רצח ימנו זלקה: מהו העונש בישראל לקטינים שביצעו עבירות פשיעה חמורות?

סיפורו של בנימין (ימנו) זלקה, מנהל משמרת בן 21 בפיצה האט שנדקר למוות בערב יום העצמאות בפתח תקווה בזמן שהיה בעבודה, הותיר זעזוע עמוק בכל בית בישראל. המראות הקשים מסרטוני האבטחה חושפים התאגדות של נערים, בני 15 ו־16 בלבד, שארבו לו לפי החשד בסיום המשמרת. הרקע, כפי שעולה מהחקירה, מקומם: זלקה העיר לנערים שלא להתיז ספריי שלג בתוך המסעדה. בתגובה הם הכניעו אותו באקט של לינץ' והותירו אותו מדמם.

המקרה הנורא הצית מחדש את הדיון הציבורי על עליית האלימות בקרב בני נוער. הוא מעלה שאלות קשות על היתכנות האירוע, על הענישה הצפויה לקטינים שביצעו עבירה כה חמורה ועל דרכי המניעה שחורגות מגבולות מערכת המשפט.

● "87% מהקבלנים נדרשים לשלם פרוטקשן": המספרים מאחורי אובדן המשילות
● פיצה האט: נמשיך לשלם משכורת למשפחתו של ימנו זלקה ז"ל

לפני כן, מספר נתונים מקוממים: גורם במערכת אכיפת החוק אישר לגלובס כי בשנת 2025 חלה עלייה של 12.5% בפתיחת תיקי חקירה נגד קטינים במחוז תל אביב, עם 2,084 תיקים - המספר הגבוה ביותר בשלוש השנים האחרונות.

עוד עולה מהנתונים כי מספר מעצרי הקטינים כמעט הכפיל את עצמו בתוך שלוש שנים בלבד: בשנת 2022 נעצרו במחוז תל אביב קטינים, בעוד שבשנת 2025 זינק המספר ל־568. במקביל, חלה ירידה תלולה בסגירת תיקים: בעוד שבשנת 2022 נסגרו 1,542 תיקים (מסיבות של חוסר ראיות או היות החשוד לא בר־עונשין), בשנת 2025 עמד מספר התיקים שנסגרו על 694 בלבד.

 ימנו זלקה ז''ל / צילום: ללא קרדיט

מה העונש שעומד בפני קטין שביצע רצח?

עו"ד איילת דואן, סנגורית פלילית, מסבירה כי גיל האחריות הפלילית בישראל הוא 12. "נער שהוא בן פחות מ־12 אי־אפשר להעמיד לדין, ואז יש דרכי טיפול אחרות ולא בתחום המשפט", היא אומרת.

מתחת לגיל 14 לא ניתן להטיל עונש מאסר בפועל, אלא עונש של מעון נעול, שבו הקטינים שוהים באגפים סגורים עד גיל 18 ולאחר מכן עוברים למאסר בפועל.

לגבי קטינים, גם בעבירות שבהן נקבע עונש של מאסר עולם חובה, כמו רצח, אין חובה להטיל עונש זה בפועל, ובית המשפט רשאי להפעיל שיקול־דעת. עו"ד דואן מציינת כי במקרה של חבורת נערים, שבה אחד מביא את הסכין, אחד מבצע את הדקירה, והאחרים צופים מהצד, "יכול להיות שלמי שנתן תמיכה בנוכחות שלו העונש יהיה יותר קטן, ובית המשפט יכול לעשות הבחנה בין הנאשמים". מקרה עבר ידוע, לדוגמה, הוא רצח נהג המונית דרק רוט ב־1994, שבוצע בידי שני נערים בני 14, שנשלחו ל־16 שנות מאסר.

מדוע אין עונש מאסר עולם חובה על רצח שנעשה בידי קטין?

התפיסה שעומדת מאחורי גישה זו היא אינטרס השיקום. "המטרה העקרונית של חוק הנוער היא לפעול לטיפול ושיקום הקטין וחזרתו לחברה", מסבירה עו"ד מרי גונטר, מנהלת מחלקת הנוער בסנגוריה הציבורית. "המחוקק יוצא מנקודת הנחה שקטין המבצע עבירה שונה מבגיר; הוא טרם הגיע לבשלות קוגניטיבית ופסיכולוגית מלאה, תהליך שמסתיים לרוב סביב גיל 20".

לדברי עו"ד גונטר, גם המניעים לביצוע העבירות שונים בגילאים אלה. "הבנת המעשה והשלכותיו עדיין אינה בשלה. אחד המניעים המרכזיים הוא השפעת קבוצת השווים, שהיא משמעותית מאוד. כשחסר פיקוח של המשפחה או המסגרות החינוכיות, קטינים נוטים להיגרר ביתר קלות אחרי גורמים שליליים".

עם זאת, היא מציינת כי מקרי רצח המבוצעים בידי קטינים הם נדירים בישראל.

עו"ד גונטר מוסיפה כי הרתעה והחמרת ענישה אינן בהכרח הדרכים שיביאו להפחתת העבירות. בהקשר זה עולה הטענה כי שיעור הרצידיביזם (חזרה על עבירות) גבוה במיוחד בקרב קטינים שנשלחים למאסר בפועל, שם הם עלולים להיחשף לדפוסי התנהגות שמכשירים אותם כ"עבריינים מקצועיים" בעתיד.

האם יש פתרונות אחרים לצמצום האלימות?

שתי עורכות הדין סבורות כי שורש הבעיה אינו טמון בענישה מקלה של בתי המשפט, אלא במוקדי כוח אחרים. "אם מחפשים אשמה, היא לא צריכה להיות מופנית לבתי המשפט אלא למערכת החינוך ולהורים", מסבירה דואן. "האלימות בחברה הצעירה אינה נובעת רק מהקלה בענישה. נערים אינם מקבלים החלטות מושכלות על סמך שיקולי ענישה עתידיים; ישנם שיקולים אחרים שמניעים אותם, ובהם הרשתות החברתיות. לכן, נדרשים יותר תשומת־לב ופיקוח מצד מערכת החינוך והתא המשפחתי".

גונטר מצטרפת לעמדה זו ומדגישה את חשיבות הטיפול המוקדם: "אני מאמינה בפתרונות מתחומי החינוך והרווחה. אנחנו רואים קטינים רבים שהידרדרותם מתחילה זמן רב לפני ביצוע העבירות הפליליות. התערבות נכונה ומוקדמת בקהילה יכולה להשפיע הרבה יותר מאשר ענישה פלילית בדיעבד".

לעומתן, פרופ' לימור עציוני, מומחית למשפט פלילי, סבורה כי על אף שמגמת השיקום נכונה לרוב העבירות של קטינים, יש להחמיר משמעותית בענישה במקרים של נטילת חיי אדם. "כאשר מדובר בפגיעה בערך קדושת החיים, השיקול המרכזי צריך להיות הרתעה ולא רק שיקום", היא טוענת.

לדברי פרופ' עציוני, הקלה בענישה בעבירות רצח מעבירה מסר ציבורי בעייתי. "חיי אדם אינם דבר שיש להקל בו, וכל הקלה פוגעת בהרתעה. בדרך־כלל בתי המשפט אינם מטילים את העונש המקסימלי הקבוע בחוק בשל התחשבות בשיקולי שיקום, בטח כשמדובר בקטינים. במקרים של עבירות המתה, ראוי לגזור תקופות מאסר ממושכות יותר שיהוו מסר מרתיע; כיום העונשים אינם מרתיעים מספיק".