האם רק אחוז בודד מתקציב המדינה נועד לתמוך בחברה החרדית?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: בנימין נתניהו
מפלגה: הליכוד
מקום: מליאת הכנסת
ציטוט: "מתוך תקציב של 650 מיליארד שקלים החרדים מקבלים פחות מאחוז, כשמשקלם באוכלוסיה 12%"
תאריך: 26.3
ציון: מטעה

בשבוע שעבר אושר תקציב המדינה, וכמעט לא היו פעולות התנגדות. אך עדיין, אחרי שאושר, רה"מ בנימין נתניהו רצה להפיג חששות לגביו במליאת הכנסת: "מתוך תקציב של 650 מיליארד שקלים, החרדים מקבלים פחות מאחוז, כשמשקלם באוכלוסיה 12%". האם טענתו של נתניהו נכונה?

קודם כל, חשוב להגיד שמשום שהתקציב רק אושר בשבוע שעבר, לא בוצעו עדיין ניתוחים על כמה הולך לכל אוכלוסיה ישירות ובעקיפין. כך שאין אפשרות לחשב בדיוק איך הוא מתחלק בשנה הנוכחית. אולם, מאחר והממשלה לא עשתה מהפכה תקציבית, ניתן לשער לפי נתונים בשנים האחרונות, שבהם יש יותר מידע ופעלו על ידי אותם מנגנונים.

תום שדה ממכון אהרן למדיניות כלכלית מראה למה שגוי להסתכל על התמונה רק באחוזים: "מבחינת תקציב שצבוע לחרדים כחרדים, זה כנראה נכון או קרוב ללהיות נכון. אבל באותה המידה אפשר לטעון שגם נכים, המהווים עשירית מהאוכלוסייה לא מקבלים עשירית מתקציב המדינה, אלא הרבה פחות. במובן הזה זה טריוויאלי. במובן השני, חרדים מקבלים מהמדינה הרבה יותר משהם נותנים לה במיסים. לא כי הם חרדים, אלא כי הם מרבים בילדים ומפחיתים בעבודה ולכן משלמים מעט מיסים".

אבל אם נסתכל עדיין באחוזים, נראה איך טענת נתניהו לא משקפת את המציאות אף על פי שהוא צדק שחרדים הם אכן 12% מהאוכלוסייה. ד"ר גלעד מלאך מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מציין ש"האמירה של נתניהו היא מאוד מניפולטיבית, כי הוא התייחס לכספים קואליציוניים ותמיכות ישירות כמו תקציב הישיבות בלבד ו'שכח' את העובדה שהמדינה מעניקה לחרדים מערכות כמו חינוך, בריאות, רווחה, תחבורה ועוד (כמעט) בחינם. לפי תחשיבים כלכליים, ההוצאה על משק בית חרדי בתקציב המדינה היא פי אחת וחצי מאשר משק בית לא חרדי. הוצאה זו עומדת לפיכך על 90 מיליארד שקלים, המהווים כ-15% מתקציב המדינה - פי 15 מהשיעור עליו דיבר ראש הממשלה".

בשנים האחרונות נערכו מספר מחקרים שבחנו את השאלה כמה מתקציב המדינה באמת מיועד לחרדים. מחקרים אלו לא רק מדדו מה התקציב הישיר שעובר לחברה החרדית, אלא גם איך התקציב הכללי מתחלק. מחקרים אלו בחנו כמה מהוצאות המדינה משקיעה בכל חברה וחברה בישראל וכמה הכנסות המדינה מקבלת מהחברות השונות (לדוגמה מיסים).

מחקר שהתפרסם על ידי פורום קהלת בשנה שעברה מראה כי החברה היהודית הלא-חרדית משלמת את המיסים הגבוהים ביותר ומקבלת בחזרה הכי פחות שירותים ציבוריים. המשק הלא-חרדי משלם בממוצע 6,000 ש"ח יותר מסים בשנה ממה שהוא מקבל מהמדינה. החברה החרדית, לעומתה, מצביעה על תמונה הפוכה. יש הרבה הוצאות ממשלתיות עבורה, לעומת מיסוי קטן. משק חרדי מקבל 4,000 ש"ח יותר ממה שהוא משלם. המחקר טוען כי הסיבה להבדל המשמעותי הזה היא: "הניתוח לפי גודל משק הבית והרכבו מדגים כי חלק ניכר מהעברות המדינה מושפעות ממבנה משק הבית וממספר הילדים שבו".

עוד מחקר שנעשה בנושא הוא על ידי חברת שלדור, שמראה כי משק חרדי ממוצע משלם למדינה 7,500 ש"ח לחודש, אך מקבל כ-18,000 ש"ח בכל חודש. בחברה היהודית הלא-חרדית, משק הבית הממוצע משלם למדינה 14,000 ש"ח לחודש ומקבל שירותים וקצבאות בשווי 13,300 ש"ח, כך שהם משלמים יותר למדינה מאשר מקבלים חזרה.

מחקר זה בוחן את זה לעומק וגם נותן חשיבות לחרדים העובדים. הם מראים שגם כאן המדינה משקיעה יותר מאשר בחברה היהודית הלא-חרדית. על ידי חלוקת החברה החרדית לחמישה חמישונים, המחקר מראה שאפילו בחמישון הגבוה של החברה החרדית יש מאזן פיסקלי שלילי. המחקר מציין שני הסברים לכך: ראשית, הבית החרדי עדיין נתמך יותר על ידי המדינה, כי יש בו יותר נפשות. שנית, לחרדי הממוצע יש פחות סיכוי להתקדם בעבודה בשל חוסר מיומנות הנדרשת.

בנוסף, בנק ישראל עשה מחקר על רווחה והשינוי בהכנסה פנויה לקהילות השונות בישראל בעקבות תשלומים מהממשלה ותשלומים לממשלה. על פי המחקר, ב-2021 אחרי כל החובות וקצבאות הכוללות מיסוי, ביטוח לאומי, העברות ממשקי בית, תמיכה ממשלתית, וכו', הממצאים מראים שהחרדים מקבלים בממוצע 2,776 ש"ח תוספת בהכנסה הפנויה מתשלומים וחובות לממשלה, אך אצל היהודים הלא-חרדים יש תמונה הפוכה: הפחתה של 2,206 ש"ח. זה למרות העובדה שהיהודים שאינם חרדים עובדים יותר, אך חרדים מקבלים יותר תמיכה מהממשלה וממוסדות חרדים, למשל מלגות לאברכים שלא יוצאים לעבוד.

עוד נקודה למחשבה היא הצורך להבחין בין תקציב "גמיש" ותקציב "קשיח". בכתבה קודמת במשרוקית, תום שדה צוטט כך: "החלק הגמיש בתקציב, מהווה את החלק הקטן מתוכו, כשרובו הגדול מוקדש להוצאות שנגזרות מחקיקה או הסכמים (עלויות שכר, החזרי חובות ועוד) ולכן הוא קשיח. עד כמה קטן החלק הגמיש? קשה לדעת בדיוק, אבל לפי חישוב גס שערך שדה הוא מהווה אחוזים בודדים מסך התקציב". אבל מהו החלק הגמיש? החלק הקטן בתקציב שקל לשנות. לפיכך, העובדה שהחרדים מקבלים ישירות פחות מאחוז אין פירושה שהם מתוקצבים פחות ממשקלם באוכלוסייה, מאחר שהחלק הגמיש בתקציב הינו מיליארדים בודדים.

מטעם רה"מ בנימין נתניהו לא נמסר תגובה.

לסיכום, משק בית חרדי מקבל יותר קצבאות ותמיכה מהמדינה מאשר משק בית יהודי לא-חרדי. זאת בעקבות גודל משק הבית ולא בהכרח השקעה ישירה בחברה החרדית. לכן, טענתו של רה"מ בנימין נתניהו היא מטעה.