"אסון מוחלט": בלבנון שואלים - האם חיזבאללה הלך שולל אחרי איראן?

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

● בוול סטריט ג'ורנל שואלים: האם ישראל תהפוך לספרטה של המזרח התיכון
● האיראנים נערכים לתגובת ישראל, והמשטר מאיים על מי שיתעד מחסור  

1האם לישראל יש את היכולות להפציץ את אתרי הגרעין של איראן?

"לפני שנתיים, עשרות מטוסי קרב ישראלים שאגו מעל הים התיכון, מדמים תקיפה במתקני הגרעין של איראן, תרגיל שכוחות ההגנה הישראלים פרסמו בגלוי כתרגיל ב'טיסה ארוכת טווח, תדלוק אווירי ופגיעה במטרות רחוקות'", נכתב בניו יורק טיימס בכתבה שכותרתה: "וושינגטון חוששת שהישראלים יפצצו את אתרי הגרעין של איראן. אבל האם הם יכולים?". מטרת התרגיל "לא הייתה רק להפחיד את האיראנים", נכתב. "הוא נועד גם לשלוח מסר לממשל ביידן: חיל האוויר הישראלי מתאמן לנהל את המבצע לבדו".

נכתב כי "בימים האחרונים תהו בכירי הפנטגון האם הישראלים מתכוננים לעשות זאת לבד, לאחר שהגיעו למסקנה שאולי לא יהיה להם עוד רגע כמו זה". הוויכוח הפתאומי הנוכחי על מתקפה העלה שאלות חדשות. "אם ישראל תתקוף, עד כמה היא באמת יכולה להכשיל את היכולות הגרעיניות של איראן? או, האם התוצאה תהיה פשוט לדחוף את תוכנית הגרעין של איראן למחתרת? ומה אם תקיפה ישראלית תגרום למנהיגי איראן להחליט דוקא לזרז אז פיתוח הפצצה?".

במשך 22 שנים, "מוקד תשומת הלב של ישראל - ושל וושינגטון - באיראן היה מפעל ההעשרה הגרעיני נתנז, הקבור במדבר. ישראל פיתחה תוכניות להרוס או לשתק את אולם הצנטריפוגות הענק, שבו מסתובבים אלפי המכונות הגבוהות והכספות במהירויות על-קוליות עד שהאורניום מתקרב לרמה המספיקה לשימוש בנשק גרעיני. בעוד שנתנז יהיה מטרה קלה למדי, פגיעה בו תהיה פתיחת מלחמה. אז במשך 15 השנים האחרונות, ארה"ב דחקה בדיפלומטיה, סנקציות, לא פצצות, כדי לקלקל את התוכנית. והיא חסמה באופן פעיל את ישראל מלהשיג את הנשק שהיא תצטרך כדי להשמיד מתקן צנטריפוגות נוסף, בשם פורדוב, שנבנה עמוק בהר".

נכתב כי "הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש לא נענה לדרישותיה של ישראל לקבל נשק שיהיה חיוני לכל מאמץ להפציץ כל מתקן עמוק ושמור בכבדות. הוויכוח סייע ליצירת מבצע חשאי ענק המכונה 'המשחקים האולימפיים', תוכנית ישראלית-אמריקאית מסווגת ביותר להשמדת הצנטריפוגות באמצעות נשק סייבר. יותר מ-1,000 צנטריפוגות הושמדו על ידי מה שנודע בשם וירוס Stuxnet, מה שהחזיר את התוכנית בשנה או יותר". אבל האיראנים בנו מחדש, "הוסיפו עוד אלפי צנטריפוגות, ובנו עמוק יותר מתחת לאדמה".

נכתב כי "הישראלים גם התנקשו במדענים ופגעו במתקנים מעל פני הקרקע, תקפו מרכזי ייצור צנטריפוגות באמצעות מל"טים והשקיעו משאבים אדירים בהכנה למתקפה אפשרית על המתקנים. אך המאמצים הישראליים התערערו לאחר שממשל אובמה הגיע להסכם גרעין עם איראן שהוביל את המדינה לשלוח חלק גדול מהדלק הגרעיני שלה מהמדינה. ומאוחר יותר, כאשר טראמפ פרש מההסכם, הוא ונתניהו היו משוכנעים שהאיראנים יוותרו על הפרויקטים שלהם בתגובה לאיומי וושינגטון. צה"ל התמקד במקום זאת בחיזבאללה ובמנהרות התת-קרקעיות בהן אחסן טילים מתוצרת איראן".

נכתב כי "כשנפתלי בנט הפך לראש ממשלה ב-2021, אומרים גורמים ישראלים, הוא היה בהלם מחוסר המוכנות של ישראל לתקוף את התוכנית האיראנית, הורה על תרגילים חדשים כדי לדמות טיסה למרחקים ארוכים לאיראן והזרמת משאבים חדשים להכנות. גם היום, היכולת של ישראל מוגבלת. המדינה מסתמכת על צי מזדקן של מטוסי תדלוק אווירי של בואינג 707, ויעברו שנים עד שדגמים חדשים יותר, המסוגלים לשאת דלק לטווחים ארוכים בהרבה, יסופקו על ידי ארה"ב. הישראלים מאמינים שהם יכולים לנטרל את ההגנה האווירית סביב אתרי גרעין רבים; הם פגעו באחד, כדי להעביר מסר בחילופי טילים עם איראן באפריל. אבל ישראל לא יכולה פשוט להיכנס למתקני הגרעין שנחפרו בהרים".

מתוך הניו יורק טיימס, מאת דויד א. סנגר, אריק שמידט, רונן ברגמן. לקריאת הכתבה המלאה.

2"אסון מוחלט": ביקורת על החלטת חיזבאללה לצאת למלחמה מול ישראל

"ביום זה בשנה שעברה פתח חיזבאללה במלחמה לתמיכה בעזה. במשך שנה שלמה הוא סירב לחדול ממנה, לא משנה כמה רבים הקורבנות. היום, עזה הסתיימה ב'אסון מוחלט'... וגררה איתה את דרום לבנון", נכתב באל ג'מהורייה הלבנוני. "יש מלחמות שקשה להבין את הנסיבות והרקע האמיתי שלהן. זמן רב צריך לעבור עד שניתן יהיה לכתוב את הנרטיב האמיתי שלהן בדברי הימים של ההיסטוריה. הלבנונים חוו כמה מהם במהלך חצי מאה".

"למרבה האירוניה, היום לפני חמישה שבועות, בראיון שהופנה במיוחד לתומכי חיזבאללה, קרא נשיא לבנון לשעבר מישל עאון להנהגת המפלגה להפסיק את מלחמת התמיכה בדרום ולהתנתק מעזה, כי לבנון לא יכולה לשאת בתוצאות של עימות עם ישראל. אבל עאון עצמו, בנסיבות אחרות לפני ארבעה עשורים, לא צפה את ההשלכות של הצתת המלחמה עם סוריה, שהסתיימה באסון". מלחמתו של עאון בצבא סוריה ובכוחות הלבנוניים ב-1989 הובילה לכך שהצבא הסורי השתלט על משרד ההגנה והרס את אזור המזרח, בעוד מיליציות אחרות שמרו על כוחן.

"היום, שנה אחרי מלחמת עזה, טבעי לשאול את השאלה: האם חמאס ביצע את מבצע 'מבול אל אקצא' בכוחות עצמו, או שהיה מי שדחף אותו לעשות זאת? מי זה היה? מה היו המטרות שלו? האם גורם זה בחן את חישובי הרווח וההפסד לפני שהצית את המלחמה? בכל מקרה, איפה הגורם הזה שלא ממהר ברצינות לרוץ לעזרת חמאס ולהציל את עזה ההרוסה והמובסת? כמובן שמבחינה הגיונית צפויה תמיכה מגורם אחד, הלא הוא איראן. אבל מה שדלף מטהרן עצמה, לפני מספר ימים, דרך הנשיא החדש, מסעוד פז'קיאן בראיונות לתקשורת האמריקאית, הוא שחיזבאללה צריך להימנע מללבות מלחמה גדולה עם ישראל, כי היא עולה עליו בהרבה ביכולותיה הצבאיות".

בכל מקרה, "שום דבר לא מבטל את השאלה הבסיסית שכולם שואלים שנה אחרי המלחמה: אם הנהגת חיזבאללה, בתקופתו של סייד חסן נסראללה, הייתה ידועה בחישובים המדויקים ובסבלנותה האסטרטגית, מה גרם לה להכנס למלחמה שידוע כי היא קטלנית? והאם היא באמת הייתה חשופה להונאה גדולה כל כך שהכניסה אותה לצרות? זו שאלה אחרת, שההיסטוריה תענה עליה יום אחד".

מתוך אל ג'מהורייה, מאת טוני איסה. לקריאת הכתבה המלאה.

3סיפורו של טל שוהם, שנחטף לעזה

"זה המעט שגלעד קורנגולד יודע על מה שקרה לבנו ב-7 באוקטובר: הוא יודע שטל, אביהם בן ה-39 של יהל ונווה, ובעלה של עדי, נחטף מקיבוץ בארי על ידי חמאס. שלמרבה המזל הוא לא נפצע, הוא היה לבוש, הוא נתחב בתא המטען של מכונית, ואז הוא נעלם לגיהינום שהוא גורלו של חטוף ישראלי בעזה", נכתב בפייננשל טיימס בכתבה שכותרתה: "השנה ששינתה את ישראל". הוא מאמין שטל חי, "או לפחות אומר לעצמו שהוא חייב להאמין בזאת. הוא גם יודע מחטופים אחרים שלפעמים הורשו להאזין לרדיו הישראלי, או שראו את משפחותיהם באל-ג'זירה, ערוץ החדשות הקטארי המשדר בכל העולם הערבי".

וכך, "קורנגולד, בן 62 שנאבק להישאר חזק, לא מפספס אף הזדמנות להופיע ברדיו. אולי, הוא מקווה, גלי הרדיו ישאו את קולו לאורך 15 הק"מ לערך מעבר לגבול עם עזה, ויודיעו לטל שמשפחתו לא נטשה אותו, גם אם הוא מאמין שממשלת ישראל ושאר העולם, כן. הוא אומר לבנו, 'אנחנו אוהבים אותך, אם אתה שומע אותנו, דע שמשפחתך מוגנת', הוא אומר. 'אני צריך שתהיה חזק, כי אנחנו כמעט שם'".

אבל "עברה שנה שלמה מאז 7 באוקטובר ו'אנחנו לא שם', נכתב. אשתו וילדיו של טל, אז בני 8 ו-3, שוחררו בנובמבר. אבל אביהם נשאר בעזה. חלק גדול מהכעס של קורנגולד מופנה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שממשלתו 'עושה הכל כדי שנושא החטופים יישכח. לא אכפת לו מהחטופים'". אבל "הוא גם לא מבין את מה שלטענתו הוא היעדר תשומת לב בינלאומית. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום לא מעביר חדשות על החטופים, ובכל זאת מוחה על תנאי החזקת האסירים הפלסטינים בישראל. האירופים שולחים סיוע לעזה, אבל בקושי עושים משהו לסייע לאותם חטופים ישראלים עם דרכונים של האיחוד האירופי, הוא אומר".

מתוך הפייננשל טיימס, מאת מהול סריבסטבה, ג'יימס שוטר. לקריאת הכתבה המלאה.

4האתגרים מאחורי שיקום עזה

"לאחר שנה של מלחמה בין ישראל לחמאס בעזה, עתידה של הרצועה נראה קודר כמו עברה. עיירותיה בהריסות, רוב בתי הספר ובתי החולים נהרסו או ניזוקו קשות, מטעי זיתים ושדות חקלאיים נעקרו או נרמסו באזורים רבים, והחלק הארי של תושביה נעקר מאדמתו, אם הם בכלל שרד", נכתב בוול סטריט ג'ורנל. "המשימה העצומה של שיקום עזה תיקח שנים ומיליארדי דולרים לסיוע. בין המכשולים הגדולים ביותר הוא סירובן של ממשלות ערב לסייע במימון השיקום אלא אם ישראל תסיג את חייליה ותתחייב להקמת מדינה פלסטינית בעזה ובאיו"ש. ישראל אומרת שהיא דרדרה את היכולת הצבאית של חמאס עד כדי כך שהוא לא פועל עוד ככוח מאורגן. עם זאת, חמאס ופעילים אחרים ממשיכים להקים את עצמם מחדש, מה שגורם לכוחות הישראליים להמשיך בתקיפות אוויריות וקרקעיות באזורים שפונו בעבר ולהוציא צווי פינוי היכן שהכוחות חוזרים לבצע תקיפות. זה משאיר את התושבים באוהלים ובמקלטים זמניים אחרים, ללא יכולת לשחזר את חייהם או לבנות מחדש את התשתית המרוסקת של עזה".

הכתבה מלווה בתמונות מעזה של היום לעומת עזה של לפני המלחמה. בין התמונות נראים מסגדים שנהרסו, וגם כנסיית סנט פורפיריוס היוונית-אורתודוקסית היושבת בעיר עזה, שהיא בין הכנסיות העתיקות בעולם. כבר בתחילת המלחמה הכנסייה הוחרבה וכעת משמשת מעין מחסה לעקורים. נכתב כי גם "בתי ספר רבים הפכו למקלטים זמניים עם תחילת המלחמה". לבתי חולים ומרפאות "נגרם נזק רב, מה שהותיר רבים מ-36 בתי החולים בעזה סגורים או פועלים באופן חלקי".

לפחות 1.9 מיליון בני אדם ברחבי רצועת עזה נעקרו מבית, על פי האו"ם, נכתב. "עלא חטיב, בת 36 ואם לשניים, נמלטה מביתה בעיר עזה בשבוע הראשון של המלחמה, וחיפשה מקום מקלט בדרום. כשהמתקפה של ישראל התקרבה לשם, היא עברה צפונה, לדירה של חבר, ובסופו של דבר עברה שוב לחדר מושכר ב-200 דולר לחודש בבלוק מוכה עכברושים, זרוע הריסות, בדיר אל-בלח במרכז עזה. 'לא הצלחנו למצוא מקום טוב יותר, אבל זו האפשרות שיש לנו אם לא אוהל', אמרה והוסיפה כי בית משפחתה בעיר עזה ניזוק ונבזז. 'אני עדיין רוצה לחזור לשם. זה עדיין הבית שלי'".

מתוך הוול סטריט ג'ורנל, מאת דויד ס. קלאוד, אמה בראון, אביר איוב. לקריאת הכתבה המלאה.