הפרסומת לא היתה מצג שוא, אבל - ייזהר הקונה

פרסומים בתקשורת של קבלנים, לקידום מכירת או השכרת מבנים בשלבי בנייה, אינם יכולים להיחשב כחלק מהמצגים בטרם עריכת הסכם. לדעת ביהמ"ש השלום, פרסומים אלו הם בגדר תעמולת מכירות, בה משבח הסוחר את מרכולתו, ועל הקונה או השוכר לבדוק היטב את המוצע לו, בטרם יתקשר בהסכם מחייב.

בלנק ניסן קשר הסכם לשכירת חנותו של כשאני גדעון. החנות היתה בשלבי בנייה בקניון ערי החוף בראשון לציון. בלנק פנה אל כשאני לאור פירסומים בתקשורת, שנועדו לקדם את מכירת החנויות בקניון, אשר היה אותה שעה בעיצומה של בנייה. בלנק ביקר בקניון ושוחח עם מנהל חברת א.מ.י. משגב חברה לבניין והשקעות בע"מ (להלן: "משגב"), מקימת הקניון, בשליטת משה משגב. משגב המליצה לבלנק לשכור חנות, ולאחר הביקור בחר בלנק בחנותו של כשאני.

בלנק פנה לכשאני וחתם עימו על הסכם שכירות. במועד חתימת ההסכם, טרם הושלמה הבנייה, לא הותקן חיבור חשמל ולא הופעל מיזוג האוויר בקניון, כך שלא ניתן היה לאכלס את הקניון. הוסכם, כי במקרה של איחור בחיבור לחשמל, יידחה מועד תחילת השכירות. לבסוף, אכן היו עיכובים בחיבור הקניון לרשת החשמל ובהפעלת מיזוג אוויר מרכזי, ולפיכך פתיחת הקניון נדחתה, ובלנק וכשאני דחו בהסכמה את מועד תחילת השכירות לסוף שנת 92'.

בשל התקלות, סבלה הפעלתו הכללית של הקניון, רבים מרוכשי החנויות ושוכריהם לא פתחו את עסקיהם, והעסקים שנפתחו לא הצליחו למשוך לקוחות. גם בלנק, אשר פתח את חנותו בסוף שנת 92', לא נהנה מהצלחה מסחרית. לאחר כחצי שנה, פנה אל כשאני והודיעו על ביטול הסכם השכירות.

בלנק פנה לביהמ"ש בתובענה, בה טען, כי על כשאני ומשגב לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו מחמת מצגי שווא. לטענת בלנק, כשאני ומשגב הציגו בפניו את קניון ערי החוף כמקום שנועד להצלחות גדולות, בו ירכשו או ישכירו בעלי רשתות שיווק ארציות רבות חנויות, ואשר סיכוייו של בלנק להגיע בו למחזור עיסקי של כ800 אלף שקל לשנה טובים מאוד.

בלנק טען עוד, כי הפרסומים בעיתונות ובכלי התקשורת על הקניון הם מצגי שווא. מצגים אלו הם אשר הניעו אותו לשנות את מצבו לרעה, לחסל חנות שהיתה לו, ולשכור את החנות בקניון מידי כשאני. כשאני עתר לקבלת יתרת דמי השכירות, שנותרו עד לתום תקופת הסכם השכירות.

הסכם השכירות לא מגלה כל מצג עובדתי שהוא, בקשר לחנות או בקשר לקניון. בהעדר מצגים כאלה, לא ניתן להסיק טענת מרמה או הטעיה מצד כשאני, המשכיר, כלפי בלנק, השוכר. יתר על כן, בהסכם נאמר, כי בלנק בדק את הבניין בו מצוי המושכר, דרכי הגישה אליו, וכן בדק את המושכר ואת מפרטו, ומצאם מתאימים למטרותיו ולדרישותיו. בהסכם נאמר עוד, כי בלנק מוותר במפורש ומראש על כל טענה כלפי כשאני, בגין המושכר או מצבו. כל הפרסומים עליו מסתמך בלנק, הם יציר כפיה של משגב ולא של כשאני

לדעת ביהמ"ש, אין בפרסומים משום הטעיה, אלא הם נועדו לקדם את מכירות החנויות שנותרו בלתי מכורות, ובזאת אין משגב שונה מכל סוחר המכריז על מרכולתו לשבחה ולהללה בפני הקונים שבכוח. לדעת ביהמ"ש, חזקה על הקונים והשוכרים הפוטנציאליים, שיידעו לבור את הבר מתוך התבן, שלא ייתפסו בחופזה במקסם הפירסומת, אלא יבררו לעצמם את הנכס המתאים מתוך ההיצע הכללי. קניון ערי החוף לא היה מעולם הקניון היחיד, לא בעיר ראשון לציון ולא באיזור, אשר מרובים בו הקניונים. רבות הן החנויות העומדות לרשות השוכרים או הקונים לבחירתם.

בלנק פנה לראשונה למשגב, ממנה שמע על הכוונה לפתוח את הקניון, וממנה קיבל את החישובים של הפדיון השנתי, לו הוא עשוי להגיע בחנותו. לדעת ביהמ"ש, אין ה"חישוב" אלא תעמולת מכירות. אין קונה יכול לראות בתעמולה כזו במקום החוזה עליו חתם. ביהמ"ש סבור, כי הן משגב והן כשאני האמינו בתום לב, שהקניון שמשגב מקימה ושבו רכש כשאני את חנותו, אכן יהיה בגדר הצלחה מסחררת. היו ציפיות, אשר כפי שקורה לעיתים אינן מתגשמות.

ביהמ"ש אינו רואה בפרסומים שפרסמה חברת משגב ובמה שנאמר לבלנק ביחס לפדיון, משום מצגי שווא. כל אלה יכולים להיחשב כתעמולת מוכר, ואילו על הקונה לבדוק את הסחורה המוצעת לו.

פתיחת הקניון נתקלה בתקלות. תחילה, נדחתה הפתיחה, וגם לאחריה לא פסו התקלות וזרם הקונים היה דליל ביותר. בנסיבות אלו, לא יכול היה בלנק להחזיק מעמד, והוא נאלץ לסגור את עסקו ולהחזיר את החזקה לכשאני. החנות אשר השכיר כשאני לבלנק לא התאימה לכל תנאי החוזה. הקניון לא הופעל במלואו, ולפחות מתקני מיזוג האוויר והחשמל לא פעלו כתקנם, במשך כל התקופה בה החזיק בלנק בחנות.

לדעת ביהמ"ש, מששכר בלנק את החנות, היה רשאי לצפות, כי המתקנים יעבדו באופן תקין וכראוי, כדי לאפשר תנועת קונים בתנאים של קניון סגור, שאין לו פתחים לרחוב ואמצעי אוורור אחרים. משנמצא, כי מיזוג האוויר לא פעל כראוי, והיו תקלות גם באספקת החשמל, וכתוצאה מכך היה הקניון שומם, רשאי היה בלנק להפסיק את חוזה השכירות ולשלוח לכשאני הודעת ביטול.

לפיכך, התובענה בגין מצגי שווא נדחית, כמו גם דרישתו של כשאני ליתרת דמי השכירות.

מפי השופטת: חנה שרון (ביהמ"ש שלום תל אביב). ת.א. 67695/93.

התובע: ניסן בלנק נגד הנתבעים: 1. גדעון כשאני 2. א.מ.י משגב חברה לבניין והשקעות בע"מ.

בשם התובע: עו"ד מ. שפיצר.

בשם הנתבע 1: עו"ד זהר שוורץ.

בשם הנתבע 2: עו"ד ערן מאירי. « «הפרסומת לא היתה מצג שוא, אבל - ייזהר הקונה «פרסומים בתקשורת לקידום פרוייקטים של בנייה צריכים להיחשב כתעמולת מכירות בלבד, ולא כחלק מהמצגים בטרם עריכת הסכם. הקונה, בכל מקרה, צריך לבדוק בעצמו ולא לסמוך על הפרסומת רחל-בת ערקובי