הכיכר האחרונה של המדינה

בישראל חייבים לעשות את כל הטעויות האפשריות, כמעט בכל תחום, כולל כמובן בתחום התכנון העירוני. כאילו משופעת לה העיר העברית הראשונה בכיכרות עירוניות, בפארקים לרוב, ובשטחים ירוקים ופתוחים בכלל - לפחות כניו-יורק, פריס, ברלין או וינה.

עיריית ת"א, שדווקא השכילה לנייד זכויות בנייה מאיזורי השימור במע"ר הישן לאיזורים אחרים בעיר, ובלבד שישומר בניין הכלול בכרטסת השימור העירונית - לא השכילה להכריז על כיכר המדינה כעל כיכר ירוקה לשימור, תוך פיצוי בעלי הקרקע בזכויות חילופיות שוות-ערך במקום אחר בעיר.

כיכר מוגרבי נמחקה ממפת העיר; כיכר מלכי ישראל שכחה מזמן מתי היתה כיכר עירונית ירוקה; כיכר צינה דיזנגוף נחפרה מחילות מחילות, והועלתה למפלס פסל אגם על מנת שתחדל לשמש ככיכר עירונית, לאחר שהיתה כזו במשך עשרות בשנים; ואחרות בלתן - פשוט אינן בנמצא.

גם פארקים וגנים רחבי ידיים אין בעיר הזו, פרט לגני יהושע - פארק הירקון, גן צ'ארלס קלור, גן מאיר וגן העצמאות - שני האחרונים הם בבחינת דרג ב' בגני עיר - לו ביקשו להיכלל בקטגוריה ראויה באותן ערי עולם שנזכרו לעיל.

מצערת העובדה, כי בכל המרחב העירוני שבין ארלוזורוב בדרום ועד לירקון בצפון, ומהים ועד לדרך נמיר - שהם איזורי המגורים של הצפון המסורתי של תל-אביב, עם שימושי קרקע מסחריים במפלס הרחוב ברחובות הראשיים - קיימת למעשה כיכר ירוקה אחת (ונא אל תדקדק עם הכותב בדבר גווניה), היא כיכר המדינה. לא רק העיר תל-אביב מזדקנת, גם תושביה מתבגרים עם חלוף השנים, ואינם מסוגלים עוד להרחיק ממפתן ביתם ולהגיע בכל יום לפארק הירקון, לחוף הצוק או לטיילת הרברט סמואל.

מזעזע להתבונן בתוכניות של מתחמים משמעותיים, כמתחם כיכר המדינה למשל, ולהיתקל בעובדה כי חלק מהאדריכלים שכחו, או לא ידעו מעולם - תכנון עירוני מהו. כאילו יש חשיבות בלעדית לעיצוב צורני של פרויקט, ואין כל חשיבות או צורך שישתלב במרקם האורבני של עיר חיה, נושמת.

התופעה הנקראת "מחזור חיים" (Life Cycle), שהיא תוצר ישיר מהזדקנות של שכונה, של רובע, או של עיר שלמה, ניתנת לפתרון: התרופה למחלה זו נקראת שיקום עירוני. אמת, לא ימצאו אנשי מקצוע רבים הסבורים כי דווקא כיכר המדינה ושכונותיה הצפוניות של תל-אביב אשר נבנו במחצית השנייה של שנות ה-60, ושאך בקושי מלאו להן שלושה וחצי עשורים - צריכים להיות הראשונים בתור הפרויקטים לשיקום עירוני.

בוודאי ששכונות הדרום והמזרח קודמות. אלא שיש דרכים שונות לשיקום עירוני, וסביר כי כאן ניתן אולי להסתפק בשיפוץ חזיתות ובשיפור פני הרחוב. הדרך הבדוקה והבטוחה לכישלון היא ההתעלמות.

להתעלם מהבעיות העכשוויות של הכיכר, ולסתום אותה בגיבוב של מגדלי בבל שמתחברים להם אי שם לפני כיפת השמים - לא יביא מזור לאיזור. הוא יהיה המסמר האחרון בארון המתים של הכיכר האחרונה של המדינה.

הכותב הוא יועץ סביבתי ומתכנן אורבני.