בתנאים שווים לכולם - התגובות

בגליון האחרון של "גלובס נדל"ן", הועלתה הצעה להסדר כולל בתחום המגורים לקראת ההחלטה הצפויה בבג"ץ על עתיד הפשרת הקרקע החקלאית. ההצעה כללה הסדר בתנאים משופרים ושווים ככל האפשר לכל סוגי האוכלוסייה, הסדר שיסתיים בכללי משחק אחידים בעיר ובכפר. בעקבות ההצעה הגיעו למערכת תגובות רבות, וחלקן מפורסמות כאן. דליה טל 17/09/2000 11:28

מיקי ורדי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל (ינואר 92'-אוגוסט 94'): "ההצעה מתעלמת מאנשים רבים שאינם נופלים בדיוק בהגדרה של זכאים. יש בארץ אנשים רבים שקנו זכויות מאנשים אחרים, ושילמו דמי הסכמה למינהל, אך אלה אינם נכללים בהסדר, וזאת למרות שהם היחידים שאכן שילמו כסף למינהל, לעיתים אפילו סכומים גבוהים מאוד. שאלה נוספת היא מה יקרה עם אנשים שקנו כמה עשרות דונמים, או אפילו חלקות חקלאיות, בתקווה שיעודן ישונה והם יוכלו לבנות עליהן. לא מדובר במיליונרים אלא דווקא באנשים שקנו חלקות קטנות, מהו הכלל שיכול עליהם? אם עושים צדק - צריך לעשות אותו עם כולם. "חוסר הצדק נוגע גם בסעיף ההצעה הקובע שסעיף 717 ו-727 יבוטלו, אלא אם כן קיימת תב"ע מאושרת או התחייבות שלטונית. התוצאה מכך יכולה להיות שקיבוצים ומושבים שהבינו את הפוטנציאל וחתמו מהר עם כל מיני יזמים על קומבינציות עתידיות ירוויחו ואילו כל היתר 'ידפקו' עד הסוף. שוב נותנים פרס למי שרץ מהר, לעיתים צפצף על החוק והריץ תוכנית בלי אישור. אני רואה כאן קרקע פורייה למאות תביעות משפטיות על שאלת המועד הקובע וכשרות העיסקאות. "סעיף בעייתי נוסף קשור למי שבעבר רכשו קרקע והעבירו אותה לקק"ל. אני לא יודע כמה אנשים בארץ מודעים לכך, שבפ"ת, בנתניה, ברמת גן ובמקומות נוספים בארץ קיימות שכונות שלמות הבנויות על קרקע שקנו אנשים פרטיים והעבירו אותן לקק"ל. אם יחזירו קרקעות אלה לחקלאים זה יחולל מהומה בקרקעות העירוניות. "אני צופה בעיות גם בכל הרעיון לפיו יחול מבצע היוון על הקרקעות, כאשר רק חלקה א' תישאר בידי החקלאי. יש הבדל בין ארבעה דונם בבני ציון לבין ארבעה דונם במושב בצפון. אם הקרקע בצפון אכן שווה אפס, איזה תמריץ יהיה לחקלאי להחזירה למדינה? "לדעתי, אי אפשר לעשות צדק סוציאלי בין בני ציון לאבן מנחם כמו שאי אפשר לעשות צדק בין מי שגר בדירת עמידר בכפר יונה לבין מי שגר בדירה בשדרות. מי שגר בכפר יונה וצריך לשלם סכום מסוים, נעשה הרבה יותר עשיר ממי שגר בשדרות. אני לא יודע בשביל מה היה צריך את ועדת מילגרום ומדוע ממציאים בכל פעם את הגלגל מחדש. צדק בכל מקרה לא יהיה פה". שר החקלאות לשעבר, חיים אורון: "אני מקבל את העיקרון שמופיע בהגדרת הקו הכחול. אנחנו הצענו לבחון לפי שטח החלקה וכאן באה הצעה לבחון את הנושא לפי זכויות הבנייה למגורים. אני לא שולל את ההצעה, לדעתי צריך לבחון את ישימותה, כאשר הבחינה צריכה להיות פרקטית ומעשית. "לדעתי, זו תהיה טעות לבטל את החלטה 737 או כל החלטה אחרת, שמאפשרת למושבים ולקיבוצים להתפתח. אין שום הגיון בהשארת יישובים חקלאים כמקומות מפגרים, כאשר ניתן להרחיבם ולפתח בהם תעשייה כמו יקבים ומחלבות, ושאר אמצעי יצור המתאמים לרוח המקום. באשר ל-727 אין ספק שצריך לצמצם את שיעור הפיצוי ולהתרחק מהמספרים שנשמעו בתקשורת, אני מציע להתעמק בסוגיות אלה אחרי החלטת ועדת השרים. כחבר הוועדה אני חושב שאין זה יאה לנהל כעת את הדיון". שלום שמחון, מזכיר תנועת המושבים: "תמיד אמרנו שאנחנו רוצים שוויון, ואין לנו בעיה להשוות את זכויות החוכר העירוני עם אלה של החוכר החקלאי. לדעתי, ההכרה בכך מתחילה לחלחל גם אצל קובעי המדיניות. מה שאנחנו מבקשים בהצעת החוק הוא הרבה פחות משוויון זכויות של החוכר העירוני. אנחנו אפילו לא מבקשים להשוות את מה שנותנים לבעל קיוסק בעיר כשהוא מבקש לשנות ייעוד. אחרי הפרדת הזכויות בשטח המגורים אנחנו מבקשים להגדיר את אחוז הפיצוי ולאפשר לנו ליזום על האדמות שברשותנו". "גלובס": "האם חקלאי מאבן מנחם, המושב ממנו אתה בא, שהאדמה שלו שווה אפס, יסכים לשוויון עם מושב בני ציון? "אין ספק שצריכה לקום קרן איזון בין המרכז לפריפריה שתפצה את יישובי הפריפריה". - מדוע הקרן צריכה להיות פנים-חקלאית בלבד? מה עם יתר אזרחי המדינה? "אני לא מנהל מלחמה נגד אף אחד, ולא אכפת לי שגם אחרים יקבלו. צריך לאפשר גם לאנשי השכונות להיות שותפים בקרקע. אפשר לקחת שכונה בדרום ת"א, ולאפשר לה לעשות פינוי-ביוני. במקום לתת ליזמים כמו דודי אפל או דנקנר לעשות זאת, אפשר לתת זאת לתושבים. כאשר הממשלה אישרה את חוק הדיור הציבורי שאלתי את ראש הממשלה, אהוד ברק, אם הוא מתכוון לטפל גם בחקלאים. תשובתו היתה, 'לא בטוח שאתן לכם כל מה שאתם רוצים, אבל אין ספק שנטפל גם בכם'. עתה אני מצפה שיעמוד בדיבורו". בנימין בן-אליעזר, מ"מ שר השיכון: "לא אוכל להתייחס להצעות שהועלו כאן עד שלא אקבל חוות דעת של מומחים בנושא, ובראש ובראשונה המלצות מאת הצוות המקצועי במשרד. בכל מקרה אני מציע להפסיק את הדיון הציבורי שגלש לסיסמאות פופוליסטיות ולסגנון מתלהם. גם אם ישנן השגות לגבי ההטבות מהן ייהנו היישובים, יש לנהל את הדיון באווירה עניינית ועם כבוד הדדי בין המתווכחים. "5,740 דירות נרכשו עד כה במסגרת מבצעי השיכון הציבורי. ההערכה בקרב בכירי משרד השיכון היא שקצב המכירות סביר. עם זאת, אנחנו מודעים לעובדה שדיירים רבים בשיכון הציבורי עדיין מהססים או מתמהמהים ברכישת דירותיהם מאחר שגם הם מצפים לשיפורים שאולי יחולו בהליך החקיקה בכנסת. "בדיעבד נראה שהממשלה טעתה בהחלטתה להגדיל את ההנחות לאורך תקופת המבצע השיווקי מאחר וישנן משפחות המעדיפות ביודעין לצבור ותק נוסף כדי לקבל הנחות נוספות בטרם רכישת דירותיהם. מומחי השיווק טוענים, כי כדי לדרבן לקוחות אלה יש להגדיל את התמריצים בתחילת מועד השיווק, ולהפחית את ההנחות בהדרגה. לדעתי, אין צורך לשנות עתה את סל ההטבות, אך יש לפעול לזירוז הטיפול הנוהלי ברכישת הדירה. הערות ברוח זו כבר הועברו לחברות המשכנות. "בדיונים שקיימה הנהלת המשרד, הועלו מספר סוגיות שיש בכוונתנו לסכם בעזרת צוות שרים העוסק בנושא הדיור הציבורי. על פי הצעה שהתגבשה במשרד יש להכיר גם בזכות לזכאות לבעל הדירה לשעבר, לפני שאושר כזכאי לדיור הציבורי, ולאפשר לו לרכוש דירה בדיור הציבורי. לעומת זאת, מי שרכש או מי שירש דירה בהיותו דייר השיכון הציבורי, לא יהיה זכאי לרכוש דירה במבצע השיווקי. "הצעה נוספת שאני מתכוון להעלות בוועדת השרים נוגעת לסוגיית צמדי הדירות. על פי ההצעה החדשה יש לפצל שתי דירות מאוחדות אך ורק אם לאחר הפיצול יוותרו שתי דירות בנות 2 חדרים לפחות. עם זאת, גם אם יתקבלו שתי ההצעות החדשות, הן אינן מרכזיות, וגם אינן משפיעות באורח משמעותי על היקף מכירת דירות הדיור הציבורי. "בנושא הרחבות הקיבוצים ובמושבים, הממשלה בוודאי תקבל החלטות ברורות בנושא. אני מתנגד לגישה המתחבאת מאחורי חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה. שרי הממשלה יודעים שמדובר כאן בקביעת מדיניות ולכן הנושא צריך להיות באחריותם. "באשר לקרקעות החקלאיות, לא ייתכן שמאז פברואר 98' מוקפא תהליך התרחבות הקיבוצים והמושבים, במיוחד כאשר חלק גדול מהיישובים כבר השקיע סכומים אדירים בתכנון תהליך ההרחבה. ההקפאה גורמת להפסדים כבדים וממוטטת את יכולתם של היישובים להשתקם". ח"כ רן כהן, שר התמ"ס לשעבר: רן כהן הביא בזמנו לחקיקת חוק הדיור הציבורי. "הקישור שנעשה בין דירות הדיור הציבורי והקרקעות החקלאיות לא רק שאינו פשוט, הוא מסובך מאוד, ולכן קיים סיכוי קטן מאוד להביא את שני הנושאים לכדי מכנה משותף אחד. "אני עומד בראש צוות שמנסה לגבש את עמדת מרצ בנושא חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקעותיהם, ולגבי זכויות החקלאים. על פי עמדותינו, זכויות העיבוד החקלאי במסגרת המשבצת יעוגנו בחוזים ארוכי טווח, בתנאי שהקרקע תעובד על ידי החקלאי ובני ביתו. "יינתנו לחקלאים זכויות היוון בחוזה נפרד על הקרקע בשטח המחנה בקיבוץ או בשטח חלקה א' במושב, כאשר זכותה של משפחת החקלאי לבעלות על בית המגורים הקיים תובטח בחוק. "בתהליך היוון דמי החכירה על הקרקע בעת שינוי הייעוד, יהיה החקלאי זכאי לשיעור פיצוי מקסימלי או פיצוי מינימלי, שייקבע על פי הזכויות שנצברו על ידי החקלאי או על פי עור הזכויות שנתנו לדיירים בחוק הדיור הציבורי. מי שיקבע את שיעור הפיצוי המינימלי או המקסימלי יהיה שופט בית משפט עליון בדימוס. "בנוסף, בכל קרקע מינהל ששינתה את ייעודה, מקרקע חקלאית לקרקע למגורים, יופרשו 10% מהקרקעות בפריסה הולמת באזורי הארץ השונים לטובת הבנייה המיועדת לדיור הציבורי. מכלל ההכנסות נטו של מינהל מקרקעי ישראל מהיוון דמי החכירה יופשרו 5% מהכספים לקרן מיועדת לפרוייקט עידוד תשתיות חברתיות ופיזיות ליישובים כפריים וחקלאיים הסובלים ממצב סוציואקונומי קשה. במקביל תוקם קרן להשוואה הדדית בין היישובים החקלאיים באזוריה השונים של הארץ". עו"ד שרגא בירן: עו"ד בירן מייצג מספר קיבוצים ומושבים בעתירה לבג"ץ. "את כל מה שיש לי לומר אומר בבית המשפט". גדעון ויתקון, לשעבר מנהל המינהל: "אני חושב שכל עוד הוועדה טרם סיימה את עבודתה, שאצא ואומר את דעתי. זה לא נאה ולא יאה לעשות". בארי הולצמן, ראש אגף תיאום מעקב ובקרה במשרד רה"מ: בארי הוא חבר קיבוץ עין-חרוד איחוד: "הוצעה כאן הצעה מערכתית שלא הוצגה בוועדת מילגרום. חלק מהיבטי ההצעה הוגנים, ובמיוחד החלקים הקשורים לנושא הפריפריה. "באשר לתנועת ההתיישבות הכפרית, התוכנית המוצעת לא מבטיחה את היכולת לשמור על השטחים הפתוחים. ברגע שמוציאים את הקרקע מידי החקלאים הם הופכים לפרוצים לכל דורש. כמו בכל הסדר שמקיף אנשים רבים גם כאן יכול להיווצר מצב שכמה מושבים וקיבוצים יתעשרו, אך לדעתי, מוטב אולי שמישהו יתעשר, ולא להכניס את המצב לקיפאון מתמשך. אולי הגיע הזמן לכנס נציגים של הגופים הנוגעים בדבר, ופשוט להגיע להסכמות אפילו על בסיס תוכנית זו". "גלובס": מה באשר לביטול 727? החלטה 727 ממילא מוגבלת בשטחים מאחר והיא מעניקה בסך הכל 250 דונם ל-500 ישובים. לגבי חלק מהיישובים, בצפון ובדרום הרחוק, אין להחלטה זו כל משמעות, אך היא יכולה לתת זריקת עידוד ליישובים רבים". ח"כ מיכאל איתן (ליכוד): "הייתי מאלה שנאבק בוועדת הכספים בכל הנושא החקלאי. התחלתי כבודד בעניין הזה, ואני מקווה שעתה חברי כנסת נוספים הבינו את חשיבות העניין. "שני יוזמי החוק, (החוק לעיגון זכויות החקלאים) שמחון וישראל כץ, מייצגים אינטרס של קבוצה צרה שהשפעתה בכנסת היא מעל ומעבר לכוחה בציבור. אמנם זה לגיטימי מבחינתם, אך מבחינת המדינה זו שערורייה הגורמת לקיפוח הרוב. אם החוק הזה יתקבל, ייפגע האינטרס של הציבור הרחב. " אין ספק שמי שנפגע כאן יותר מכל הם בעלי דיור ציבורי שזכויותיהם הולכות ונשחקות עם כל החלטת ממשלה. אני קורא לראשי הערים ולנציגי אוכלוסיות בעלי הזכויות חכירה בדיור ציבורי להשמיע את קולם בעניין זה כדי שהדבר יבוא למודעות הציבור. צריך לערב בכך גם את ראשי עיירות הפיתוח, בקרקעות של קיבוצים. הגיע הזמן שמישהו ייתן ביטוי לקולם של ציבורים אחרים במדינה. "אני חושב שההצעה שהוצעה כאן אינה מספקת. היא אמנם מצמצת את המעשה אך היא עדיין אינה פותרת את אי השוויון. אני לא מתנגד שאנשים יקבלו זכויות על הבית שלהם ועל השטחים הצמודים לבית, כאן מדובר ברכוש שלא קשור לאזור המגורים. אי אפשר לגרום לאי שוויון לעתיד ולשעבד את הרזרבות הקרקעיות שיש למדינה. התוצאה היה ששכבה של אנשים, הרוצים להיות מיליונרים, תחסום את ההתפתחות אם המדינה. דוגמא מצוינת היא מה שקורה עכשיו בין כפר גלעדי לקרית שמנה. הקיבוצים לא שילמו על האדמה. היא לא שלהם, ואם יעבירו להם אדמות אלה, זה יגרום עיוות לגבי בעלי הקרקעות הפרטיות ובכך אין שום הגיון". ח"כ אבשלום וילן (מרצ), לשעבר מזכיר הקיבוץ הארצי: "ההצעה היא בחזקת תפסת מרובה לא תפסת. אפשר יהיה לבצע את השינוי רק בעזרת הבנות. כל הררי המילים לא יהוו תחליף להסכמה בין החקלאים לרשויות. מי שחושב שבהבל פה ניתן יבטל החלטות כמו 717 ו-727 - טועה. בלי יישום החלטות אלה לקיבוצים ולמושבים אין שום סיכוי. "לגבי כל שאר ההשוואות עם החוכרים העירוניים, הכיוון באופן עקרוני נכון, אבל צריך להבין שאי אפשר לבצע הפרדה מלכותית בין הנחלות החקלאיות לבין חלקה א' במושב או שטח המחנה בקיבוץ. באופן אישי אני בעד הגבלה מרחיקה לכת של יכולת הבנייה על קרקע חקלאית, אבל אני לא מוכן לכך שפקידי ברון, פקידי אוצר או פקידי מינהל יקחו את מיטב הקרקע החקלאית, יפריטו אותה ויפילו אותה לזרועות הדנקנרים ושותפיהם. "ההסבר מאוד פשוט. ברגע שמתבצעת הפרדה, השליטה על הקרקע עוברת לפקידים ובמקודם או במאוחר הם ינסו להפריטה כדי להוציא ממנה את המקסימום, ולא ישאירו ריאות ירוקות. במסווה של צדק עלול להיווצר פה שוד הקופה הציבורית, ומכל הדיבורים על צדק חברתי ייווצר תהליך דומה לזה שהתרחב בחברות הממשלתיות שהופרטו והגיעו לידי כמה משפחות גדולות ולא לידי הציבור. החקלאים המחזיקים 90% מהקרקע הלאומית מהווים כ-8% מהאוכלוסייה. אני חושב שמוטב שהם יחזיקו בקרקע מאשר 15 משפחות". גברי בר גיל, מזכיר הקיבוץ הארצי: "בהצעה היו הרבה אספקטים חיוביים. הכוונה למצוא פתרון שהוא טוב לכולם - לחקלאים ולמדינה, וגם לנצל זאת למציאת פתרון חברתי במסגרת הדיור הציבורי ועיירות הפיתוח. "זוהי שעת רצון שאסור להחמיץ. מטה הקרקעות מוכן כיום לעשות הכל כדי להגיע לפתרון, וצריך לנצל זאת. עם זאת, אני לא חושב שצריך לבטל החלטות כמו 717 ו-727. צריך לתת מקסימום בפריפריה ומינימום במרכז, אך לא לבטל". סנדי קדר, הקשת המזרחית: "הרעיון ליצור תלות בין הדיור הציבורי והקרקעות החקלאיות הוא נכון, והוא צריך להיות לא רק בנושא הדיור הציבורי אלא עם כל אזרחי המדינה, כולל אלה שנקראים פולשים, וכל מיני אנשים שמחזיקים באופן לא חוקי בקרקעות כדוגמת גבעת עמל. "כל התפיסה צריכה להיות להסדיר את הזכויות בקרקע. האבסורד הוא שבמקום אחד המדינה מפעילה כוח כנגד פולשים מאחר והם נחשבים לאזרחים חלשים ואילו לקיבוצים היא נותנת הטבות אדירות. "צריך להתמקד בזכות לדיור. לא ייתכן שהקיבוצים יקבלו את כל שטח המחנה. יש לאפשר להם לקבל את הבתים, ואולי קצת מעבר לזה, אך בוודאי לא במקרים בהם שטח המחנה גדול, וכמות החברים קטנה. "נקודה נוספת היא התקבולים עבור הקרקע. אלה צריכים להיות מופנים לקרן שתאפשר לכל אזרח במדינה לנסות ולרכוש דירה סבירה. יכול להיות שצריך לעשות זאת בדרך של סבסוד אמיתי של ריבית המשכנתאות עד גובה מסוים, תוך הבטחה שההחזר לא יעלה על סכום מסוים. רק כך אפשר יהיה לעשות קו חדש, לפיו לא רק מי שתפס את המקום ברגע נתון - הרוויח, אלא באופן שהולם את התפיסה הכללית של הקשת לפיה הקרקע שייכת לכל אזרחי המדינה. אנחנו לא נלחמים רק את מלחמת הדיור הציבורי. אנחנו, להבדיל מתנועות קיבוציות, לא קבוצה סקטוריאלית אלא מדברים בשם כל אזרחי המדינה. אנחנו שואפים לכך שלכל אזרח תהיה אפשרות לקנות בית ולא רק לקיבוצניקים, מושבניקים ואנשי הדיור הציבורי. הגישה הבסיסית שצריך להיות שוויון, היא נכונה. אנחנו מאמינים שהשוויון בזכות לדיור צריך לחול גם לגבי אלה שלא התמזל מזלם". ח"כ ציפי לבני (ליכוד): "אין ספק שקרקע שנקנתה על ידי בעליה ונמסרה לקק"ל צריכה לחזור בחזרה. גם חשוב לעשות הבחנה בין חלק המגורים של החקלאי ולתת לחקלאים זכויות אמיתיות במקום הזכויות המעליבות של 'בר רשות'. לכל הנושא הזה נלוות גם בעיות חברתיות, לכן צריך להתעסק לא רק איזה זכויות יקבל מי שמקבל את הקרקע, אלא גם בכל האספקט החברתי העתידי". ח"כ ישראל כץ (ליכוד): ח"כ כץ, חבר מושב כפר אחים, הגיש ביחד עם ח"כ שלום שמחון את הצעת החוק לעיגון זכויות החקלאים בקרקע: "יש אלמנטים דומים בין הצעת החוק שלנו לבין הצעת 'גלובס' אצלי המושג הבסיסי קרוי כנחלה, כאשר החוק מגדיר את הנחלה ובא לרשום אותה בחוזה ארוך טווח. מדובר בעמדה אידיאולוגית שלא קשורה רק בנדל"ן. אצלי הנחלה היא דבר בסיסי, אין כאן שום עניין נדל"ני. "כל נושא המחסנים גם הוא בעייתי מאוד ונובע מכך שבכל מקום שאין בו חקיקה והסדרת זכויות, המציאות הופכת חמורה. כמו תמיד יש מי שמרוויח ומי שסובל. שפיים ממוטטת את הרצליה, ונווה ימין את כפר סבא, ועד שכל העניין לא יוסדר לא יושג פתרון גם לנושאים אלה". עו"ד משה ליפקה, מנהל המינהל (84'-88'): "אין כאן עניין של טוב ורע. יש כאן הרבה אינטרסים, והדרך לפתור אותם כמקשה אחת ובחיפזון, לא תיצלח. מדובר כאן בתהליכים שדורשים את הזמן שלהם. "צריך להיות ברור באופן חד-משמעי שהזכויות למגורים בכל המגזרים הן זכויות שלא ניתנות לערעור. עניין נוסף שצריך להיות ברור הוא שאין לחקלאים זכות לתוצאות שינוי הייעוד ועל עניינים הוא בשאלת הפיצוי. עקרון נוסף הוא שהפיצוי צריך להיות על זירוז הפינוי ולא על הזכות עצמה". "בנושא הפיצוי יש שתי אפשרויות: פיצוי קבוע לדונם חקלאי לרביבים, ניצנים, מנרה וליקום. אפשרות שנייה היא ללכת להסדר שבו יוסדרו מחדש הזכויות תוך קביעה שליישובים מסויימים יש זכות להנות גם מהשינוי יעוד. "אני לא רואה שום פסול בכך שיישובי הצפון ייהנו מכך. זו יכולה להיות תרומתנו ליושבים שם. אני מציע שוועדה בראשות שופט בדימוס תשב ותחלק את כל היישובים בארץ על פי קריטריונים של אזור ומצב סוציואקונומי וליצור מדרג זכויות בין היישובים. אני חוזר על קריאתי מראשית שנות ה-80' לעגן בחקיקה ראשית את מערכת היחסים הכוללת בין החוכרים והבעלים בקרקעי הלאום. לשים סוף פסוק למסכת הבלתי נגמרת הזו. "יחד עם זאת צריך לזכור, שאי אפשר להסתפק רק בפן אחד. אי אפשר שאחרי המדינה תבצע הסדר, תבוא רשות אחרת, כמו מס הכנסה, ותמציא מערכות חדשות של הסדרים. מי שחושב שיוכל לנהל מערכות מקבילות טועה טעות מרה. לא מתקבל על הדעת ששלטונות המס ימציאו הסדרים משלהם במסגרת הוראות ביצוע כאלה ואחרות. חוסר הודאות המתלווה לעמדות המשתנות לא מוסיף בריאות למערכת. במסגרת כל חקיקה צריך להסדיר גם את נושא המיסוי כדי שכולם ידעו בדיוק מה חל עליהם. המחוקק לא יוכל להתחמק יותר, והוא חייב להציע לכנסת הצעת חוק כוללת בנושא הקרקעות והמיסוי כדי שנראה פעם אחת סוף לתהליך". ח"כ מאיר שטרית (ליכוד): "הרעיון המוצע על ידי העתונאי משה ליכטמן בדבר הסדרת זכויות הקרקע נכון בעיקרו, אם כי מחייב תיקונים אחדים להצעה: "1. יש להפריד בין הטיפול בזכויות על הקרקע לבין הטיפול בזכויות בדיור הציבורי. אלה הן סוגיות שונות ומחייבות טיפול נפרד, תוך העדפת האנשים הגרים בדיור הציבורי. אין להסכים שזכויות הדיור הציבור יהיו פלטפורמה שעליה ירכבו גם אחרים, בעלי יכולת. "2. אין להציע בשום מקרה תמורת 0% מצד מחזיקי הקרקעות תמורת ההיוון. תמיד על האיש הרוצה להוון לשלם סכום מסויים, גם אם יהיה נמוך. "3. קרקעות המגורים בסקטור החקלאי, קיבוצים ומושבים אכן יהוונו על ידי בעליהן על פי ההצעה, בכך תובטח זכותם של החקלאים על בתיהם ואיש לא יכול להרחיקם ממנה. יש להוסיף לכך סעיף שימנע מהאגודות המיישבות את היכולת להתערב בנעשה בביתו של החקלאי, אם יחליט למכור אותו או להשכירו לאחר שהיוון אותו. " 4. נראה, כי הצעתו של מר ליכטמן לא תזכה לתמיכת הסקטור החקלאי דווקא, כיוון שכל עוד יש תחושה שהסקטור החקלאי יוכל לקבל הרבה יותר מההצעה - הוא לא יסכים לפחות מכך". דליה טל
צרו איתנו קשר *5988