העיצומים של עובדי חב' עמידר מנעו הבוקר את יישום חוק הדיור הציבורי

680 עובדי עמידר אינם מקבלים מהיום קהל, ובכך הם מונעים את יישומו של חוק הדיור הציבורי, שנכנס היום (א') לתוקפו. עמידר מחזיקה ב-%80 מהדירות שיוצאו למכירה במסגרת החוק. הסיכסוך בעמידר פרץ לפני שבוע, על רקע התנגדות העובדים להחלטת הנהלת החברה לבצע שינויים מבניים, שבמרכזם ביטול 4 מחוזות של החברה. מזכיר חטיבת עובדי החברות הממשלתיות בהסתדרות הפקידים, שמואל משה, אמר, כי ביטול המחוזות צפוי לגרום לפיטורי 200 עובדים. זאת, לאחר שבחברה כבר נעשו כמה תוכניות הבראה. יו"ר ועד העובדים, יהודה לובטון, הודיע להנהלת החברה, כי העובדים לא יסכימו לפיטורי "אפילו עובד אחד". מהנהלת עמידר נמסר, כי החברה עברה בשנים האחרונות תהליך של שינוי ארגוני, שבמהלכו צומצמו עשרות משרדים. מבין 38 משרדים ברחבי הארץ, פועלים כיום 14 משרדים מרחביים. בהנהלה אומרים עוד, כי בחברה פעלו גם 8 מחוזות, מהם נותרו כיום 4, וכי גם אלה, על פי התוכנית המקורית, היו צפויים להיסגר. הנהלת עמידר מבקשת עתה להביא לצימצום נוסף, כאשר כל הפעילות תהיה באמצעות המרחבים ומטה החברה. "המחוזות היו פונקציית ביניים בין המשרד הראשי לבין המרחבים, וכיום אין בה כל צורך", אומרת הנהלת עמידר. בהנהלת עמידר ביקשו להדגיש, כי כל דיירי הדיור הציבורי יזכו לטיפול הדרוש ולמלוא זכויותיהם ביישום החוק, עם תום העיצומים. העיצומים שנוקטים עובדי עמידר הצליחו להעיב במידה רבה על החגיגיות שניסו ראש הממשלה, אהוד ברק, ושר השיכון, יצחק לוי, להעניק ליום הראשון של מכירת דירות הדיור הציבורי לזכאים. עובדי עמידר חוששים גם מפני פיטורים עקב קבלת החוק ומכירת הדירות לזכאים, דבר שיביא לצמצום במספר עובדי עמידר בשנים הקרובות. חוק הדיור הציבורי חוקק בכנסת לפני כשנה וחצי, אחרי עבודת שכנוע קשה של יוזמו, שר התמ"ס כיום, רן כהן. חוק זה נועד לאפשר ל-120 אלף דיירי הדיור הציבורי, המתגוררים בתנאי הזנחה ועליבות, בדירות של עמידר, עמיגור ועוד חברות משכנות, לרכוש את דירותיהם ולהפוך לראשונה בחייהם לבעלי רכוש פרטי. מיד לאחר קבלתו, הוקפא החוק על ידי ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, ושר האוצר דאז, מאיר שטרית. במקומו הוחלט על מבצע ממשלתי למכירת הדירות לזכאים. השוני בין החוק שהוקפא לבין המבצע הממשלתי היה בעיקר בחישוב הזכויות. בעוד שהחוק הממשלתי דבק בנוסחה של ותק, לפיה מי שמתגורר שנים רבות יותר בדיור הציבורי זכאי ליותר הטבות, הציע המבצע הממשלתי נוסחת חישוב חדשה, לפיה ניקוד רב יותר יינתן לתושבי הפריפרייה ולמשפחות ברוכות ילדים. מתנגדי החוק טענו, שזהו חוק פופוליסטי, שכל תפקידו לקבור את חוק הדיור הציבורי. דיירי הדיור הציבורי, שלא התלהבו מחוק שטרית, "הצביעו ברגליים", ועד למערכת הבחירות, שבה החוק שיחק תפקיד חשוב בקרב שבין שתי המפלגות הגדולות, רק כמה עשרות רכשו את דירותיהם. כאשר עלה ברק לשלטון, הוחלט להשיב לממשלה את הדיון בחוק. לאחר ויכוחים רבים, התקבל החוק במתכונת שונה. בסוף דצמבר 99' קיבלה הממשלה את החוק במתכונתו החדשה, המאפשרת את רכישת הדירה רק לדיירים המתגוררים בדירותיהם יותר מ-12 שנה. החוק החדש היטיב במיוחד עם הדיירים המתגוררים בדירותיהם 30 שנה, ואיפשר להם להגיע להנחה של %90 על מחיר דירתם, על-פי הערכת שמאי. שיטת החישוב שהתקבלה היא של צבירת אחוזי הנחה לפי ותק, כאשר כל שנת מגורים מוסיפה הטבות. לגבי דיירים המתגוררים בדירותיהם בין שנתיים לחמש שנים, הוחלט שיקבלו הנחה של %1.5 לכל שנה, ואילו בשלוש השנים הבאות - %1 הנחה בכל שנה. חוק זה אושר בממשלה, אך טרם עבר בכנסת. למרות זאת, הוחלט להתחיל להפעילו. לוי התנה את הסכמתו לקבלת החוק בכך שהממשלה תדאג ל"רשת ביטחון", לפיה בתקבולי מכירת הדירות ייבנו דירות חדשות לזכאים בעתיד. על פי חשבונו של משרד השיכון, יהיה צורך בבניית 1,500 דירות בשנת 2000 ובבניית כ-3,000 דירות בכל אחת מהשנים הבאות. נתון נוסף שעליו מסתמך משרד השיכון הוא, שכיום קיימים כ-2,200 זכאים הממתינים לדיור ציבורי. לאחר שבממשלה הוחלט לקבל את רשת הביטחון, החוק יצא לדרך. המבצע במסגרת הצעת שטרית איפשר לדיירים הרוצים בכך, לרכוש את דירותיהם עד תום ינואר 2000. על פי נתוני משרד השיכון, פנו 5,000 זכאים למשרדים השונים בבקשה לרכוש את דירותיהם, מתוכם רק 1,300 רכשו את דירותיהם בפועל. מעמידר נמסר, שהחברה מכרה 1,100 דירות, ביניהן 600 דירות בצפון הארץ במחיר ממוצע של 120 אלף שקל לדירה; 300 דירות בדרום הארץ במחיר ממוצע של 110 אלף שקל לדירה; ו-200 דירות במרכז הארץ במחיר ממוצע של 250 אלף שקל. סך התקבולים היה של 150 מיליון שקל. בקשת המזרחית הדמוקרטית, שהיתה בין הנאבקים על חוק הדיור הציבורי, הושמעה ביקורת קשה על מתכונתו החדשה של החוק שעבר בממשלה. לטענת חברי הקשת, החוק החדש מפלה לטובה דיירים ותיקים במרכז הארץ, ומפלה לרעה דיירים חדשים יותר שהם הנזקקים האמיתיים. עוד טענו חברי הקשת, שרק דיירים מעטים יצליחו, בסופו של דבר, לרכוש את הדירות. מיכה מלול, מראשי פורום הדיור הציבורי, אומר שיש לזרז את חיקוק חוק הדיור הציבורי, ולהקפיד על כך שלא יוכנסו בו שינויים, אשר ירעו את תנאי המכירה. ביקורת נוספת נגד החוק מושמעת על ידי שרת הקליטה, פרופ' יולי תמיר. לדבריה, חוק הדיור הציבורי אינו לוקח בחשבון את צרכיהם האמיתיים של העולים החדשים, ביניהם קשישים, חולים ומשפחות חד הוריות, הזקוקים כבר עתה ל-50 אלף דירות דיור ציבורי. ממשרד השיכון נמסר, שהמספר שבו נוקטת תמיר מוגזם, מאחר שהוא מגמיש מאוד את הקריטריונים, וכולל גם את מי שאינו זקוק באמת לדיור הציבורי (ראה כתבה במוסף הנדל"ן היום). המכון ללימודים אסטרטגיים ופוליטיים מתח אף הוא ביקורת על החוק. לדברי בר דדון-ישראלי, עמיתה במכון, יש לחסל לחלוטין את תופעת הדיור הציבורי, גם אם משמעות הדבר היא מתן הדירות לדייריהן ללא תמורה. מסקנה נוספת של המחקר היא, שיש להפוך את הפרוייקטים של הדיור הציבורי לפרוייקטים של "פינוי בינוי והתחדשות עירונית". המחקר ממליץ, שהקבלנים שיקבלו זיכיון לפינוי בינוי, יחוייבו למצוא פתרון גם ל-2,200 זכאים הממתינים כיום לדירות, ומשלמים שכר דירה גבוה עבור דירות בשוק החופשי.