בג"ץ החליט: צריך חוק

אם וכאשר יהפכו מסקנות ועדת טל לחוק, תסמכו על אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון, שיגיע לבג"ץ לתבוע את ביטולו. ועדת טל נולדה בבג"ץ, ובג"ץ כנראה עוד יהיה המוצא האחרון במאמצים לטרפד את מסקנותיה. חמש עתירות בנושא נדחו במהלך 20 השנים האחרונות, עד פסק הדין המפורסם מה-9 בדצמבר 1998 שהפך ללא חוקי את הפטורים הסיטוניים לחרדים שהנפיק שר הביטחון. השופט מישאל חשין, שפסקי הדין שלו הם הנוקבים ביותר בביקורתם על הציניות והניצול שעושים הפוליטיקאים הדתיים במשאבי המדינה (תקציב, דיור, תנועות נוער) מזכיר בפסק דינו מה קרה לאחר דחיית אחת העתירות בסוף דצמבר 1981: "לא חלפו אלא כשישה חודשים ובניגילם של בני הישיבות יצאו למלחמה. וחלק מהם לא שבו לביתם". באמירה זו יורד חשין ממרומי הניתוח המשפטי של ענייני שפיטות ושוויון ונכנס לאוהל המחאה של שובתי הרעב. אלא שבג"ץ רק החמיר את המצב. בלחץ פסיקתו, יהפוך אי השוויון המנהלי (השתמטות בגיבוי שר הביטחון) לאי שוויון חוקי (השתמטות בגיבוי חוק של כנסת). ועדת טל, שקיבלה מנדט ציבורי לפתור את אי השוויון בגיוס, מנסה לפתור משהו אחר ולקדם את הסיכוי להשתלבות החרדים במעגל העבודה. אולי זה הפתרון היחיד האפשרי, אבל דבר אחד אין בו: ניטרול הזעם הציבורי שצובר תאוצה. האם שוב יהיה בג"ץ קשוב לזעם הזה ויבטל את החוק, אם וכאשר יידרש אליו? הסיכוי קטן. חוק של הכנסת הוא נורמה גבוהה ממדיניות שר. הכנסת, כידוע, מייצגת את ריבונות ורצון העם. אך השופט חשין משאיר בפסק דינו פתח: "לא אכריע בשאלה... אם אף בכוחו של חוק הכנסת לפטור בני ישיבה משירות בצבא. יימצאו מי שיאמרו - ולא נפרט - כי אף חוק הכנסת אין די בו. ויהיו מי שיוסיפו ויאמרו, כי גם חוק יסוד לא יסכון. גם לכוחה של הכנסת הושמו גבולות".