ועדות ערר ותחנות דלק: בית הלל

מסתבר, כי גישה זו של פרשנות לבית הלל, כשבתחנות דלק עסקינן, יצאה גם תחת ידה של ועדת הערר במחוז תל-אביב (ערר ר.ש / 5249/01 צין ואח' ע"י עו"ד רון צין נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת-השרון). מפאת חשיבות העניין, ראוי להביא לידיעת הקוראים גם החלטה זו.

מדובר היה בערר על דיון עקרוני שהתקיים בוועדה המקומית, לאור בקשת העוררים להקים תחנת דלק באיזור המיועד, על-פי תוכנית המתאר, כאיזור מלאכה ותעשייה קלה. ההחלטה שהתקבלה היא: "לסרב לבקשה - המבוקש מהווה סטייה ניכרת".

טענת הוועדה המקומית, שניסתה "להגן" על עמדתה, היתה מקדמית. לדבריה, לא היתה בפני הוועדה המקומית בקשה להיתר, אלא מכתב בלבד, ואילו ערר, כך טענה, ניתן להגיש רק על סירוב לבקשה להיתר.

ועדת הערר לא קיבלה טענה זו. הוועדה, בראשות ענת בירן, היתה בדעה, כי מטעמים של יעילות הדיון ושל מניעת סחבת מיותרת לאזרח המתמודד מול הרשות, ראוי, כי תביע עמדתה העקרונית בסוגיה שהונחה לפתחה, ותביא אותה לידיעת שני הצדדים.

ולגופו של עניין - הוועדה החליטה, כי ניתן להקים תחנת תדלוק באיזורי מלאכה ותעשייה זעירה, וזאת בהסתמך על סעיף 9.2 בתוכנית מתאר ארצית 18, שזה לשונו: "מקום שבתוכנית המקומית יועדו מקרקעין לתעשייה או לתעשייה משרדים ומסחר, או למרכזי תחבורה, יהיו גם תחנות דלק במשמע, גם אם לא נאמר כך במפורש והוא כשאין בתוכנית המקומית כוונה אחרת משתמעת".

הוועדה קבעה, כי האיזור נשוא הערר, בו נמצאת החלקה, מוגדר כאיזור מלאכה ותעשייה קלה, והתכליות המותרות בו הן בעלות אופי תעשייתי בחלקן הגדול, לפיכך, הן מבחינת הגדרתו המילולית של האיזור והן מבחינה מהותית, מדובר באיזור תעשייה.

לדעת הוועדה, תוכנית המתאר הארצית אינה עושה אבחנה בין "תעשייה קלה" ל"תעשייה כבדה", ולפיכך אין גם סיבה עניינית להעדיף פרשנות המתירה הקמת תחנות הדלק באיזור תעשייה כבדה, על פני הפרשנות המתירה הקמת תחנות תדלוק בכל איזורי התעשייה.

לדעת ועדת הערר, פרשנותה הנ"ל עולה בקנה אחד עם המטרה להרחיב את מערך תחנות התדלוק במדינה. סיכומו של דבר, הוועדה קבעה שניתן להוציא היתר לתחנת דלק בשטח המבוקש.

משרד יגנס-טויסטר מתמחה בהליכי תכנון ובנייה.