הקבלן מיקם את הכניסה לממ"ד בחדר השינה. בכמה נדרש לפצות?

פרטי המקרה: בעלת דירה ברחוב אלי כהן ברעננה הגישה תביעה באמצעות הסיוע המשפטי לבית משפט השלום בראשון לציון נגד חברת "עדי יעדים", שביצעה עבודות תמ"א 38 בבניין. היא טענה לליקויים שונים בשיפוץ, לירידת ערך ולאיחור בהשלמת העבודות.

בין היתר טענה התובעת כי הדירה הוצפה במי גשמים בשל רשלנות בעבודה, וכי פועלים השתלטו על הדירה לאחר שיצאה ממנה. היא תבעה כמיליון שקל.

החברה דחתה את הטענות. במהלך המשפט הגישה בעלת הדירה שלוש חוו-דעת מטעמה. בית המשפט מינה מומחה להנדסה ושמאי מקרקעין.

השופט רפי ארניה דחה לאחרונה את מרבית הטענות של בעלת הדירה, אך קיבל ליקוי אחד בלבד - בניית כניסה לממ"ד דרך חדר השינה, זאת בניגוד לתוכניות שלפיהן הכניסה תהיה מהסלון; כך שכיום, על-מנת להיכנס לחדר הממ"ד, נדרש לעבור דרך חדר השינה, ואין אפשרות להיכנס אליו ללא תלות בחדר אחר.

בית המשפט קיבל את חוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שמאי מקרקעין שקבע כי בעקבות כך נגרמה פגיעה בתפקודו של חדר השינה המשמש כמעבר לחדר הממ"ד, פגיעה שיש בה כדי לגרום לירידת ערך הדירה בשיעור של כ-25% משווי חדר מגורים בדירה, ובסך-הכול 75 אלף שקל.

בית המשפט הסתמך על מומחה שמונה מטעם בית המשפט. נקבע כי מומחה כזה נחשב לאובייקטיבי ומהווה את ידו הארוכה של בית המשפט.

טענות המומחים שהביאה התובעת על ליקויים נוספים - נדחו. גם העתירה לפיצוי על מסירת החזקה באיחור נדחתה, בשל חלקה של התובעת באיחור במסירה.

החברה חויבה לפצות את התובעת על ליקויים בסכום של 35 אלף שקל ועל ירידת ערך הדירה בשווי של 75 אלף שקל. בסך-הכול חויבה "עדי יעדים" לשלם לתובעת 110 אלף שקל.

נוכח הפער בין סכום התביעה (כמיליון שקל) לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר, הנובע מדחיית חוות-דעת המומחים מטעם בעלת הדירה, בית המשפט קבע הוצאות נמוכות בגובה של 30 אלף שקל.

את התובעת ייצג עו"ד אופיר פרל מהסיוע המשפטי. את החברה ייצג עו"ד אברהם סגיב.

משמעות הפסיקה: בניית ממ"ד דרך חדר השינה בניגוד לתוכניות עשויה להביא לירידת ערך שתצדיק פיצוי. 

מספר תיק: 8160-01-17

פרטי המקרה: אישה הגישה תביעה נגד בן זוגה לשעבר, אבי שני ילדיה, ונגד אחיו, לפצות אותה בסכום של 288 אלף שקל מכוח חוק הגנת הפרטיות. היא טענה כי חודש לאחר שעזב את דירתם המשותפת, בן זוגה לשעבר הציג להוריה תמונות אינטימיות שלה עם גבר אחר. הגבר הגיש תביעה לפיצוי של 800 אלף שקל בטענה לתלונות שווא למשטרה על אונס ותקיפה.

השופטת מורן ואלך ניסן מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבעה כי הצגת תמונות אינטימיות של האישה עם גבר זר לפני הוריה של האישה עולה כדי לשון הרע, שכן היא עלולה לגרום להשפלת האישה בעיני הבריות, ללעג מצידם ולביזויה. נקבע גם כי מתקיים יסוד הפרסום, מאחר שהתמונות הוצגו לאחיו של הגבר ולהוריה של האישה. 

השופטת קבעה כי לגבר ולאחיו לא עומדת הגנה, שכן הם היו מודעים כי הם מוסרים להורי האישה מידע מביש. בית המשפט התחשב בכך שלא ניתן לתקן את הנזק שנעשה מרגע שהתמונות נחשפו לעיני הוריה של האישה. הגבר ואחיו לא הביעו ולו שמץ של חרטה על התנהגותם. הם טענו כי מעשיהם היו נחוצים נוכח חטאה של האישה.

באשר לפגיעה בפרטיות, נקבע כי גרסת האישה כי התמונות הגיעו לידי הגבר באמצעות פריצה לטלפון הנייד, מסתברת יותר מגרסתו כי לא פרץ אלא מצא את התמונות על הטאבלט. הפגיעה בפרטיות באה לידי ביטוי בדרך השגת התמונות ובהצגתן להוריה של האישה.

הגבר ואחיו חויבו לשלם 100 אלף שקל על פרסום לשון הרע ו־100 אלף שקל נוספים על הפרת פרטיותה. תביעת הגבר לתלונות סרק במשטרה נדחתה. בנוסף נפסקו 80 אלף שקל הוצאות לטובת האישה.

את האישה ייצג תומר ברזיק. את הגבר ואחיו ייצג עו"ד אהב כהן, שמסר: "מדובר בפסק דין פורץ דרך מבחינת שערורייתו וחריגותו. מדובר בשתי משפחות מאמינות אשר נדרשו לקיים שיח לאור בגידתה של האישה בבעלה עם מפקדה במשטרה. בית המשפט ראה לנכון לפסוק את השיעור המקסימלי בגין פגיעה בפרטיות, במקום לשלוח מסר מרסן לאישה שהרסה משפחה ו/או למפקדה במשטרה אשר קיים עימה יחסים רומנטיים אגב יחסי מרות. פסק הדין התעלם לחלוטין מתלונת השווא שהגישה האישה נגד הגבר בגין אונס שלא היה ולא נברא - וזאת לדבריה שלה. לא בכדי, מוגש ערעור בימים אלה".

משמעות הפסיקה: התנהגות שיש בה גם לשון הרע וגם פגיעה בפרטיות מצדיקה פיצוי בשל כל אחת מהעוולות. 

מספר תיק: 10864-09-21, 8209-12-21

פרטי המקרה: בני זוג שהיו נשואים 30 שנה ערכו ב-2013 הסכם גירושים, שלפיו האישה תקבל את בית המגורים. עוד נקבע כי אולם האירועים שבבעלות הבעל ונוספים ישמש להבטחת העברת הזכויות בבית. לאחר עריכת ההסכם, המדינה הטילה עיקול על הנכסים בשל חובות על מסים וקנסות לאוצר המדינה.

האישה טענה כי זכויותיה בבית המגורים ובאולם גוברות על זכויות הנושים - המדינה. הנושים טענו כי זכויותיהם קודמות, בהיותן זכויות קנייניות. האישה הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נגד בעלה לשעבר לאכיפת הסכם הגירושים. היא ביקשה לבטל את רישום העיקול.

השופטת תמר סנונית-פורר הכריעה בחודש שעבר כי זכויותיה של האישה בבית המגורים ובאולם גוברות על זכויות הצד השלישי, המרכז לגביית קנסות ופקיד שומה. בית המגורים עומד בלב הסכם הגירושים, והוא הנכס המהותי והעיקרי של האישה. האישה רשמה הערת אזהרה לטובתה ומחקה אותה בהסכמה לאחר מספר שנים. הבעל ייפה את באי-כוח הצדדים, באופן בלתי חוזר, להעביר את הזכויות על שמה.

השופטת קבעה כי זכותה של האישה בבית היא "מעין-קניינית", זכות מן היושר אל מול זכות צד שלישי שרשם שיעבוד. הודגש כי החובות למדינה לא נוצרו בתקופת הנישואים, וכי השיעבוד לא קשור בכל צורה שהיא למקרקעין שלגביהם נרשם.

בית המשפט הדגיש את פערי הכוחות בין האישה לבין הגורמים הממשלתיים שהם הנושים, וציין כי דרישת הצד השלישי לשלול את זכויות האישה בשל אי-רישום הערת אזהרה אינה לגיטימית.

נקבע כי לאור סיווג זכויותיה של האישה אין לראות אותה כנושה נוסף של בעלה לשעבר, וכי זכויותיה חזקות יותר וגוברות על זכותו של נושה רגיל מעקל ועל זכויות משעבד.

בית המשפט מינה כונס נכסים למימוש זכויות הבעל באולם, כדי לפרוע כל חוב המונע מימוש זכויות של האישה בבית המגורים, שלו משמש האולם כבטוחה.

משמעות הפסיקה: זכויות שנקבעו בהסכם גירושים שאושר גוברות על זכויות נושים שרשמו עיקולים מאוחרים על הנכס. 

מספר תיק: 38018-12-22