חופש העיסוק מתוך הדירה

גב' ז.נ, קוסמטיקאית במקצועה, מתגוררת בתל-אביב, ואת פרנסתה היא מוצאת ע"י טיפול קוסמטי בלקוחותיה, כמיטב כישוריה. לצורך קבלת רשיון עסק נדרשה הגב' ז.נ ע"י עיריית תל-אביב לבקש "שימוש חורג", שהרי בדירת מגורים עסקינן. ביקשה הגב' לאשר לה שימוש חורג, ויצא קצפם של השכנים כנגדה, שהרי, לטענתם, הבניין הוא בניין מגורים מובהק שאין לאשר בו עסקים, וקיומו של העסק עלול לגרום לירידת ערך הדירות, מטרדים לדיירי הבית ותקדים לעסקים נוספים.

התנגדותם של השכנים נדונה בוועדה המקומית תל-אביב ויצאה החלטה לפניה לאשר לגב' ז.נ ניהול עסק של טיפול יופי וקוסמטיקה בדירת מגוריה, כשימוש חורג, לתקופת ניסיון של שנתיים, ללא עובדים נוספים ובתנאי שהגב' ז.נ תגור במקום.

לא נתרצו השכנים וערערו על החלטת הוועדה לוועדת הערר, בראשות עו"ד ענת בירן (יו"ר), וזו, לאחר ששמעה את הצדדים, החליטה לדחות הערר ולאפשר לגב' ז.נ לעסוק בעיסוקה.

כאמור - בשימוש חורג עסקינן, אך הוועדה לא הסתפקה בהחלטתה לאשר השימוש החורג, אלא דנה בשאלה האם בכלל צריך לבקש שימוש חורג, שמא באזורי מגורים מובהקים ניתן לנהל עסקים שונים בדירת המגורים של בעל העסק, ללא שימוש חורג כלל.

הוועדה קובעת, כי תוכנית המתאר הרלוונטית הינה התוכנית הידועה כתוכנית "ל" (החלה על שטח "עבר הירקון" בתל-אביב), ועל-פי תכליותיה, באזור מגורים מותרים "משרדים לבעלי מקצועות חופשיים או אמנים הנמצאים בדירה שבה יושב האדם העוסק באותו מקצוע או באותה אומנות".

עוד מוסיפה הוועדה, כי "העיקרון, לפיו בעל מקצוע חופשי רשאי לעסוק במקצועו הוא עיקרון תכנוני מקובל, שניתן לפגוש בו בתוכניות מתאר רבות. אומנם, עסק של טיפולי קוסמטיקה אינו מהווה 'משרד' ואינו בדיוק 'סטודיו' של אמן, אולם מבחינת ההשפעה על אופי הסביבה ואופי הפעילות אין הבדל בין עסק של קוסמטיקה לעסק של מקצוע חופשי, כמו עורך-דין, רואה חשבון או אדריכל, או לחלופין, צייר, פסל וכו'".

מכאן מסקנתה של ועדת הערר, כי ציפייתם של דיירים, כי בבניין המגורים לא יתקיים עסק כלשהו, אינה עולה בקנה אחד עם תוכנית המתאר, לפיה כל בעל מקצוע חופשי המתגורר בבניין, רשאי לעסוק במקצועו מתוך דירתו, ולו היה הדבר טעון הכרעת הוועדה, היו קובעים כי כלל אין צורך ב"שימוש חורג".

ונוסיף אנו - גישתה הליברלית של ועדת הערר עולה בקנה אחד עם גישתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע במקרה קודם. באותו מקרה מדובר היה בהמרצת פתיחה שהוגשה ע"י רופא שיניים ורעייתו, שהיו דיירים בבניין באשקלון. הרופא ורעייתו פנו לבית המשפט כנגד החלטת ועדת הערר מחוז הדרום, שלא להתיר להם שימוש חורג למרפאת שיניים באחד מחדרי דירת מגוריהם.

כוועדת הערר בתל-אביב, גם נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרחיב אל מעבר מתחייב וקבע, שעל אף שהעניין הינו "תקיפת" החלטת ועדת הערר שלא ליתן שימוש חורג, הרי שכלל אין צורך בשימוש חורג לשם קיום מרפאת שיניים כחלק מדירת מגורי המבקשים. לגישתו, עקרון חופש העיסוק ועקרון המידתיות מביאים כדי מסקנה שאין לאמץ פרשנות גורפת של מטרת "מגורים" כשוללת גם שימושים מותרים אחרים, שמבוצעים ביחד עם ובמסגרת המגורים.

וסיכומם של דברים: משתי החלטות אלו עולה גישה מקילה עם "בעלי המקצוע החופשי", יתכן כי למורת רוחם של מי מדיירי הבתים המשותפים, שאינם מעוניינים לראות עסקים שזורים בבתיהם. מכל מקום, סקרנו את החלטת ועדת הערר (תל-אביב) ובית המשפט המחוזי (באר-שבע) בעניין, לשמחתם של בעלי המקצוע החופשי, המעוניינים לעסוק בעיסוקם בדירתם, ולמגינת ליבם של מי מהדיירים האחרים.

משרד יגנס-טויסטר ושות' מתמחים בתכנון ובנייה ונדל"ן.