למי שייכת הדירה? מה פסק בית המשפט בנוגע להסכם מתנה שלאחר המוות

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

החוק הישראלי מתיר לאדם להעביר נכס לאחר מותו רק במסגרת צוואה, ולכן הסכם מתנה בחיים, שימומש לאחר המוות, הוא חוזה פסול ובטל. במקרה כזה הנכס יחשב כרכושו של הבעלים המקורי, ויחולק בין יורשיו. המטרה של מגבלה חוקית זאת היא לשמור על זכותו של בעל הנכס לשנות את הוראות צוואתו באופן חד צדדי ובכל עת, דבר שאין באפשרותו לעשות, אם נחתם הסכם מתנה. 

● גבר חזר בו מהסכם הורות משותפת ונתבע ב-70 אלף שקל. מה קבע בית המשפט?
● הביא לעולם תינוק בפונדקאות והתחרט; מה קבע בית המשפט?

ההכרעה אם מדובר בהסכם מתנה להעברת הנכס בחיים או לאחר המוות, אינה תמיד פשוטה. כך למשל במספר פסקי דין נפסלו בדיעבד הסכמים, שבהם הבעלים השלים את העברת הנכס לזוכה בלשכת רשם המקרקעין עוד בחייו ולא לאחר מותו, אולם הותיר בידיו את הזכות לגור בנכס, לקבל את דמי השכירות שלו, ולפעמים אפילו למוכרו. בפסקי דין אלה נקבע, כי העברת הבעלות הרשמית בנכס בחייו של המנוח, הייתה מלאכותית, וכאשר המנוח הותיר בידיו זכויות מהותיות הכרוכות בבעלות, המשמעות היא שהבעלות האמיתית בנכס תעבור לזוכה רק לאחר מותו של המנוח, ומשכך מדובר בהסכם פסול ובטל. 

לבית המשפט העליון הגיע לאחרונה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, אשר פסל הסכם מעין זה. באותו מקרה המנוחה, אישה ערירית, חתמה בחייה על הסכם מכר של דירתה לבתה של שכנתה. המנוחה קיימה עם בני משפחת השכנה יחסים חמים לאורך עשרות שנים, הם דאגו לה, סייעו לה בדרכים שונות, ליוו אותה למוסדות רפואיים וכו'. אמנם למנוחה הייתה אחיינית, אולם היחסים ביניהן היו רעועים עד כדי כך, שהמנוחה סירבה להכניסה לביתה, והסכימה לפגוש אותה רק כשגדר הבית חוצצת ביניהן. למעשה האחיינית גילתה על פטירת המנוחה רק כחודש לאחר מותה. 

בהעדר צוואה, האחיינית, כאמור קרובת משפחתה היחידה של המנוחה, הוכרזה בצו ירושה כיורשת על פי דין, אולם אז היא גילתה, שעוד בחייה, המנוחה העבירה למשפחת שכנתה את כל רכושה: סך של 300 אלף שקל הועבר לחשבון הבנק שלה, ודירת מגוריה נרשמה על שם השכנה בלשכת רישום המקרקעין. מאחר שבניגוד לצוואה, המשמעות של העברת הדירה כמתנה בחיים, היא שהמנוחה לא תוכל להתחרט מאוחר יותר, ולהשיב את הנכס לבעלותה, אם תרצה או תזדקק לכך, עורך הדין שערך את ההסכם בין המנוחה לשכנה הגה רעיון יצירתי: במקום הסכם מתנה, הוא ערך הסכם מכר פיקטיבי בין המנוחה לשכנה, במסגרתו המנוחה מכרה כביכול את הבית לשכנה תמורת סך של מיליון שקל, שלא שולמו בפועל, כך שבעתיד המנוחה תמיד תוכל לטעון להפרת ההסכם, ולבטלו.

בית המשפט העליון פסק שאין לבטל את הסכם המתנה

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת האחיינית לביטול הסכם המכר, וקבע שהדירה תחזור לעזבון המנוחה, וכתוצאה מכך תעבור לבעלות האחיינית, למעשה בניגוד לרצון המנוחה. נימוקו של בית המשפט לפסילת החוזה הייתה שמחמת היות הסכם המכר חוזה למראית עין, , נוצר חוזה מתנה פסול, שבו המנוחה מותירה בידיה את השליטה לקבל את הנכס בחזרה עוד בחייה, בנוסף לזכות מגורים, והבעלות המלאה תעבור לשכנה רק לאחר המוות.

בית המשפט העליון הפך את פסק הדין, ופסק שאין לבטל את הסכם המתנה, לאחר שקבע שהיוזמה, להותרת האפשרות של המנוחה לחזור בה מהמתנה באמצעות הסכם פיקטיבי, הייתה של עורך הדין, ואילו המנוחה עצמה אמרה לו שיש לה אמון מלא במשפחת השכנה, ואינה רואה צורך בכך. המשמעות היא שרצונה האמיתי של המנוחה היה, שהבעלות בדירה תעבור לשכנה עוד בחייה, והבעלות אכן הועברה בפועל שנים קודם למות המנוחה. המגבלה האופרטיבית היחידה שהותירה המנוחה על הדירה - המשך מגוריה שם עד למותה, אינה שוללת את העברת הבעלות בחיים, עד לכדי הפיכתה להסכם מתנה לאחר המוות, וכתוצאה מכך לפסילתו.