איפה עוד מוצאים היום צרכנייה

מושב בצרון, השוכן לא הרחק מאזור התעשייה החדש כנות שמדרום לגדרה, ציין בחג השבועות האחרון 65 שנה להיווסדו. בשנים האחרונות נוספו לו כ-100 יחידות דיור חדשות, ביניהן עבור בנים, אולם נותר בעל צביון חקלאי. 25 משפחות המייסדים שעלו על הקרקע בקיץ 1935, נמנו על "גרעין תל-חי" במסגרת תנועת החלוץ. מלבד מבני המגורים הצנועים שבנו לעצמם, חפרו המתיישבים באר, בנו בריכת מים וכן מבנה גדול יחסית, שיועד למחלבה, מחסן ביצים וצרכנייה. תריסר שנים מאוחר יותר, נוספה קומה שנייה, שיועדה למשרדי מזכירות המושב. המבנה המקורי עם תוספות שונות עומד עד היום, עם גרם מדרגות העץ התלולות. המחלבה כבר איננה פועלת, ובמקומה הוקמה ספריה, ומחסן הביצים מושכר כיום לחיצונים. ועד המושב הציע לאסיפת החברים להרוס את כל המבנה, ולהקים במקומו קומפלקס חדש, שיכלול פונקציות שונות לשימוש המושב, וכן שטח מסחרי להשכרה. לעומתו מבקשת קבוצה של בני המושב לשמר את המבנה. חברי הגרעין עברו בטרם עלייתם הכשרה חקלאית בחצי האי קרים שבברה"מ, וחלקם נכלאו ועונו על ידי הקומוניסטים, בשל היותם ציונים. כששוחררו, עלו לארץ והתיישבו באורח זמני בצריפים במושבה גן-יבנה. למושב שהתכוונו להקים החליטו לקרוא בשם "בצרון", על פי הפסוק מזכריה: "שובו לבצרון אסירי התקווה". אהוד פז (66) היה בן שנה בעת שהוריו, שמואל ומרים פרידמן, עברו מגן-יבנה לבית שבנו בבצרון. פז: "המושב שכן בלב אזור ערבי. הכפרים הסמוכים לו, אשר כולם ניטשו במהלך מלחמת השחרור, היו ברקה, בתניה, איסדוד, בשיט, מסמיה ויאסור. בשל המצב הביטחוני באזור - נבנה על הבריכה מעקה בטון גבוה, עם חרכי ירי. סולם העלייה לבריכה הוגן על ידי שרוול בטון, ובגג נבנה מעין צריח, ועליו זרקור מסתובב, שכונה 'הפרוז'קטור'. הבריכה הפכה לעמדת תצפית לסביבה כולה, כשהפרוז'קטור מאפשר גם תצפית לילית. "גם מעל בניין הצרכנייה נבנה מעקה בטון, מחורר בחרכי ירי. בניין הצרכנייה, ששימש מרכז לחיי המושב ומקום מפגש, שימש אף כעמדה ראשית של 'ההגנה' באותה תקופה. אל גג הצרכנייה עלו בעזרת גרם מדרגות מתכת ועץ, הקיים עד היום. אתרי הבריכה והצרכנייה נבחרו בשל מיקומם הגבוה במושב. בהעדר צמחיה גבוהה מסביב, היתה תצפית טובה מגגותיהן. "במאורעות 1936-9, נהגנו אנו, הילדים, דיירי הבתים הקיצוניים, לישון בבתים שבמרכז הכפר, מחשש לפשיטות הכנופיות הערביות. בתום מלחמת העולם השנייה, מנה המושב 35 משפחות בלבד, עליהן רבץ נטל כלכלי ובטחוני כבד. עם התגברות המאבק על המדינה שבדרך, התמקדו התושבים בהכנות למלחמת השחרור ובהעפלה: חברי המושב קיבלו ספינות מעפילים, ובטרם הגיעו הבריטים למקום הנחיתה - התערבבו בעולים, החליפו עימם בגדים מתוצרת 'אתא', ולימדו את העולים משפט אחד בעברית, כתשובה לחקירת הבריטים: "אני יהודי מארץ ישראל". המעניין, שכמה חברי מושב גורשו לקפריסין, משום שהבריטים חשבו שהם מעפילים". "יותר מאוחר", מספר פז, "גויסו כל הנערים מכיתה ז' ומעלה לארגון ההגנה. עם הכרזת המדינה, נע הצבא המצרי מעזה צפונה, ומגבעה 69 הפגיז את המושב. גם מטוס מצרי הפציץ מהאוויר, ופגע בשני הבתים שמצידי מצבור התחמושת של חטיבת גבעתי. חברי המושב חשדו, שהעיתונאי הצרפתי שביקר בבצרון יום קודם לכן, דיווח על המצבור למצרים. "בהתקרב הטור המצרי צפונה, היה חשש ממשי מפלישה מצרית למושב. הנשים והילדים פונו לגדרה, ונחפרה תעלה אנטי טנקית, בה הונחו פחי הצתה שהרכיבו הצעירים במטה ההגנה שבבניין הצרכנייה". המבנים עשויים בטון מזוין. בחזית הצרכנייה גרם מדרגות עץ שמזכיר קצת את גרם המדרגות של אולם מוגרבי (ז"ל) בת"א. תריסי האלומיניום והפלסטיק בחלונות בקומה השנייה (משרדי ועד המושב), החליפו ככל הנראה את תריסי העץ המקוריים והם נראים היום לא שייכים. כמו כן יתר התוספות למבנה (מזגנים או סככה בחזית הצרכנייה) פוגמות בצורתו המקורית, שיש לה ערך בפני עצמה. "היום, 65 שנים מאז הקמת היישוב", אומר פז, "עדיין עומדים על תלם שלושת המבנים שהיוו את אבני הייסוד למושב, והם ראויים לשימור ולטיפוח. הרי הם חלק מההיסטוריה, ומסמלים את הקמת המושב והמאבק להישרדותו. ניתן לשפץ את הצרכנייה מבלי לפגוע בסממנים ההיסטוריים של המבנה, ששימש מרכז חברתי וכלכלי של חברי המושב במשך שנים רבות. לדעתי, מי שאינו מכבד את העבר, לא יהיה לו עתיד". מזכיר המושב, צחי דגוני, מסר, כי בימים אלו נעשית בדיקה בידי מהנדס ואדריכל לבחינת מצבו הפיסי של המבנה. כמו כן אומר דגוני, כי נבחן העניין הכספי. לדבריו, בשבועות הקרובים ככל הנראה יוגשו המסקנות באשר למצב המבנים וההשקעה הצפויה בשיקומם. לחלופין, תעלה ככל הנראה גם הצעה להרוס את המבנים ולבנות קומפלקס ציבורי חדש. דגוני מציין, כי ההצעות ייבחנו ביסודיות והעניין הסנטימנטלי יילקח בחשבון. השתתף בכתיבת הכתבה: רון פז