבורו". 

מאז החוק לא השתנה, ובכל זאת מדוע הפעם החליטה היועצת המשפטית למשרד התקשורת שיש צורך בתנאי כשירות? ממשרד התקשורת נמסר לנו: "עמדת היועצת המשפטית של המשרד גובשה בתיאום ובאישור הייעוץ המשפטי לממשלה".

ד"ר שוורץ־אלטשולר מסבירה: "יש כאן שאלה פרשנית. מצד אחד, חוק החברות הממשלתיות שואף לשמירה על טוהר המידות, מקצועיות ורמה גבוהה של מי שעומד בראש רשות בישראל והוא חל על כלל המינויים. מהצד השני, חוק הרשות השנייה מתעדף רציפות תפקודית - הוא מתייחס לסיטואציה הספציפית של מילוי מקום זמני, ולכן עבורו אינו נדרשים תנאי סף".

ד"ר מינס היא חברת מועצת הרשות השנייה מאז 2018 ומכהנת גם כיו"ר ועדת ערר ברשות. בנוסף, היא מכהנת כמרצה בכירה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומנהלת אקדמית בקמפוסים החרדיים. כמו כן, היא מכהנת כחברת מועצה במרכז לקידום מורשתו של מנחם בגין, מרצה מן החוץ באוניברסיטת תל אביב ודירקטורית בחברה המרכזית לפיתוח השומרון.

לאור כך שהממשלה החליטה למנות את ד"ר מינס לתפקיד, התנועה לאיכות השלטון  עתרה לבג"ץ, וזה החליט להקפיא את מינויה של מינס. בעתירתה טענה התנועה כי מינס אינה עומדת בתנאי הסף לכהונה בתפקיד ציבורי, וכי הממשלה מינתה לתפקיד אדם ללא ניסיון ניהולי בכיר כלל. בכך המינוי חרג מהוראות החוק, והשר והממשלה פעלו בלא סמכות.

בנוסף, העתירה התייחסה לכך שהמינוי נעשה בניגוד לחוות־הדעת המשפטית: "עניינה של עתירה זו נוגע במחויבותה של הממשלה לעיקרון שלטון החוק וחוקיות המינהל, ולמעמד שהיא מייחסת למוסד הייעוץ המשפטי לממשלה ולמשפט המינהלי בכלל. המינוי האמור קודם על אף ובניגוד לחוות־דעת משפטיות חוזרות, ולמאמצים של הייעוץ המשפטי לממשלה למלא את תפקידו כשומר סף, ולהבהיר לממשלה את גבולות הדין".

השופט אלכס שטיין הורה כי העתירה תידון בפני הרכב מורחב של שלושה שופטים בהקדם האפשרי. זאת, בשים לב לחשיבות הציבורית והמשפטית של הסוגיה. החלטתו התבססה על עמדת היועצת המשפטית לממשלה והמשיבים מטעם המדינה, אשר לא התנגדו להקפאת סמכויותיה של ד"ר מינס בשלב זה. במקביל קבע השופט שטיין כי ד"ר מינס רשאית להגיש תגובה מטעמה עד ל־8 בספטמבר 2024.

לסוגיה משפטית זו הגיב השר קרעי: " ⁠⁠ניתן לקרוא באריכות את תגובת ד"ר אודליה מינס לבג"ץ בעניין הזה".

מינויה של מינס לממלא־מקום הרשות השנייה מעלה מחלוקת משפטית שלא אנו נכריע בה. באופן תגובתנו מופשט ניתן לשים על כף המאזניים תיעדוף בין רציפות תפקודית של משרד התקשורת אל מול רמה מקצועית גבוהה.

כך או אחרת, ניתן לשער כי עד לדיון והכרעת בג"ץ ממילא יעבור משך מינויה הזמני של מינס, וייכנס יו"ר קבוע לתפקיד, כך שבמובן מסוים הרציפות התפקודית כבר נפגעה. החשיבות של הדיון הזה נכונה אולי רק להכרעה בסוגיות דומות, אם יהיו בעתיד.

באשר לדבריו של קרעי: "כשממנים ממלא־מקום אין צורך בתנאי כשירות, עשינו את זה כבר ב־2017" - ניתן לקבוע כי דבריו נכונים על־פי חוק הרשות השנייה, אבל... היועצת המשפטית לממשלה מבססת את טענתה על חוק אחר - חוק החברות הממשלתיות. כמו כן, השר קרעי והממשלה מתסתמכים על מינויו של שפיק עבד, שם נמסר כי המינוי נשען על חוק הרשות השנייה בלבד, ואין מניעה משפטית למינוי, בלא בחינת תנאי כשירות.