מעשה ב"שומה מתוקנת" ומתוקנת

בתחילת הדיון הסכים המשיב, כי שומת מס השבח הוצאה לנישום הלא נכון - השותפות - וכי היתה צריכה להיות מוצאת לשותפים. לפיכך הודיע, כי המשיב יוציא שומות מתוקנות בהתבסס על סעיף 85 לחוק. המערערים ביקשו לקבל את הערר על הסף. המשיב טען, כי יש למחוק את הערר, ולחילופין לקבלו מבלי שהדבר יהווה מעשה בית דין לגופו של עניין ומבלי שתגרע סמכותו של המשיב להוציא שומות מתוקנות.

ועדת הערר פסקה, כי הערר מתקבל, אולם אין בכך מעשה בית דין, והמשיב רשאי להוציא שומה מתוקנת לפי סעיף 85 לחוק. השותפים הגישו השגות על השומות המתוקנות והשותפות הגישה ערעור זה על פסק דינה של ועדת הערר.

המערערים טענו, כי תיקון השומות לאחר הגשת ערר מביא לקבלה מהותית של הערר, באופן שהשומות המקוריות מבוטלות, עמדת המערערים בנוגע למיסוי העסקה שבמחלוקת תתקבל וייווצר מעשה בית דין המונע הוצאות שומות מתוקנות. עוד טענו, כי ועדת הערר לא היתה מוסמכת להחליט בשאלת קיומו של מעשה בית דין, ושאלה זו תוכרע כשתידונה השומות המתוקנות.

המשיב טען, כי מכוח סעיף 85(3) לחוק הוא רשאי לתקן שומה שנתגלתה בה טעות - בין עובדתית ובין משפטית - תוך ארבע שנים מיום שנעשתה, והגשת ערר על השומות המקוריות אינה גורעת מסמכותו.

פסיקת בית המשפט (ע"א 9165/99 איציק וצורי (1986), שותפות רשומה נ' מנהל מס שבח מקרקעין): השופטת טובה שטרסברג-כהן פסקה, כי משבוטלו השומות המקוריות והוצאו שומות מתוקנות על-ידי המשיב, לא היה מקום להמשיך ערר שנסב על השומות המקוריות. ועדת הערר קיבלה את הערר ובכך פעלה במסגרת סמכותה.

קביעת ועדת הערר כי קבלתו על-ידה היא פעולה טכנית וקביעתה שאין בקבלת הערר מעשה בית דין, לא היו נחוצות לעניין והן בבחינת אמרת אגב - בין אם נכונות הן ובין אם לאו, אולם קבלת הערר אינה גורעת מסמכותו של המשיב ומשיקול דעתו להוציא שומות מתוקנות בהתאם לסעיף 85 לחוק.

הערעור התקבל בקשר לאמירות של ועדת הערר בדבר מעשה בית דין וקבלת הערר כפעולה טכנית, ונדחתה הטענה, כי פסק הדין של ועדת הערר מונעת הוצאת שומות מתוקנות.

זהות הנישום ומעשה בית הדין: מקריאת פסק הדין לא הצלחנו ללמוד שתי עובדות: מי הוצג כ"מוכר" בדיווח שנעשה לגבי העיסקה - השותפות או השותפים, והאם הדיווח נעשה כשומה עצמית או כהצהרה רגילה?

אם בדיווח שנעשה הוצגה השותפות כמוכרת, על מה הלינה השותפות בפני ועדת הערר? ניתן להניח, כי בדיווח שנעשה הוצגו השותפים כמוכרים, ומנהל מס שבח בחר להוציא שומה לנישום אחר.

אם הדיווח על העיסקה נעשה כשומה עצמית, אזי זו הפכה לסופית מקץ שישה חודשים, משום שמנהל מס השבח לא הוציא לשותפים שומה אחרת מטעמו. בשלב הערר בוטלה השומה שהוצאה לשותפות, ובזה הסתיים עניינה של השותפות בהליך המיסוי.

עתה נותרה "השומה המתוקנת" שהוצאה לשותפים. למעשה, אין עסקינן ב"שומה מתוקנת", משום שזו השומה הראשונה שהוצאה על-ידי מנהל מס שבח לנישומים אלה. אם ההנחה שהנחנו לעיל היא נכונה, אזי לשותפים יש שומה עצמית שהפכה לסופית, ולמנהל מס שבח אין סמכות לשנותה.

בסעיף 85 לחוק נקבע, כי בנסיבות מסוימות רשאי מנהל מס שבח לתקן שומה שהוציא. דא עקא, מנהל מס שבח לא הוציא שומה קודמת לשותפים, ולכן אין מה לתקן. אם השומה העצמית גילתה את כל העובדות כהווייתן, אזי מנהל מס השבח אינו רשאי לתקנה. זוהי בדיוק מטרתה של "השומה הסופית" שאין לאחריה ולא כלום. טעות בשיקול דעת של מנהל מס שבח אינה מקנה עילה לפתוח שומה סופית.

הכותבים הם מחברי הספר מס שבח מקרקעין.