שני שכנים בארסוף הסתכסכו בגלל שביל גישה. מה קבע ביהמ"ש?

בני זוג שנישאו ב-1975, כל אחד עם ילדים מנישואים קודמים, והתגרשו ב-2000, נחלקו על חלוקת פירות מנכסי הבעל שנרכשו לפני הנישואין - מניות ב"אמן חברה לקבלנות" וב"מרצף תעשיות מוצרי מלט", המחזיקה ב"בית קורקס" בהרצליה, ובית המגורים שנבנה במהלך הנישואים על מגרש אחת החברות. עוד לפני הנישואים העביר הגבר את מניותיו בשתי החברות לילדיו. עם הפרידה ביקשה האישה מחצית מערך השבחת הזכויות בחברות ובבית. בני הזוג נפטרו במהלך שנות ההתדיינות וילדיהם המשיכו בסכסוך.

ביהמ"ש העליון אישר את פסיקת המחוזי כי האישה זכאית למחצית הזכויות בבית כי הוא נבנה מפירות החברות שהתקבלו בזמן חיי הנישואים, והאישה הוכיחה שיתוף ספציפי. לגבי חלוקת הזכויות שהופקו מהחברות ונרשמו על שם ילדי הגבר, נקבע כי זו הייתה העברה פיקטיבית, ובפועל האב ניהל את החברות וקיבל את ההכנסות מהן.

השופטים נעם סולברג, יצחק עמית מ"מ הנשיא ואלכס שטיין קבעו כי הפירות מהחברות יחולקו שווה בין צאצאי בני הזוג. צאצאי האישה זכאים לערך הכספי של הזכויות והנכסים מבניית הבניין, בין מועד הרכישה ב-1981 למועד הקרע ב-2000, אך בניכוי ערך החברה טרם רכישת המגרש שעליו הוקם הבניין, כולל עליית הערך הפסיבית שצפויה הייתה להתרחש עד 2000 אלמלא הוקם, ובניכוי ההכנסות מפעילות החברה ששימשו את בני הזוג למחייתם. באשר לחברה השנייה - הדיון הוחזר למחוזי, שיכריע אם מדובר בהשבחה פסיבית או אקטיבית.

את ילדי הגבר ייצג משרד עורכי הדין ש.הורוביץ. את ילדי האישה ייצג עו"ד בועז קראוס, שמסר: "העליון קבע קביעה חשובה: למרות שאדם העביר את מניותיו לילדיו לפני הנישואין, רואים את כל מה שנרכש ונבנה במהלך הנישואין כשייך במחציתו לאשתו למרות שהמניות היו של ילדיו ולא שלו. בכך קיבל העליון את קביעות המחוזי".

משמעות הפסיקה: אם בנישואים אחד מבני הזוג משביח אקטיבית נכס שהיה בבעלותו, אלו נכסים שנצברו ממאמץ משותף ויחולקו שווה בפרידה. נכסים בהשבחה פסיבית, ללא מאמץ, לא יחולקו

מספר תיק: 3462-23

בית המשפט העליון אישר החודש להפקיע דרך שירות המובילה לשטח השכנים לאחר שבעל הקרקע סירב לאפשר מעבר. בכך נדחה ערעורו של בעל הקרקע. מדובר בסכסוך בין בעל קרקע שבה מצוי שלד מבנה נטוש לבעלי הקרקע השכנה שעליה ניצב בית מגורים מאוכלס ביישוב ארסוף קדם.

במשך עשרות שנים שימש השטח שבו שלד מבנה למעבר לשטח הסמוך. בשלב מסוים החליט בעל הקרקע לחסום את הדרך. בעלי הקרקע תבעו כי הוועדה המקומית והמחוזית יסדירו את הגישה לנכס ויפקיעו את דרך השירות בהתאם להוראות התוכניות.

בית המשפט המחוזי אישר את הסכמת הוועדה המקומית והמועצה לפעול להפקעת דרך השירות בתוך 12 חודשים. בעל הקרקע ערער לבית המשפט העליון, וטען כי ההחלטה פוגעת בקניינו, וכי המועד לביצוע התוכנית חלף לפני שנים רבות.

השופט דוד מינץ, בהסכמת השופטים עופר גרוסקופף וחאלד כבוב, קבע כי קיימת תוכנית מתאר מקומית מ-1970 להפקעת השביל שלא בוטלה. השופטים קבעו כי "החלטת הוועדה המקומית והמועצה להפקיע חלק מדרך השירות לא התקבלה כלאחר יד, כי אם לאחר שנערכה בחינה מעמיקה ומדוקדקת של המצב הסטטוטורי ושל המצב העובדתי בשטח.

בעניין זה, הוועדה המקומית והמועצה הגיעו לכלל מסקנה כי מההיבט התכנוני, דרך הגישה למקרקעי המשיבים היא מאותה דרך שירות, וכי מההיבט המעשי אין כל אפשרות לגישה אחרת למקרקעי המשיבים". אחד השיקולים שבהם התחשב בית המשפט היה כי השטח של בעל הקרקע שהתנגד למעבר אינו מיושב.

בית המשפט דחה את הטענה כי הרשויות איבדו את כוחן להפקיע את המקרקעין שעה שלא עשו דבר משך 50 שנה מאז אושרו התכניות.

"אומנם בתוכנית נקבע כי התאריך המשוער לביצועה הוא 25 שנה, אולם לא מדובר במועד מחייב; ובכל מקרה, סטייה ממועד מנחה, גם בחלוף שנים ארוכות, אינה בהכרח מפקיעה את הסמכות לבצע את ההפקעה הקבועה בתוכנית", פסקו.

משמעות הפסיקה: אם רשות לא פעלה בזמן לבצע הפקעה, ניתן לבצעה אחרי שנים רבות. בפרט אם הצורך התעורר רק לאחר שנים שבהן לא היה צורך בהפקעה בשל שיתוף פעולה של בעל הקרקע

מספר תיק: 2604/23

בעל מניות ואחד ממייסדי חברת אוטו-רויאל בחיפה העוסקת, ביבוא חלקים לרכב ותיקון, הגיש תביעה נגד החברה, לאחר חתימתו על הסכם למכירת מניותיו, לקבלת הפרשי פיצויי פיטורים, הפקדות לביטוח מנהלים והוצאות משפט בסכום כולל של 1.4 מיליון שקל, בטענה ליחסי עבודה בינו לחברה.

את החברה הקים עם שותף ב-1979, ומאז ניהל באופן יומיומי את חנות חלקי החילוף, נוסף על היותו דירקטור. גם יתר השותפים שלימים הצטרפו היו פעילים בחברה, וארבעתם קיבלו תלושי שכר מהחברה ללא הסכם העסקה.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דן בשאלת זכויותיו של בעל מניות פעיל בחברה, מצב המכונה "יחסי מעורבים". השופטת סאוסן אלקאסם ונציגי הציבור דחו את התביעה החודש. הם קבעו כי אי אפשר להפריד בין היותו בעל השליטה ובין כובעו כעובד, וכי העובדה שביצע פעילות עבור החברה לא בהכרח מביאה לקיום יחסי עובד-מעסיק.

"לא היה בבסיס ההתקשרות בינו ובין הנתבעת (החברה) מערכת חוזית של יחסי עבודה שבה קיבל שכר כנגד עבודה. אלא, עבודתו בנתבעת הייתה נלווית למטרה העיקרית של ניהול הנתבעת כיחידה שלמה המניבה רווחים".

בית הדין קבע כי הסכום בתלושי המשכורת שיקף גם רווחים, ולא ניתן להבחין כיום בין התמורה בעד העבודה ובין רווחי החברה שחולקו לבעלי המניות.

התביעה הוגשה לאחר שבעל המניות מכר את מניותיו לשותפים והסדיר אגב כך את פרישתו. לאחר שהתגלעו מחלוקות הנוגעות להסכם המכירה, הוא טען לפגיעה בזכויותיו כעובד. בית הדין התרשם כי ההסכם שעליו חתם נועד להסדיר את עזיבתו מהחברה בכל המישורים.

הטענות כי הופעל עליו לחץ לעזוב ולא ניתנה לו הזדמנות להתייעץ - נדחו. "לא מדובר בעובד מוחלש, אלא בבעל מניות, בעל שליטה ומייסד הנתבעת, שהחליט לפרוש מעיסוקיו אלו, ואגב כך הוסדרה גם פרישתו מכובע העובד".

עו"ד לימור ארגוב שנהב ממשרד וקסלר ברגמן שייצגה את אוטו רויאל מסרה: "אנו מברכים על פסק הדין שקיבל את עמדת מרשתנו. פסק הדין מותח ביקורת חריפה על התובע ובנו, אשר פעלו בחוסר תום לב בהעלאת טענותיהם הכספיות נגד החברה רק לאחר שלא היו שבעי רצון מתנאי עסקת מכר המניות. עוד מבטא פסק הדין את עמדתו הברורה כי ההלכות שנקבעו במטרה להגן על עובדים מוחלשים, אינן מתאימות כאשר מדובר בבעל מניות ובעל שליטה. אנו בטוחים כי פסק הדין יתרום להבנת סוגיות דומות של "יחסים מעורבים" ויהווה תקדים חשוב לניתוח מקרים בהם נדרשת הבחנה בין כובעו של אדם כבעל מניות לבין כובעו כעובד בחברה".

עו"ד גדי שילה שייצג את בעל המניות מסר: "לעמדתנו פסה"ד שגוי ולא תואם את פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה. נערער".

משמעות הפסיקה: בעל מניות יכול להיות גם עובד בחברה אך הכרה בקיום היחסים המקבילים מחייבת אפשרות להפריד ביניהם. במקרה הנוכחי נקבע כי לא ניתן היה להפריד בין שני כובעיו

מספר תיק: 49709-12-20