ערעור על החלטת ועדת מר שלא לתת פיצויים לפי סעיף 198 למחוזי ולא לבית הדין המינהלי

בית המשפט המינהלי הוא "הצעיר" שבערכאות השיפוטיות. כיום נתונות בידיו אך ורק סמכויות בנושאי תכנון ובניה (ראה ס' 255 לחוק התכנון והבנייה והתקנות שהותקנו על-פיו). תלויה ועומדת הצעת חוק להרחבה משמעותית של סמכויותיו, אך זו טרם אושרה. בית המשפט המינהלי - "הבג"צ הקטן" - עתיד, איפוא, לתפוס מקום מרכזי במערכת המשפט, אך בינתיים סמכויותיו מצומצמות רק לענייני תכנון ובניה, ואף לגבי עניינים אלה - לא כולם. הפעיל שבבתי המשפט המינהליים הוא כיום זה שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב והעתירות נדונות על ידי סגן הנשיא, השופט אורי גורן. דומה שהלכותיו כיום יסללו את הדרך הדיונית שבה תוגשנה העתירות המינהליות. על פי ס' 255 א (11) לחוק התכנון והבנייה ידון בית המשפט לעניינים מינהליים "בכל עניין הנוגע לתכנון ובניה", למעט עניינים מסויימים שיידונו בבג"צ. אך הסוגיה אינה כה פשוטה וכה מובנת מאליה כמסתבר מפסק דין בעתירה מינהלית 23/97 של השופט גורן שניתן ב-21.1.1998, בעניין העותרים טובה אחימן ויורשי יצחק אחימן ז"ל, נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא ועדת הערר מחוז המרכז. גורן נחשב למומחה מובהק בתחום סדרי הדין, ומומחיות זו מאפשרת לו לאזן בין הוראות הפרוצדורה לבין יעילות הדיון. מדובר בתביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה - פיצויים לנפגעי תכנית בנין ערים. הוגש ערעור על החלטת ועדת הערר לפי סעיף 198 (ח) לחוק התכנון והבנייה, בה החליטה ועדת הערר לדחות את ערעורם של העותרים על החלטת הוועדה המקומית, שדחתה תביעת פיצויים של העותרים. הערעור, שהוגש נגד הוועדה המקומית בלבד, הוסב לעתירה מינהלית. עקב טענותיה של הוועדה המקומית בכתב תשובתה, כי העותרים היו צריכים לצרף את ועדת הערר כצד לעתירה, הגישו העותרים בקשה בהתאם, והוחלט לאשר את הבקשה. עם הצטרפותה להליך הגישה ועדת הערר כתב תגובה, ובו טענה, בין היתר, כי ההליך הנכון במקרה דנן הוא הליך של ערעור רגיל ולא של עתירה מינהלית, ובערעור כזה היא אינה צד נכון להליך, שכן היא הגוף שמערערים על החלטתו. העותרים הם בעלי זכויות בחלקות 6 ו-45 בגוש 6434 שבמרחב התכנון של כפר סבא. הם הגישו תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק, על בסיס תוכנית שינוי מתאר מס' כס/37/1 החלה באזור. טענו העותרים, כי הם נפגעים עקב שינוי ייעוד המקרקעין מהייעוד שנקבע להם בתכנית המתאר הארצית תמ"א 31 ליעודים הנוגדים תכנית זו. הוועדה המקומית החליטה לדחות את תביעת הפיצויים של העותרים מן הטעם שתמ"א 31 אינה מקנה זכויות במקרקעין ואינה משנה יעוד קרקעות אלא רק קובעת יעדים תכנוניים כלליים בעניין הקרקעות. כדי לשנות את יעוד המקרקעין למעשה, יש צורך בתכניות מתאר מקומיות או מחוזיות המוציאות אל הפועל את הכוונות הכלליות של תמ"א 31. בנוסף קבעה הוועדה המקומית, כי העותרים לא הוכיחו כל פגיעה בערך המקרקעין, ואם כבר היה שינוי בערך המקרקעין הוא התבטא בעליית ערכם. העותרים הגישו ערר על ההחלטה לוועדת הערר לפי סעיף 198 (ד) לחוק. בערר הם טענו, כי לוועדה המקומית לא היתה סמכות להחליט בתביעה והגוף שהיה מוסמך להחליט בתובענה הוא הוועדה המחוזית. כן הם טענו, כי לגוף העניין היה על הוועדה המקומית לקבל את תביעת הפיצויים שלהם מן הטעם של שינוי יעוד המקרקעין. ועדת הערר החליטה לדחות את הערר מן הטעם הראשון של הוועדה המקומית, דהיינו, כי העותרים אינם יכולים לבסס את טענת שינוי היעוד על יעוד שנקבע בתכנית מתאר ארצית, שכן תכנית זו אינה הופכת את ייעודם של המקרקעין לכזה או אחר אלא רק מצביעה על מגמות תכנוניות כלליות. על החלטה זו הוגשה העתירה, שסופה שנדחתה (ללא צו להוצאות), אך אותנו תעניין השאלה מהי מסגרת הדיון הנכונה בטענות העותרים: האם יהיה מקום להגיש ערעור או עתירה מינהלית? במקרה זה החלטת ועדת הערר ניתנה על פי סעיף 198 לחוק התכנון והבנייה. בדיונים כאלה מכהנת ועדת הערר כערכאת ערעור על הוועדה המקומית, המחליטה בתובענה לפיצויים בגין פגיעה שאינה נובעת מהפקעה. סעיף 198 (ח) לחוק קובע: "על החלטת ועדת הערר ניתן לערער, בשאלה משפטית בלבד, לבית המשפט המחוזי בתוך ארבעים וחמישה ימים מהיום שבו הומצאה לצדדים החלטת ועדת הערר". כלומר, מקום שפלוני מעוניין לתקוף את החלטת ועדת הערר לפי סעיף 198 פתוחה בפניו הדרך לעשות כן בפני בית המשפט המחוזי. יש לציין, כי דרך זו אינה חוסמת בפניו דרכים חוקיות אחרות לתקיפת החלטת ועדת הערר, ובעיקר דרך התקיפה המינהלית, בעתירה מינהלית לבית משפט לעתירות מינהליות. אך עתירה מינהלית יסודה בעילות מינהליות, כגון פגמים בשיקול דעת ועדת הערר, חריגה מסמכות, אפליה וכיו"ב. עניין הערעור על החלטות ועדת הערר בתחומים שונים מוסדר בחוק התכנון והבנייה בסעיפים שונים. סעיף 12ב לחוק קובע את התפקידים והסמכויות של ועדת הערר כדלקמן: סעיף 12ב(ד))(1) מונה את סוגי החלטות ועדת הערר שהן סופיות, דהיינו, אין ערעור אחריהן. בין אלה קיים סעיף סל כללי של החלטות שאינן ניתנות לערעור והן החלטות של ועדה מקומית, של רשות רישוי מקומית או של ועדה משותפת למספר ועדות מקומיות שבמחוז אחד, בכל עניין שבו ניתנת בחוק התכנון והבנייה זכות ערר על החלטותיהן. על פי סעיף 12ב(ד)(2) על החלטת ועדת הערר בערר בעניין אישורה של תכנית על ידי הוועדה המקומית קיימת אפשרות ערעור. המדובר בערעור ברשות של יו"ר ועדת הערר על פי סעיף 111 לחוק, כאמור בסעיף 112 בחוק. בקשת המערערים בעניין זה הוגבלה על ידי סעיף 111 לחוק, רק לאלה המנויים בו. סמכות נוספת של ועדת הערר, לגביה לא נקבע שההחלטה היא סופית, אך גם לא נקבעה לה זכות ערעור מפורשת בסעיף 12 לחוק, היא הסמכות "לדון ולהחליט בכל ערר אחר שחוק זה מסמיך אותה לדון ולהחליט בו" (ראו סעיף 12ב(א)(4)). במקרה הנדון המדובר בהחלטה של הוועדה המקומית, עליה הוגש ערר לוועדת הערר. אם לא היה נקבע דבר לגבי זכות ערעור על החלטת ועדת הערר בחוק, על פי סעיף 12ב(א)(1) לא היתה זכות ערעור על ההחלטה. אולם, סעיף זה הוא סעיף כללי, ואין ספק שהסדרים ספציפיים בחוק התכנון והבנייה יכולים לגבור עליו. לעניין ערר על החלטה בנוגע לתובענה לפיצויים נכתב במפורש בסעיף 198 לחוק, כי קיימת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי. הסדר זה הוא לערעורים על עניינים מינהליים, וביניהם ערעור על פי סעיף 198 לחוק התכנון והבנייה (ראו סעיף 6 לתוספת השנייה להצעה). כמו כן, סעיף 15(2) להצעה מציע לתקן את החוק בהתאם, כך שהערעור על ועדת הערר בהחלטתה לפי סעיף 198 לחוק יוגש לבית המשפט לעניינים מינהליים. הצעות אלה טרם נתקבלו, ולכן כיום הערעור הינו לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים אזרחיים. ז. המסקנה מהמקובץ היא, כי בדין הוגשה העתירה בדרך של ערעור, ולא היה צורך להסב אותה לעתירה מינהלית - דבר שלא מנע מאורי גורן לדון בתובענה לגופה. כל הזכויות שמורות לחברת רת"ק בע"מ פקס 03-7523311.הסדר ספציפי הגובר על הוראת החוק הכללית דלעיל. עתירה מינהלית היא תקיפה של החלטת ועדה תכנונית במישור המינהלי, על פי העילות המינהליות הידועות. קיומה של זכות ערעור או אי-קיומה אינן משפיעות על העתירה המינהלית, שהיא תקיפה במישור אחר ונפרד מן הערעור הרגיל. כדי שעתירה מינהלית תוכל לעמוד יש להראות, כי התקיפה האמיתית היא במישור המינהלי, ולא ערעור רגיל במסווה של עתירה מינהלית. בעניין הנדון, העותרים תקפו את החלטת ועדת הערר לגופה. לטענתם, טעתה ועדת הערר בהחלטתה שעל פי חוק התכנון והבנייה הם אינם זכאים לפיצויים, ולמעשה, הם מעוניינים לערער על החלטתה. אין להם כל טענה במישור המינהלי כנגד ההחלטה, דהיינו, אין להם כל טענה "בג"צית" שהיא. לפני הקמתו של בית המשפט לעניינים מינהליים העותרים היו פונים לבית המשפט המחוזי בערעור רגיל, וכן הם צריכים לעשות גם כיום. יש לציין בעניין זה, כי בסעיף 3(ב) להצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התשנ"ז-1997 (הצ"ח תשנ"ז, 2570) הוצע שבנוסף לסמכויות הדיון בעניינים מינהליים, ישמש בית המשפט לעניינים מינהליים אף כבית משפט לערעורים על עניינים מינהליים, וביניהם ערעור על פי סעיף 198 לחוק התכנון והבנייה (ראו סעיף 6 לתוספת השנייה להצעה). כמו כן, סעיף 15(2) להצעה מציע לתקן את החוק בהתאם, כך שהערעור על ועדת הערר בהחלטתה לפי סעיף 198 לחוק יוגש לבית המשפט לעניינים מינהליים. הצעות אלה טרם נתקבלו, ולכן כיום הערעור הינו לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים אזרחיים. ז. המסקנה מהמקובץ היא, כי בדין הוגשה העתירה בדרך של ערעור, ולא היה צורך להסב אותה לעתירה מינהלית - דבר שלא מנע מאורי גורן לדון בתובענה לגופה. כל הזכויות שמורות לחברת רת"ק בע"מ פקס 03-7523311