דיור ציבורי

מטרת החוק לעודד את דיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם. הוגי החוק רואים בעיני רוחם כיצד דיירי הדיור הציבורי, הנמצאים בתחתית המדרג הסוציו-אקונומי; הליכי החקיקה (כולל חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי), הקריטריונים, הקפאות והפשרות החוק, ומבצעי "הבית שלי" ו"קנה ביתך"

אוקטובר 1998 - חוק הדיור הציבורי "זכויות רכישה" מוגש לכנסת על ידי ח"כ רן כהן, ח"כ שבח וייס, ח"כ ענת מאור, ח"כ מקסים לוי וח"כ רומן ברונפמן, כשמאחוריהם שורה ארוכה של פעילי שכונות ואירגונים חברתיים, ובראשם הקשת הדמוקרטית המזרחית.

מטרת החוק לעודד את דיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם. הוגי החוק רואים בעיני רוחם כיצד דיירי הדיור הציבורי, הנמצאים בתחתית המדרג הסוציו-אקונומי, רוכשים את דירות עמידר (חברה ממשלתית), ועמיגור (השייכת לסוכנות) וחברות נוספות, והופכים לראשונה בחייהם לבעלי רכוש. כוונת יוזמי החוק היתה להציע את הדירות במחיר נוח לדיירים.

חוק הדיור הציבורי, ובשמו הפופולרי חוק רן כהן, איפשר לדייר המתגורר בדירתו למעלה מחמש שנים לרכוש את דירתו בהנחה. על פי עקרונות החוק, כל שנת מגורים מזכה בהנחה של 4% לשנה ב-10 שנים הראשונות, 3% לשנה ב-10 השנים לאחר מכן, ו-2% לשנה ב-10 השנים שלאחר מכן. מי שגר בדירה למעלה מ-30 שנה יכול לרכוש את הדירה בהנחה של 85%.

יולי 1998 - הכנסת מקבלת את חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, המוגש על ידי ח"כ תמר גוז'נסקי. על פי חוק, זה מוכרת הזכאות להמשך מגורים בדיור הציבורי לקרובים מדרגה ראשונה של הדייר. הזכות כוללת בני זוג של זכאי שנפטר, בני זוג של זכאי שעבר למוסד סיעודי, לרבות ידועים בציבור. הזכות מוקנית גם לילדי הזכאי, נכדיו או לאלה שהוא היה אפוטרופוס שלהם. ההתניה היחידה היא, שהקרובים התגוררו עם הזכאי בדירה הציבורית לפחות שלוש שנים בסמוך למועד פטירתו או בסמוך למועד שעבר לדיור הציבורי. כזכאי להתגורר בדיור הציבורי מוגדר במקרה זה מי שהתגורר בדירתו חמש שנים לפחות ואין בבעלותו דירה או מקרקעין.

עוד קובע החוק, שבעת רכישה, הדייר הממשיך ייכנס לנעליו של הדייר הקודם לעניין מניין שנות הוותק בדיור הציבורי מאז הגיעו לגיל 18. עוד נקבע, שבמשך שנתיים ראשונות הדייר הממשיך ישלם שכר דירה זהה לזה של קודמו, ורק בתום שנתיים ייערך חישוב מחודש על פי מצבו הכלכלי בפועל.

סעיף נוסף בחוק קובע, שאוצר המדינה יממן את הוצאותיה של חברה לדיור ציבורי לתיקון ליקויים בדירות הציבוריות. המימון יכלול שורה של פריטים שייקבעו על ידי ועדת הכלכלה של הכנסת. מטרת החוק היא לכפות על המדינה לתקן את דירותיהם של הדיירים, שאינם רוצים בקניית הדיור הציבורי, או שידם אינה משגת את הקנייה, ולאפשר להם מגורים בתנאים סבירים, וזאת במסגרת חובות המדינה כבעלת הנכסים.

פברואר 1999 - חוק רן כהן מתקבל על ידי הכנסת, אך מוקפא מיד למשך שנתיים על ידי ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ושר האוצר דאז מאיר שטרית. במקומו מוצע המבצע הממשלתי "הבית שלי". המבצע מעניק הטבות ברכישת הדירות למתגוררים בפריפריה, ולמי שאינו דייר ותיק בדיור הציבורי. סך ההנחות המרבי מגיע ל-75% ממחיר הדירה או 300 אלף שקל, הנמוך מביניהם. רוכש הדירה זכאי להלוואה בנקאית להשלמת ההפרש בין ההנחות ובין 95% ממחיר הדירה. שיעור הריבית המסובסדת 5% למשך שלוש שנים.

ח"כ רן כהן עותר לבג"ץ ומבקש את יישום החוק. בג"ץ דוחה את העתירה.

בהמשך למבצע הבית שלי, מתחייב נתניהו לפצות את הסוכנות ב-33 אלף דולר בעבור כל דירת עמיגור שתימכר לזכאים, סה"כ כ-150 מיליון שקל. עוד סוכם, שאם עמיגור תצליח להגיע למכירות של 5,000 דירות, המדינה תהייה חייבת לרכוש מעמיגור את יתרת הדירות, כ-19 אלף.

על ההסכם נמתחת ביקורת חריפה מצד כהן, שלדבריו, "בפעם הראשונה בתולדות הציונות כספן של השכבות העניות ביותר בישראל מועבר לשכבות העשירות ביותר של העם היהודי".

מאי 1999 - חוק הדיור הציבורי הוא אחד ממוקדי מערכת הבחירות בה מתמודדים בנימין נתניהו ואהוד ברק. על פי הערכה מקנה חוק רן כהן למר"צ שני מנדטים. המועמד לראשות הממשלה, ברק, מבטיח להחזיר את חוק הדיור הציבורי המקורי.

דצמבר 1999 - ממשלת ברק מאשרת תקנה המבוססת על חוק הדיור הציבורי, הידועה כמבצע "קנה ביתך", לפיו זכאי לרכוש דירת שיכון ציבורי מי שהתגורר בה 12 שנה לפחות (חמש שנים על פי החוק הקודם). כל שנת מגורים מקנה הנחה של 3%. דיירים המתגוררים בדירותיהם יותר מ-30 שנה יכולים לרכוש דירה בהנחה של 90% (85% על פי החוק הקודם). מהשנה השנייה למגוריהם בדירות ועד לשנה השביעית יוכלו הדיירים לרכוש את דירותיהם בהנחה של 7.5% ובנוסף יוכלו לממש גם זכאות אישית (החוק המקורי אינו קובע הנחות לדיירים בשנים הראשונות למגוריהם). לרוכשים מוצעת הלוואה בנקאית בריבית מסובסדת של 4.5% למשך 12 שנה.

בששת החודשים הראשונים לקבלת החוק ניתנה לרוכשים האפשרות לבחור בין רכישת דירה על פי ה"בית שלי", לבין "קנה ביתך". משרד השיכון דורש רשת ביטחון לפיה הממשלה תתחייב לבנות בכל שנה 2,500 דירות חדשות עבור נזקקי העתיד.

הצעת החוק החדשה אינה מוגשת לכנסת מתוך ידיעה שהוא לא יעבור. הממשלה מחליטה בכל זאת להתחיל ביישום החוק.

ינואר 1999 - ח"כ גוז'נסקי פונה לבג"ץ בדרישה לכפות על ועדת הכלכלה לדון בתקנות החוק שאמורות לקבוע את סל התיקונים לדירות הדיור הציבורי. בג"ץ קובע, שעל ועדת הכלכלה לדון בתקנות באוגוסט 2001. לטענת גוז'נסקי, מאז חקיקתו החוק טרם יושם, ומשרד השיכון טרם העביר לחברות המנהלות את הדיור הציבורי את תקציב השיפוצים. לדעת גוז'נסקי, די בתקציב שיפוצים של 30 מיליון דולר בשנה כדי לאפשר מגורים ברמה סבירה. אפריל 2000 - תחילת יישום מבצע קנה ביתך. השינויים שהכניסה הממשלה לחוק גורמים להתמרמרות רבה בפורום הדיור הציבור ובקרב הרוכשים הפוטנציאלים שחשים מרומים. כהן טוען שהחוק מצוין. חוק גוז'נסקי מתקבל אף הוא בממשלה אך אינו מיושם.

דצמבר 2000 - הממשלה מאשרת מספר שינויים בחוק, לפיהם גם מי שהיה בעבר בעל דירה, ודירתו נמכרה לפני מועד הכניסה לשיכון הציבורי, יוכל להיכלל במבצע ההנחות. תיקון נוסף מאפשר למנוע פיצול דירה אם היא מתחת לשטח של 100 מ"ר או מתגוררים בה שלושה אנשים, וזאת בניגוד להחלטה לפיה יש לפצל דירות גדולות שאוחדו בעבר; תיקון נוסף מאפשר לרוכש שיש לו חובות בעבור הדירה, לבקש כי ייעשה עבורו הליך של פרהרולינג, וזאת בניגוד לתקנה שלא איפשרה לבעלי חוב לרכוש את דירתם לפני החזרת כל החוב.

2001 - ממשלת שרון הקפיאה את החוק המקורי, שהופשר בינואר 2001, וזאת במסגרת חוק ההסדרים בתקציב 2001. בפועל מתנהל המבצע הממשלתי "קנה ביתך".