השריונר שהפך לדיפלומט של צה"ל: "למרות החשש מאיראן, מדינות האזור רוצות להתקרב לישראל"

מלחמת חרבות ברזל נפתחה בכישלון חסר תקדים עבור מדינת ישראל, אבל התפתחויות החודשים האחרונים העלו את קרנה מחדש. פיצוצי ביפרים ומכשירי קשר עלומים בלבנון המיוחסים לה הדהימו את העולם, צמרת ההנהגה והפיקוד של חיזבאללה חוסלה, ומערכות ההגנה האווירית הוכיחו את עצמן כשהתמודדו לראשונה עם איומים בליסטיים מאיראן באפריל ובשבוע שעבר. את ההצלחה האחרונה ניתן לייחס להשקעה רבת־שנים ביכולות טכנולוגיות, אבל גם לסיוע בינלאומי.

● הוא מעולם לא נחשב היהלום שבכתר, עד שרשם הישג שחיזבאללה מעולם לא הצליח
● פרשנות | הקולות המתנדנדים לא יכריעו את הבחירות בארה"ב, הגיע הזמן להילחם על הבייס
● רפאל עומדת לחשוף מערכת נשק חדשה שבחלק מהמדינות יכולים רק לחלום עליה

מדינות מערביות ביניהן ארה"ב, בריטניה וצרפת, סייעו ביירוטים, וכך גם שחקנית אזורית כמו ירדן, שלמראית עין מרבה לבקר את ישראל. זהו תוצר של עבודה דיפלומטית ממושכת שמרוכזת על ידי החטיבה לשיתופי פעולה בינלאומיים בצה"ל - תבל. בחמש השנים האחרונות פיקד עליה תת־אלוף אפי דפרין. השריונר שכמפקד גדוד 9 נפצע באורח קשה בקרב הסלוקי במלחמת לבנון השנייה, שבו נפלו 33 לוחמים, עבר בשנים האחרונות לזירה אחרת שנשארת לרוב במחשכים: הדיפלומטיה הצבאית.

בראיון בלעדי לגלובס רגע לפני שהוא מסיים 34 שנים בשירות מדינת ישראל, מספר דפרין איך נראה מאחורי הקלעים של מערכת היחסים עם יוניפי"ל ("בשבילם להגיד חיזבאללה, זה כמו וולדמורט"), מסביר כיצד הסכמי אברהם סייעו לצבא ("אתה יושב בישיבות בסנטקום עם המקבילים שלך מכל צבאות האזור"), וכן על העבודה עם פיקוד מרכז האמריקאי להרחבת חבילת הסיוע המיוחדת ("קצין בכיר שישב איתי על דוחות אקסל אמר 'אני חייב את זה לאמא שלי שהתנדבה בקיבוץ'").

 תא''ל אפי דפרין ומפקד סנטקום, גנרל מייקל קורילה / צילום: דובר צה''ל

ביקר בלבנון אחת לחודש

במשך שנים ניהלו דפרין והחטיבה את מערכת היחסים הקדחתנית של צה"ל עם הצבאות השכנים, כוח המשקיפים הרב־לאומי (MFO) של הסכם השלום עם מצרים, אונדו"ף ברמת הגולן, אבל סזיפית מכל הייתה העבודה מול יוניפי"ל, שהיו אמורים להוות את הכוח שימנע מחיזבאללה להתפשט מחדש ברחבי דרום לבנון, כולל הקמת מערך מנהרות נרחב. כעת, ארבע אוגדות מתמרנות בדרום לבנון. "7 באוקטובר הוא כישלון שנדרש לתחקר, אבל הצבא שנכנס ללבנון כעת הוא לא זה שאני נכנסתי איתו ב־2006 - הוא הרבה יותר טוב", אומר דפרין. "מג"ד 9 ב־7 באוקטובר היה ערוך הרבה יותר טוב ממני ב־2006".

אחת לחודש היה מצפין מפקד תבל היוצא, חוצה את הגבול ללבנון, ונפגש במטה יוניפי"ל בנאקורה עם מקבילו מצבא לבנון ובכירי יוניפי"ל - בניסיון להגשים אינטרסים משותפים. "השיח צבוע", הוא מודה. "במשך ארבע שנים שיקפנו להם, כולל בשתי נסיעות לאו"ם, את כל מה היינו יכולים להראות - כולל שחיזבאללה מתחפר בשטח".

עם מי דיברת באו"ם?
"נפגשתי ותדרכתי במטה האו"ם את רוב חברות מועצת הביטחון. מדי שנה מתחדש מנדט יוניפי"ל, אז בצוותא עם משרד החוץ תדרכתי את שגרירי ארה"ב וחברות המועצה. היו חשיפות כמו ארגון 'ירוק ללא גבולות' שבמסווה של פעילות סביבתית סייע לחיזבאללה, אבל הראינו גם חימושים והימצאות של חיזבאללה בשטח. מצאנו ערך הולך ופוחת עם יוניפי"ל, כשהיו יוצאים מן הכלל כמו למשל אירועים של שריפות בקיץ בשני צידי הגבול - ונדרש לכבות אותן".

הפעילות של חיזבאללה בדרום לבנון התאפשרה על אף שהחלטה 1701 של מועצת הביטחון שסיימה את מלחמת לבנון השנייה קבעה, בין השאר, כי חיזבאללה נדרשים לסגת מצפון לנהר הליטני. ההחלטה התקבלה שנתיים לאחר שמועצת הביטחון קיבלה את החלטה 1559, שלפיה כלל המיליציות בלבנון ובמיוחד חיזבאללה - נדרשות להתפרק מנשקן. החלטה 1701 היא סיפור טעון עבור דפרין: כשפגע הטיל בטנק שלו ב־2006 בדיוק חתמו על החלטה 1701, וכן יום הולדתו חל בתאריך 17.01.

האם החלטה 1701 היא בכלל מסגרת רלוונטית? או שהפתרון טמון בהחלטה 1559?
"לא זה ולא זה. 1701 כמסגרת היא מצויינת, הבעיה שהיא לא ממומשת. החטא הקדמון של ההחלטה היא שהמנדט של יוניפי"ל פועל לפי פרק שש באמנת האו"ם שקובע כי הכוח הגיע בהזמנת ממשלת לבנון ופועל בתיאום עמם, כאשר פרק שבע קובע כי כוח שמירת שלום מקבל ממועצת הביטחון מנדט לפעול בכוח, גם אם אין הסכמה מצד המדינה המקומית. פרק שש הוא שטח אפור, וכך לא ייושמה ההרחקה מעבר לליטני".

דפרין מפרט שלושה יסודות מרכזיים שבהם יוניפי"ל נכשל: חופש הפעולה, המוטיבציה לפעול וטיב הדיווח. "ישבתי עם סגן מזכ"ל האו"ם והוא אמר לי 'הייתה שנה שקטה'. לא היו חילופי אש, אז הוא אומר ששקט. כשחמאס שיגרו מלבנון זה מבחינתו רגוע. הצגתי להם בסיסים בבניינים, מה שרואים עכשיו, אבל כך נוצרה הלגיטימציה. כוחות יוניפי"ל לא באו לחרף את נפשם. חיזבאללה עלה על פטנט: בלבנון אין כניסה לשטחים פרטיים, אז כך לא נכנסו יוניפי"ל או צבא לבנון. חיזבאללה בנו יותר מ־30 עמדות בשנה. התלוננו על כך".

מפקד תבל היוצא מגחך בתסכול כשנשאל על טיב הדיווח של יוניפי"ל לחברות האו"ם. "מוזמן לבדוק, בדוחות של יוניפי"ל לא תמצא ולו פעם אחת את המילה חיזבאללה. הייתי צוחק עליהם, שזה כמו לורד וולדרמורט מהארי פוטר (אסור לקרוא בשמו; דש"א). הייתי אומר למפקד יוניפי"ל 'אתה גנרל בצבא, איש צבא, אתה יודע שזה חיזבאללה - אז תכתוב'. הוא היה כותב 'תייר' או 'אזרח לבנוני חמוש'".

המצרים העלימו עין?

דפרין בן 52, נשוי לכרמל, סא"ל שנמצאת כיום בשירות מילואים, ואב לארבעה. הוא גדל בגבעת אולגה לאב ממוצא רומני שמשפחתו נרצחה בשואה ולאמא ממוצא מרוקאי, שגרה במלאח (הרובע היהודי לשעבר) במרקש. "את כרמל הכרתי כשהיינו מש"קים, אני בשריון והיא בחינוך", מספר דפרין כשלפתע חספוס השריון יורד - והרגש צף. "החלטנו בשלב מוקדם כשדיברנו על הבית שאנחנו רוצים להקים, כי לא נפריע אחד לשנייה בקריירה. אם נגשים את עצמנו, אז כל המשפחה תהיה מאושרת".

ובכל זאת, הגיע השלב שבו הייתה התנגשות בקריירות. בדיון שיבוצים לא קיבל דפרין פיקוד על חטיבת שריון סדירה, וכשפגש את הרמטכ"ל דאז בני גנץ, ביקש לטוס לשנתיים לימודים במכללה לביטחון לאומי בדלהי. כך, לבסוף, הוא החל את שירותו בדיפלומטיה הצבאית כנספח בהודו. "היינו צריכים להחליט אם אשאר כנספח, או שחוזרים והיא מתקדמת לתפקיד ראש מחלקת חינוך. החלטנו יחד שלמען המשפחה נשארים שנתיים והיא נאלצה להשתחרר מהצבא".

 תא''ל אפי דפרין והמפקח הכללי של צבא מרוקו, רא''ל בלח'יר אל־פארוק / צילום: דובר צה''ל

תפקידי נספח בחו"ל הם לרוב מה שמגדירים בצה"ל כתפקידי "צ'ופר": קצינים בכירים שתרמו במשך שנים רבות מקבלים תפקיד מעניין בחו"ל לפני השחרור. עם זאת, זה לא היה המקרה של דפרין, שלאחר הודו כיהן במשך חמש שנים כמפקד חטיבת תבל.

מכניסתו לתפקיד דפרין ראה בקשר עם מצרים ערך אסטרטגי עצום. "הסכם השלום נשמר, והגבול הארוך המשותף שקט ברוב הזמן. התפקיד המצרי של התיווך עם חמאס הוא בעל ערך", מדגיש דפרין. הוא מציין כי מצרים רואה בעצמה "אום אל־דוניה": אם העולם, בעקבות ההיסטוריה הארוכה והעתיקה שלה. "היחסים הצבאיים התחממו בשנים האחרונות, אף שישנם אינטרסים שונים. שני אירועים גדולים השפיעו לחיוב והם המאבק בדאעש והסכנה של האחים המוסלמים, וכן הסכמי אברהם. הצבא המצרי שיחק תפקיד מרכזי בחיבור שלנו לצבאות אחרים במזרח התיכון, כאלה מהסכמי אברהם וכאלה שאין איתן יחסים דיפלומטיים. עם זאת, שמעתי בכירים במצרים וירדן שאמרו לי 'אל תשכח שאנחנו היינו ראשונים'".

בסוף, זה לא מנע את הברחות בציר פילדלפי.
"מצרים פועלת לפי אינטרסים מצריים, הנאצריזם, הפאן־ערביות והשאיפה להיות מתווכת מהווים חלק מכך. התיווך חשוב להם לטובת הערך שלהם בעיני ארה"ב. לאחר שפחת האיום של דאעש, מצרים אירחה פעמיים את אסמעיל הנייה, היה שינוי במדיניות של מצרים כלפי חמאס, כשקהיר גם כרתה ברית עם הבדואים בסיני - והדברים מתחברים. אנחנו יודעים שמרבית החימושים נכנסו לרצועת עזה מעל האדמה. האם המצרים העלימו עין? אני לא מכיר אקדח מעשן שעשו בכוונה. איני מאמין שיש דבר ממסדי, כי הסכם השלום והיחסים עם ישראל חשובים להם לא פחות. יכול להיות שבשטח מישהו העלים עין, והיה שוחד במעורבות השבטים".

ממש לא מבצר בעולם

במהלך כהונתו של דפרין התרחש שינוי טקטוני במזרח התיכון: הסכמי אברהם. באותו אירוע הוא השתלב לאחר שהדרגים המדיניים שילבו זרועות - עד שירד המסך על היחסים הלא גלויים של ישראל עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. אלא שתוך חודשים ספורים ההסכמים הביאו גם לשינוי מהותי בניהול המרחבי הצבאי של ארה"ב. עד ינואר 2021, ישראל הייתה תחת פיקוד אירופה, אבל בהשפעת הסכמי אברהם - הוחלט להעבירה לפיקוד מרכז.

אותו פיקוד חולש על המרחב שמקזחסטן ופקיסטן במזרח ועד מצרים במערב, כולל מדינות המפרץ בתווך. מפקד חטיבת תבל היוצא מספר כיצד התהליך התרחש מאחורי הקלעים. "בסוף 2020 ישבתי לצד הרמטכ"ל אביב כוכבי בשיחה עם הרמטכ"ל האמריקאי מארק מילי. בסוף השיחה, מילי אומר 'אביב, בעקבות הסכמי אברהם התחלנו לחשוב שאנחנו רוצים להעביר את ישראל מפיקוד אירופה לפיקוד מרכז".

לאותו צעד היו השלכות על ישראל, משום שבימי טרום מלחמת רוסיה־אוקראינה, פיקוד אירופה סיפק לצה"ל מתקני אימונים, את הגיאוגרפיה והמשאבים. "היינו ילד מפונק", מודה דפרין. "הייתה היכרות מעמיקה עם פיקוד אירופה שמי שהובילו אותה זה אנחנו. החוורתי בשיחה. זהו שינוי של פקודות אופרטיביות שקיימות כבר שנים". כעת, ישראל פועלת מפיקוד מרכז שמפעיל את בסיס הצי החמישי בבחריין ואת בסיס חיל האוויר אל־עובייד בקטאר.

בד בבד, ב־2020 הוקם בצה"ל אגף האסטרטגיה והמעגל השלישי, שאליו הוכפפה חטיבת תבל. "אנחנו בחטיבת תבל האופרטור של האגף. באותה תקופה קרה דבר שלא ציפינו לו. המעבר לסנטקום הביא למצב שסביב שולחן עגול יושבים נציגים ממרבית מדינות המרחב, כולל סעודיה ועומאן. בתפיסת סנטקום, יש עיגול, וישראל היא פלח מתוכו. מגיעים לישיבות ובארונית הטלפונים מופיעות סעודיה, קטאר וישראל - זה כבר הישג היסטורי".

המלחמה הנוכחית האיצה תהליכים שהתרחשו בסנטקום בשנים האחרונות, כשדפרין מציין כי אלו עדיין בעיצומם. "איראן נמצאת ברקע כאויב משותף של כולם, יש הסכמה על כך מקיר קיר. יש כאלה יותר בוטים וכאלה פחות. איראן היא האויב של כולם, וישנו חשש מעזיבת האמריקאים מהמרחב. נודע לאחרונה כי כוחות אמריקאיים יעזבו את עיראק בקרוב. מה יקרה בירדן אם עיראק תיפול בידי איראן? אנחנו רואים איך לבנון נפלה. הנזקים שגרמו החות'ים לא משפיעים רק על ישראל, אלא גם על סעודיה. פוגעים בדרכי המסחר הבינלאומיות".

מול אותו איום של איראן ושותפותיה, סנטקום מנסים לייצר שיתופי פעולה אזוריים, שביטוי מובהק שלהם הוא ההגנה האווירית ב־14 באפריל ובשבוע שעבר. "יש עוד מאמצים שעובדים במקביל בשלל נושאים: בים, באוויר, בכוחות מיוחדים, מחסני חירום, סייבר והעברת מידע. יש שיח רחב, אבל דברים שאפשר לעשות. הדבר הכי בשל וראינו מצליח זה בתחום ההגנה האווירית".

תהליך שיתוף הפעולה בהגנה האווירית, מציין דפרין, דורש גם מצה"ל שינוי תפיסה של הגנה מרחבית - רחוק מגישה של עם לבדד ישכון. "אפשר ליצור רדארים שפרוסים במדינות שונות, אבל מזרימים למוח אחד שיגן על כל המרחב. זה עדיין לא שם, אבל זה חזון. יש בעיות של מערכות ישנות בחלק מהמקומות. 14 באפריל היווה ביטוי לאינטרס משותף. גל ההצלחות בלבנון העלה את קרנה של ישראל, ורואים שעל אף חשש מהסתבכות עם איראן - מדינות האזור רוצות להתקרב. מ־14 באפריל המאזניים החלו להשתנות, ומאז האירועים בלבנון שמעתי מרוב מדינות האזור מסר של 'גם אנחנו רוצים'".

17.9 מיליארד דולר

מלחמת חרבות ברזל שוברת שיאים שונים, כשאחד מהם הוא הסיוע האמריקאי. לפי דוח "עלויות המלחמה" שפרסמו באוניברסיטת בראון, בשנה הראשונה של חרבות ברזל השקיעה ארה"ב סכום חסר תקדים של 17.9 מיליארד דולר בסיוע צבאי לישראל. במקביל, הדוח שנחשף בסוכנות אי.פי מצביע, כי 4.86 מיליארד דולר נוספים הושקעו בפעילות המוגברת של ארה"ב במרחב כמו, למשל, מול החות'ים בים האדום.

במסגרת אותו סיוע רחב היקף, צה"ל נטל חלק פעיל. את התהליך הוביל אגף תכנון בראשות אלוף אייל הראל, ובתוכו השתלבו חטיבת תבל ודפרין. "ישב איתי קצין בכיר על דוחות אקסל עם דמעות בעיניים ואמר לי 'אני חייב את זה לאמא שלי שהתנדבה בקיבוץ", הוא משתף. "הדמעות היו מהלב. אני שומע ביקורות על האמריקאים, אבל יש מי ששוכח כי יש להם חמש יבשות לטפל בהן. הם מחויבים לאוקראינה, קוריאה, טייוואן, ונדרשים לחשוב באופן קר על האינטרס האמריקאי, ובכל זאת הם נגעו במלאים שלהם במקומות שונים לטובת מדינת ישראל".

דפרין מספר כי הוא חש מחוייבות מכל הגורמים שהוא עבד מולם, ומציין כדוגמה בולטת את גנרל גריגורי גיאו, שמכהן מאז פברואר כמפקד פיקוד הצפון האמריקאי. קודם לכן, שימש כסגן מפקד סנטקום. "ביוני טסתי עם סגן הרמטכ"ל אלוף אמיר ברעם לארה"ב, שם הענקנו לגנרל גיאו את אות הרמטכ"ל, ניכר כי הוא היה מחובר רגשית לעזרה לישראל. כך גם אדמירל צ'ארלס קופר שהחליף אותו. העבודה מולם היא אינטנסיבית ויומיומית, כדי להגמיש את המערכת ולדחוק את מגבלות המדיניות ככל האפשר".

לסיכום, אתה מסיים 34 שנים בצה"ל. מה צופן העתיד?
"גידלו אותנו שמדינת ישראל היא מדינה מוקפת אויבים, אז אנחנו צריכים לשאוף להיות מדינה קטנה ועוצמתית מוקפת שותפים. שוויץ אנחנו לא נהיה. ברמה האישית, סיימתי תפקיד לאחרונה. לא רואה את עצמי איש עסקים, אלא ממשיך לתרום למדינת ישראל. זה מוטמע בדי.אן.איי שלי. כל לילה אני לא שוכח אף חלל שלי, ויש את הלם הקרב שאני לא מתבייש בו. אני מקווה לתרום מניסיוני ומהקשרים שפיתחתי לטובתה של המדינה".