הבכיר לשעבר שבטוח: "אנחנו הכי קרובים להשבתת פעילות הממשלה מאי פעם"

יהלי רוטנברג השלים קדנציה של יותר מחמש שנים כחשב הכללי במשרד האוצר, ועדיין יש רבים שלא מצליחים לתהות על קנקנו. קשה להדביק לו תוויות או לקטלג אותו - זכר לימים שבהם פקידים בכירים בממשלה לא שויכו אוטומטית למחנה פוליטי כזה או אחר.

● חברות האוטובוסים עשו אקזיטים נוצצים. אז למה אף אחד לא רוצה לעבוד בענף?
● בלי נופים, טיולים ואטרקציות: ברוכים הבאים לחופשות השינה
● הילדות באוזבקיסטן, המינוי המפתיע והפרשה שהסעירה את המדינה

עד פרישתו בסוף ינואר הוא היה חבר הנהלת האוצר האחרון שלא מינה שר האוצר המכהן. הוא חובש כיפה סרוגה, בן של רב, אבל אינו איש אמון של הציונות הדתית או של בצלאל סמוטריץ'. הוא גם אינו מזוהה עם מחנה אחר, אף שפרח תחת שר האוצר הקודם אביגדור ליברמן. רוטנברג מונה קודם לכן, בממשלת נתניהו הפריטטית.

כך עבד תחת שלושה שרי אוצר משלוש מפלגות שונות, בתקופה מורכבת בלשון המעטה, שהתחילה במגפת הקורונה, המשיכה במהפכה המשפטית ותפסה תפנית חדה ב־7 באוקטובר 2023. במהלך כהונתו גייס חוב בהיקף חסר תקדים של כמעט טריליון שקל למימון הוצאות המדינה.

בקרב עובדיו הוא מוכר כמנהל סופר־מעמיק ומחושב, שיודע לשלוף מהזיכרון נתונים ארכיוניים מלפני שנים ולהסביר בפירוט סעיפים ותוכניות. אבל אם תשאלו אותו, הוא קושר את זה ישירות לשגרה היומית שסיגל לעצמו: בכל בוקר הוא קם מוקדם לאימון כושר ואז מקלחת קרה, ומקפיד לתרגל קונג פו. יש לו גם חגורה שחורה בקראטה. "יש קשר ברור בין הפיזי לנפשי", הוא אומר. "אם אתה יודע לשמור על עצמך גם בעולמות של לחץ גבוה, אתה חושב חד יותר במשרד אחר כך".

 יהלי רוטנברג, החשב הכללי באוצר / צילום: יוסי זמיר

רוטנברג סיים את כהונתו, כפי שהוא מנסח זאת, "במהירות של 300 קמ"ש". עכשיו הוא מוצא את עצמו בתחילת שנת צינון, מבלה זמן עם המשפחה, מתכנן טרק בנפאל, מכשיר חדר עבודה בבית בהר אדר למה שלא יגיע ומטפל בסדקים בקיר שהוזנחו בחמש שנים האחרונות. הוא עוד לא יודע מה יעשה בהמשך - כנראה ילך למגזר הפרטי, אחרי שמיצה כמעט כל תפקיד שמתאים לו בשירות הציבורי. לשמועות שנפוצו פעם על שאיפותיו להתמודד על תפקיד נגיד בנק ישראל הוא מגיב בביטול.

לא נקשר במאבקים פומביים

הוא נולד בפרו, בנם הבכור של זוג ישראלים צעירים בשליחות, כשאביו היה רב הקהילה בבירה לימה. המשפחה חזרה לארץ כשהיה בן 3. כשהגיע לתיכון, יצאו שוב למסע בחו"ל, הפעם בניו ג'רזי. לאחר חמש שנים בארה"ב שב לישראל והתגייס לצבא. "השנים האלה לימדו אותי הרבה על רב־תרבותיות ומנטליות של מהגר", מספר רוטנברג. "זו מנטליות של הסתגלות, שנתנה לי הרבה ערך בהמשך. גם באוצר ידעתי להבין את תרבויות המיעוטים, למשל בעבודה מול המגזר הערבי. אני יודע איך זה כשאתה לא מהכת השולטת".

הוא רואה חשבון מוסמך, בוגר תואר ראשון בכלכלה ושני במנהל עסקים מאוניברסיטת בר אילן. אחרי הלימודים ותקופה קצרה בבנק ירושלים התגלגל לפני יותר מ־20 שנה לחשבות משרד החינוך, ומשם למטה החשב הכללי באוצר. "עשיתי את כל שרשרת התפקידים, התחלתי הכי למטה שיש, בלי כל ההילה של סיירת". ב־2017 עשה גיחה משמעותית לעולם העסקי, כסמנכ"ל כספים בבזק, ובתחילת העשור הנוכחי שב לקומה הרביעית במשרד האוצר, ללשכת החשב הכללי. "כל שלב הוביל לשלב הבא. לא תכננתי מגיל צעיר להיות החשב הכללי, זה לא קרץ לי. אני לא מאלה שידעו מילדות לאן יגיעו בקריירה".

בחדרים הסגורים רוטנברג היה מאלה שפעלו כדי להשפיע, גם אם המשמעות הייתה לעלות לטונים גבוהים בשיחות אישיות עם שרים ואפילו עם ראש הממשלה. זה קרה בנושאים עתירי תקציב ונפיצים כמו הוצאות הביטחון החריגות, העברות הכספים לרשתות החינוך החרדיות או השלכותיה הכלכליות של המהפכה המשפטית שהממשלה ניסתה לקדם. לעיתים קרובות זה קרה גם בסוגיות פעוטות יותר אבל עקרוניות, שבהן נדרש לטפל מתוקף תפקידו. לדוגמה, שרים שלחצו עליו לשדרג את נסיעותיהם לחו"ל במלונות פאר באלפי דולרים ללילה על חשבון הקופה הציבורית.

ומנגד, המאבקים הפומביים כמעט ולא נקשרו בשמו. בזמן שבכירים אחרים מתקופתו באוצר - כמו הממונה הקודם על התקציבים יוגב גרדוס, היועץ המשפטי הקודם של המשרד אסי מסינג והכלכלנית הראשית הקודמת שירה גרינברג - הרעישו באזהרות ציבוריות מפני צעדים של סמוטריץ' ושל הממשלה, רוטנברג העדיף לפעול בשקט מאחורי הקלעים.

לפעמים גם ספג על כך ביקורת. "צריך לחשוב טוב לפני שסתם מוציאים מכתבים החוצה", אומר רוטנברג, כשהוא מרמז לחילופי המכתבים החריפים בין בכירי האוצר לשעבר לבין סמוטריץ', שהודלפו תדיר לתקשורת. "מה מטרת המכתב? כי יכול להיות שמטרתו היא להזהיר, ויכול להיות שמטרתו היא להגיד כאילו הזהרת. השיח הענייני, המקצועי והמכובד בתוך חדר סגור ישיג הרבה יותר תוצאות מאשר להיראות נורא טוב בתקשורת, אחרי שכתבת מכתב יפה ופרסמת לכולם לפני שהנמען בכלל קיבל אותו במייל".

אל שנת 2026 ישראל נכנסה בלי תקציב מדינה מאושר. בהיעדרו שורר משטר הוצאות מהודק יותר של תקציב המשכי, שמנהל החשב הכללי. רוטנברג ניהל תקציבים המשכיים גם בשנים 2021-2020, 2023 ו־2025 - עדות לחוסר המחויבות הממשלתית להעמדת מסגרות פיסקאליות ברורות.

ניהלת יותר תקציבים המשכיים מכל חשכ"ל לפניך, אבל אף אחד מהם לא דמה למה שקורה עכשיו.
"הפעם זה בהחלט אחרת. הפער בין התקציב ההמשכי לבין התקציב המוצע ל־2026 עומד על 57 מיליארד שקל, כ־3% תוצר. אי אפשר יהיה לעבור את שנת 2026 באופן מלא עם פער דרמטי כל כך. פעילות הממשלה הכי קרובה להשבתה מאי פעם. תמיד הפער בתקציבים המשכיים היה באזור 20-15 מיליארד. כאן הוא יותר מכפול".

מה ייפגע ראשון?
"המדינה חייבת לשלם קודם את הדברים הכי קשיחים - שכר, התחייבויות חוקיות. ייפגעו אוכלוסיות חלשות, תמיכות למיניהן וכמובן גם תקציבים קואליציוניים. אבל הנזק העמוק יותר הוא דווקא לוודאות. תהליכים כמו יציאה למכרזים, תכנון פרויקטים, השקעות בתשתיות - כל זה נתקע. ואז כשהתקציב כן עובר, הכול נדחק לחלק האחרון של השנה".

 השר סמוטריץ' ורוטנברג בהצגת עקרונות תקציב 2026. בניגוד לבכירים קודמים באוצר נמנע מעימותים פומביים / צילום: מירי שמעונוביץ

"מערכת הביטחון באובר בוקינג"

חשבים אוהבים ודאות במאזן ההכנסות וההוצאות, אבל זו כנראה פריבילגיה השמורה לחשכ"לים במדינות אחרות. מתוך האילוצים התבססה שיטת קבלת ההחלטות של רוטנברג על עקרון מחיר הטעות. "כאשר הוא גבוה, יש יותר שיקולים, יותר התייעצויות, והתהליך איטי יותר". אין מקום שבו העיקרון הזה נבחן יותר מאשר בתקציב הביטחון.

"ב־7 באוקטובר 2023, ברגע אחד, תקציב המדינה הפך ללא רלוונטי", נזכר רוטנברג. "אותה שנה תוכננה לפי גירעון נמוך של 1% וצפינו לסיים אותה בכ־2%. בבת אחת, כשפרצה המלחמה, הכפלנו את הגירעון ליותר מ־4%. כחשב כללי שאחראי על ניהול הסיכונים - תקציביים, פיננסיים ונכסיים - אתה צריך להבין שהתקציב כבר לא רלוונטי, ולקחת סיכונים בצורה מחושבת כדי לאפשר למערכת הביטחון לרוץ קדימה".

אם בעיצומה של המלחמה הייתה הצדקה ברורה לשחרר את צה"ל מהרסן התקציבי, הרי שהיום המצב שונה. באוצר התבטאו שוב ושוב במהלך מאבקי התקציב נגד הפזרנות הצבאית, שנמשכת לדבריהם גם בהפסקת האש, בין השאר בהיקפי גיוס המילואים. לבסוף תקציב הביטחון ל־2026 סוכם על כ־111 מיליארד שקל - עשרות מיליארדים פחות ממה שביקשו בצבא ועשרות מיליארדים יותר מתקציבי הביטחון שלפני המלחמה.

מערכת הביטחון עומדת כרגע ביעדים שסוכמו ל־2026?
"נכון לימים האחרונים שלי במשרד, לא ראיתי שהיא מתכנסת ליעדים - לא בהיקף ההתקשרויות וגם לא בכמות המילואים, שסוכמה על 40 אלף איש בממוצע. הסד"כ לא ירד בקצב סביר".

הבעיה, לדבריו, וכפי שתיאר אותה גם דוח ועדת נגל לבחינת תקציב הביטחון, היא מבנית: מערכת הביטחון פועלת ב"אובר בוקינג", חותמת על התקשרויות שחורגות מהתקציב המאושר, בהנחה שבסוף תגיע תוספת מהאוצר. "בהיקפי הפעילות הנוכחיים מדובר בתוספות שהן כבר בעלות משמעויות מאקרו. אי אפשר לעבוד ככה".

היו מקרים שבהם מערכת הביטחון הזהירה אותך מפני גרימת נזק ביטחוני למדינה אם לא תסכים לאשר במיידי העברות כספים חריגות? איך מתמודדים עם דילמות כאלה?
"בהחלט היו מקרים כאלה. התרעתי כל הזמן, מהרגע הראשון: אל תאלצו אותי לבחור בין ביטחון המדינה לבין עמידה בחוק התקציב. זו בחירה בין שתי חובות משמעותיות".

עם זאת, הוא לא מתעלם מהמורכבות. "אני מבין את הלחצים. אנחנו עדים לשינוי שיטת החשיבה של ישראל כמעצמה אזורית, וזה עולה כסף. תחשוב על סיפורי סומלילנד למיניהם. תחשוב על חיבורים אפשריים עם מדינות אחרות באזור, על קווי אספקה עמוקים וגם על נוכחות מתמשכת בעומק לבנון וסוריה או היחסים מול טורקיה. אני מבין את האתגרים של מערכת הביטחון, אבל בסופו של דבר הם חייבים לעמוד במגבלת התקציב. ואם הם לא מצליחים, שיחזרו לקובעי המדיניות ויגידו: תגדירו לנו מחדש את המטרות או תשנו את התקציב".

חודשים אחדים לפני סיום כהונתו הספיק רוטנברג לקצור הישג בנושא, עם מינוי חשב מטעם האוצר ביחידת השכר והגמלאות הצבאית מופת. "הצעד כבר מתחיל לשאת פרי", הוא אומר.

"מצאנו כיתות שלא קיימות"

אחת הזוויות המסוקרות יותר של פעילות החשכ"ל בתקופתו היא הטיפול ברשתות החינוך הפרטיות המשויכות למפלגות החרדיות: החינוך העצמאי של יהדות התורה ומעיין החינוך התורני של ש"ס, שממעטות ללמד מקצועות ליבה. אחרי תהליך של יותר משנתיים רוטנברג ניתק אותן ממערכת הכספים הממשלתית, שאליה היו מחוברות 25 שנה. העמותות צברו גירעונות של מאות מיליונים, כשהנושים שלהן לא יכלו לתבוע אותן ישירות כי האחריות גולגלה למדינה.

"אמרתי להם דבר פשוט", הוא מספר. "אני לא יכול לקבל אחריות על ניהול הכספים של הרשתות כשהן לא עובדות לפי הכללים של משרדי הממשלה. הייתה שם חשבת מצוינת שלנו, שולי צבי, שישבה כעובדת מדינה יחידה כשהעובדים סביבה היו עובדי עמותות. את המודל ההיברידי הזה לא רצינו לקיים. אנחנו בתהליכי בנייה של מערך בקרה חיצוני. הם לא אמורים להיפגע תקציבית בשקל, אלא להגיע לסטנדרטים מקובלים של ניהול כספים".

במהלך הבדיקות נחשפו ממצאים בעייתיים, בעיקר ברשת החינוך העצמאי. רוטנברג מעיד על דיווחים כוזבים על כיתות במיקומים שלא נמצאו בהם, שימוש בשעות חטיבת ביניים בחטיבה התחתונה ואפילו מערכות כספיות שהתנהלו בפנקסים ידניים.

החלטתו של רוטנברג טלטלה את הקואליציה ובאופן חריג התעמת השר סמוטריץ' פומבית מולו ודרש לבטל את המהלך. כאן אולי מתגלה הבדל בין רוטנברג לבכירים אחרים במשרד. הוא לא התווכח, לא יצא בהצהרות, אבל בסופו של דבר הצליח להוציא את המהלך אל הפועל.

איך ניתקת את הרשתות ממערכת הכספים למרות התנגדות ישירה משר האוצר?
"הוגש בג"ץ בנושא בעקבות המכתב שלי (שבו הורה רוטנברג על ניתוק הרשתות - א"ד). היו תהליכים שלמים שבעצם שמו אותנו בנקודה שבה היינו צריכים לעשות את זה. החשב הכללי הוא שומר סף. עמדתי על זה לאורך כל הגזרה - לא באופן ספציפי מול החרדים, אלא בהרבה אירועים נוספים: אירוע תווי הנכה במשרד התחבורה, אירוע בית החולים וולפסון שבו מצאנו הסדרים שעדיין נמצאים לפתחן של הפרקליטות והמשטרה". האוצר פעל להדק את הכללים והפיקוח למתן תווי חניה לנכים לאור זינוק במספרם וכן להדק את הפיקוח על הנחות וסבסודים במעונות היום ומניעת הונאות.

סמוטריץ' טען שפעלת בחוסר סמכות. היו לכם פרשנויות סותרות לגבי סמכויות החשכ"ל?
"אני חושב שהדברים מאז הסתדרו על הצד הטוב ביותר", משיב רוטנברג בחיוך. כיום הרשתות בשלבי בניית מערכות כספיות עצמאיות תחת הנחיית החשכ"ל, מינוי מנהלי כספים ושיפור הממשל התאגידי בליווי רשם העמותות. אגף התקציבים מצדו בנה מודל תקצוב נורמטיבי חדש.

הביקורת על הכספים לחרדים

סמוך לסוף שנת 2025 אישרה ועדת הכספים העברה תקציבית של כמיליארד שקל לחינוך החרדי. כשעתירת מפלגת יש עתיד הגיעה לבג"ץ, התברר שכ־90% מהכספים כבר הועברו בפועל בידי החשכ"ל עוד לפני ההצבעה. יו"ר המפלגה יאיר לפיד תיאר את ההתנהלות כ"עבריינית" ו"גניבה שיטתית". רוטנברג נעמד על הרגליים האחוריות כדי להגן על חשביו והשיב: "הצגת פרקטיקה מערכתית מוכרת כ'מעילה' או כ'מפעל עברייני' אינה רק שגויה - היא מסוכנת", כתב. הוא הזכיר ללפיד שאותה פרקטיקה - העברת כספים לפני אישור סופי בוועדה, כשמדובר בחובות חוקיות, התקיימה גם בממשלת בנט־לפיד.

באופן מסורתי דצמבר הוא החודש עם הוצאות הממשלה הגבוהות ביותר, בפער של עשרות אחוזים, בניסיון של המשרדים להספיק לנצל את שנת התקציב. כאשר ועדת הכספים של הכנסת מעכבת העברות תקציביות נדרשות, נאלצים בחשכ"ל לנהל סיכונים.

איך קורה שמעבירים כספים לפני אישור הוועדה?
"זו דילמה. אם תעביר את הכסף, תקטין את סיכוני המדינה בחשיפה לתביעות והפרות עקב אי־תשלום שכר לעובדים ולספקים. זאת לעומת מגבלה אחרת, של תקציב המדינה, שאתה יודע שלבסוף תסתדר. האם זה מצב שהחשב רוצה אותו? לא, הוא רוצה ודאות. אבל תשים את עצמך במצב הזה, שהוא לא חדש ונוהג עשרות שנים.

"אני לא ארחיב כי כרגע הנושא בבג"ץ, רק אגיד שהגורם לבעיה הוא לא אגף החשב הכללי. זה לפתחם של גורמי התכנון, אבל לא פחות לפתחה של ועדת הכספים. יותר מפעם רצות שמועות שהוועדה לא מאשרת פניות תקציביות נדרשות, כי יש דבר אחר שהיא רוצה להתלות באישור . חברי הכנסת של יש עתיד מכירים את הסיטואציה. הם וגם היועצים המשפטיים של ועדת הכספים לא מספיק נאיביים לחשוב שהם מאשרים משהו ב־31 בדצמבר ורק אז הוא קורה".

היכן מסתתרות בתקציב המדינה פינות אפלות נוספות שצריך לטפל בפיקוח עליהן?
"תאגידי בתי החולים זה נושא שצף אצלנו פעם אחר פעם. נהוגה שם שיטה שאינה אידיאלית, בלשון המעטה. יש עשרה בתי חולים ממשלתיים שליד כל אחד מהם פועלים לפחות שני ארגונים. האחד היא עמותת ידידים, שדרכה מנהל בית החולים ונושאי משרה יכולים לגייס תרומות מוכרות בחו"ל, והשני הוא תאגיד שנועד לאפשר את הפעילות מעבר לשעות היום. קיימים כללים שלפיהם התאגיד אמור לעבוד, אבל הרבה פעמים הכללים לא נאכפים או שמתעלמים מהם. למה? כשלמערכת יש ונטילציה מסוימת, אז הרבה פעמים יהיה נוח להעמיס הוצאות על התאגיד. אני לא רוצה להגיד שעושים בתאגידים קופה ב', אבל בהחלט יוצרים בתוכם מרכזי רווח".

"בתוך כל הדבר הזה החשב של משרד הבריאות וגם הגזבר, שהוא לא עובד החשב הכללי, נתונים להמון לחצים מחלק מהנהלות בתי החולים. פעמים רבות המנהל האדמיניסטרטיבי הוא בכיר מטעם אותו הגזבר, וזה מייצר מערכות לא אידיאליות של לחצים, בעיות ופגיעה בשומרי הסף בעיניי. זה אחד הדברים שאני התחלתי להסדיר ואני אופטימי שבעתיד זה יקרה".

בקורונה, לדבריו, הבעיה התעצמה עם תאגידי בתי חולים שהפכו למרכזי רווח של דיגום ובדיקות. "אני לא אומר שהם עבריינים חלילה. אני אומר שבכל פעם שאנחנו נוסעים לביקורת, אנחנו מוצאים דברים. גם בעולמות השכר נמצאו ממצאים שהממונה מאוד רוצה לפקח עליהם, וכרגע הוא לא מפקח באופן אפקטיבי.

"ניהול כספי ציבור זה הבסיס, אבל אתה לא תבנה שום דבר בלי אמון בעולם הזה. אם חשב עושה בקרה כדי להשיג כוח - בעיניי זה פסול. המטרה היא יצירת אמון, של המערכות בתוך עצמן ושל האזרחים כלפי המדינה".

"אגף תקציבים צריך לבזר"

האתגרים שעוד נותרו פתוחים על שולחנו של רוטנברג הועברו בתחילת החודש לידיה של החשכ"לית החדשה־ישנה מיכל עבאדי־בויאנג'ו. היא שבה באופן נדיר לקדנציה שנייה בתפקיד, שבו כבר כיהנה בשנים 2011 עד 2017. רוטנברג הכיר אותה לראשונה כשמונתה לעמוד בראש האגף, שבו שימש אז כחשבונאי הראשי. עבאדי־בויאנג'ו קידמה את רוטנברג בתוך החשכ"ל, והוא אף קרא לה להתנדב "למילואים" בתחילת המלחמה. הוא דוחה מראש את הטענות שמיוחסות לה על קרבה לראש הממשלה נתניהו. "מיכל היא אישה ראויה ורצינית מאוד. אני יודע שהיא תעשה עבודה מדהימה", הוא אומר.

 החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו. ''תעשה עבודה מדהימה'' / צילום: חיים צח-לע''מ

אגפי החשב הכללי והתקציבים באוצר הם שניים מבין החזקים במשרדי הממשלה. היריבות ביניהם היא מבנית וכמעט מיתולוגית, אף ש"ב־95% מהפעמים שיתפנו פעולה בצורה מצוינת", הוא אומר. "גם אם היו מחלוקות, כמעט תמיד הן נפתרו בפשרה והסכמות. לפעמים זה קצת יצא משליטה, אבל הרוב המוחלט לא. אני זוכר בעבר תקופות קשות יותר".

ראש אגף התקציבים החדש שמינה סמוטריץ', מהרן פרוזנפר, הוא הראשון בתולדות האגף שהגיע מחוץ למערכת האוצרית. כפי שנחשף בגלובס, פרוזנפר מגבש בימים אלה תוכנית עבודה שמכוונת לצמצם את הריכוזיות של אגף התקציבים. היא כוללת בין היתר פיילוט שיעניק למשרדים נבחרים עצמאות תקציבית חסרת תקדים, לצד קיצוץ מחצית מתקנות התקציב ושחרור מהיר של עודפים. המהלך מנסה להתחיל לממש את הביקורת שהשמיע סמוטריץ' על האגף, כמו גם מנהלי משרדים ממשלתיים אחרים - ביקורת שגם רוטנברג שותף לה.

 ראש אגף תקציבים מהרן פרוזנפר. ''חייב לשמור על גמישות'' / צילום: דוברות משרד האוצר

מה היית ממליץ לפרוזנפר להכניס לתוכנית העבודה של אגף התקציבים?
"אני חושב שצריך יותר לבזר. מהרן מנוסה וחכם, אני לא רוצה לייעץ לו בראיון. אבל אי אפשר בתקציב מדינה של 662 מיליארד שקל להתנהל בצורה ריכוזית מאוד. כמו כן, צריך להבין שגם אם התכנון התקציבי מיטבי, יש שינויים של המציאות, וכנגדם צריך אגף התקציבים להתאים את עצמו".

למרות הביקורת, רוטנברג מסייג: "אני אולי אפתיע כשאומר שאגף התקציבים גם חייב לשמור על הגמישות שלו. השאלה היא על סבירות: כמה גמישות הוא שומר כדי לתת מענה להתפתחות המציאות, וכמה ודאות הוא מייצר למשרדים?".

"סיימתי בקצב שיא"

אף שלא היה זה בשליטתו ובטח שלא באשמתו, לא פשוט להיות החשב הכללי הראשון שבמשמרת שלו יורד דירוג האשראי של ישראל. הוא אמון על הקשר מול הסוכנויות הבינלאומיות, שבמהלך המלחמה הנמיכו כולן את הציון של ישראל. באחרונה הופיעו ניצנים ראשונים של אופטימיות, כאשר S&P ומודי'ס העלו את תחזית הדירוג מ"שלילי" ל"יציב". רוטנברג מעריך שהסוכנות השלישית, פיץ', תיישר קו בקרוב.

מודי'ס הייתה הסוכנות שנקטה את הקו הלעומתי ביותר כלפי ישראל. היא הפחיתה את דירוג האשראי בשלוש דרגות, לרמת שפל חסרת תקדים המקבילה לדירוג של פרו וקזחסטאן. בספטמבר 2024, ביממה שבה חוסל נסראללה, היא הודיעה על הורדת דירוג כפולה על רקע "ההסלמה בגבול הצפוני".

אתה מסכים ש־S&P ופיץ' היו ענייניות ומקצועיות. ומה לגבי מודי'ס?
"לא הבנו את התוצאה של מודי'ס. היא לא התקבלה אצלנו בשום מודל פנימי. יחידת החוב שלנו מנהלת מודלי צל מול כל חברות הדירוג ומנתחת כל דבר שזז בכלכלה. אימצו שם תרחיש קיצון כתרחיש מרכזי. כל הזמן אמרנו להם: אתם לוקחים תרחיש קיצוני מדי ביחס לרמת הסיכון בשטח. תפקידם לשאול שאלות קשות. אבל הם אימצו תרחיש קיצוני, ולשמחתנו התבדו".

"ימים ספורים אחרי פרוץ המלחמה עשיתי תדרוך לעיתונאים כלכליים ואמרתי שהדירוג ירד, עוד לפני שידעתי בוודאות. ובאותה הנחישות אני אומר עכשיו: הדירוג צריך לעלות - ויעלה".

מה ההישגים שאתה הכי גאה בהם?
"בעולם של החשב הכללי אין רגע דל. אתה תמיד במתח בין חשיבה ארוכת טווח לשוטף". הוא מזכיר את רפורמת האג"ח המיועדות שנעשתה ב־2022, אחרי שנים של ניסיונות שלא צלחו, ש"שחררה את החוב הממשלתי, אפשרה להגיב בצורה נכונה במלחמה והשתלמה כלכלית גם למדינה וגם לעמיתי הפנסיה". עוד מציין רוטנברג את "ההשקעה בתקומה ובשיקום העוטף. ידענו ליצור מנגנונים מורכבים של שיקום ושיכון לאוכלוסיות גדולות, בפערי זמן קצרים, בלי לזרוק כסף סתם".

איפה נראה אותך בהמשך?
"עד עכשיו לא היה לי זמן לחשוב על זה. סיימתי את התפקיד בקצב שיא. מטבע הדברים נכון לקחת את הזמן, לנשום, לחשוב על כיוונים. הכול פתוח ואני אופטימי במהותי". לשאלה אם ישנם עוד תפקידים שמתאימים עבורו במגזר הציבורי הוא משיב: "כרגע לא נראה לי. התפקיד של החשב הכללי הוא כל מה שרציתי ויכולתי לצפות לו".