מיסוי על-פי הפקודה לאחר קביעת שומת מס שבח

זמן קצר לאחר חתימת העיסקה נשלחה לבעל המקרקעין שומת מס השבח, שהתייחסה לתמורה שקבעו הצדדים ביניהם ובהתאם לרווחים הצפויים לתחנת הדלק בעתיד, בהתחשב בעובדה שמדובר בכביש נידח בו אין תנועת מכוניות, ולכן הרווחים הצפויים יהיו נמוכים מאוד.

בעל הקרקע שילם את מס השבח בהתאם לשווי העיסקה שנקבע כאמור על-פי היוון התשלומים העתידיים ושווי הנכס ביום העיסקה.

לאחר שבעל הקרקע קיבל את השומה, התפרסם, כי כביש חוצה ישראל יעבור בשטחה של תחנת הדלק החדשה. בשל תנועה מסיבית של רכבים בכביש קפצו המכירות בעשרות מונים, והרווח של בעל הקרקע גדל בהתאם.

נשאלת השאלה: מה דינו של רווח זה? האם יש למסותו, ואם כן, מהו מסלול המיסוי המתאים (מס שבח או מס הכנסה)?

בסוגיה דומה ניתן לאחרונה פסק הדין מפי השופט דן ביין, בעניין מנסור רינג נ' פ"ש חיפה, (עמ"ה 175/00), בו נידונה השאלה, האם ניתן להוציא שומה לפי פקודת מס הכנסה, כאשר בהתאם לעמדת שלטונות המס חויב הנישום במס שבח. בפסק הדין נבחנו סמכויות פקיד השומה לתקן את החלטתו של מנהל מס שבח, מול זכותו של האזרח לסופיות ההליך.

גם בפסה"ד נוצר פער גדול בין שומת מס השבח לשומת מס ההכנסה. משבחן פקיד השומה את ההכנסות השוטפות גילה, כי הן יוצרות פער גדול מול שומת מס השבח, ותוך שהוא מסתמך על תיקון לחוזה ששינה את מרכיב התמורה, ביקש לחייב את ההכנסה במסגרת פקודת מס הכנסה.

נציין, כי למרבית הפלא המערערים פנו בעבר לרשויות המס וטענו, כי יש למסותם דווקא במסגרת פקודת מס הכנסה. זאת, בין היתר, לאור העובדה שהם מקבלים הכנסה חודשית המתחייבת במס פירותי, בין אם מקור החיוב הינו לפי ס' 2(1) לפקודה ובין אם לפי ס' 2(6) לפקודה.

ההחלטה בהשגה מתייחסת באופן פרטני לטענה זו, ונקבע בה, כי במידה וההחכרה עולה בגדר מכירת נכס - יש להחיל את חוק מס שבח.

מתוך מסקנותיו של השופט ביין ראוי להדגיש את הנקודות הבאות:

אין ספק, כי לו היה נסוב פסה"ד רק על החוזה המקורי, היה בית המשפט קובע, כי אין לתקן את שומת מס השבח במסגרת הטיפול של פקיד השומה.

המעבר מתחום מס אחד לחברו לא מוסדר בחוק, אם כי קיימות מספר הוראות המסדירות את היחס בין שני התחומים, כמו למשל סעיף 50 לחוק מיסוי מקרקעין וסעיף 88 לפקודה.

שתיקת המחוקק בדבר אפשרות תיקון שומה מתחום מס אחד לשומה מתחום מס אחר, אינה בגדר הסדר שלילי, ולכן על התיקון יחולו ההלכות הכלליות הנוגעות לתיקון החלטה מקדמית, וזאת מכוח ס' 15 לחוק הפרשנות. השופט ביין קבע, כי במקרה הנדון נראה שאין מקום לאפשר את תיקון ההחלטה, וזאת מהטעמים הבאים:

לרשויות המס היו שתי הזדמנויות לתקן את ההחלטה במסגרת שתי השגות.

עבר זמן רב בין קבלת ההחלטה הראשונה והעיקרית בשומת מס השבח ועד להוצאת השומה במס הכנסה.

הנישומים הסתמכו על שומת מס השבח, ולא ביקשו לתקן את ההסכם עם הרוכש בשל הסתמכות זו.

התוספת לחוזה אינה משנה מהותית את המצב המשפטי בכל הנוגע לסווג החבות במס, לפי מס שבח או לפי מס הכנסה.

אנחנו נבקש להדגיש את ההיבטים הבאים הקשורים לסוגיה:

קביעת שומת מס הכנסה לאחר קביעת שומת מס שבח הינה דבר שבשגרה בכל המכירות המתבצעות ע"י קבלנים, ונראה כי המקרה הנדון שונה, משום שמנהל מס שבח קבע, כי השומה תישום דווקא אצלו.

נוהלי העבודה כיום במשרדי מיסוי מקרקעין מתבססים על שני מבחנים עיקריים לצורך סיווג ההכנסה, והם עיתוי התשלומים (האם תשלום אחד מראש או תשלומים עיתיים) ואופן כימות ההכנסה (האם כסכום קבוע או כחלק מרווחי פרויקט). לפיכך, בסיפור המעשה עימו פתחנו את המאמר תיקבע שומת מס שבח, אך במקביל תצא הודעה לפקיד השומה להמשך טיפול במס הכנסה.

במידה והנישום מבקש לכפות על פקיד השומה להוציא שומה, הדרך לעשות כן תהא כנראה בעתירה לבג"ץ, שכן אין הליך שומתי מתאים לפי הפקודה. כך גם קבע בית המשפט בעניין ש.פ.ה.