לאחרונה נכנסו ללשכותיהם שריה החדשים של ממשלת ישראל ה-30 במספר. ראש וראשון
- במקום משרד לתכנון ולחשיבה לאומית קיבלנו מיניסטריון לפיתוח מואץ: הוא כולל
את השילוב המנצח של בעל הבית, מינהל מקרקעי ישראל, עם האם המתכננת - היא מינהל
התכנון, ומחוזותיו. יש במשרד גם מספר יחידות פחותות ערך האמורות לעסוק בעידוד
התעשייה, בתקינה ובפיקוח על המסחר. על כל אלה מופקד שר אוצר, שרק בשל תאונה
פוליטית, יישא בשם התואר מ"מ ראש הממשלה.
חלילה אם ימשיך אהוד אולמרט את הכיוון המסוכן בו הוביל את פיתוח ירושלים בעשור
האחרון - מערבה, במקום מזרחה. באחרונה קיבל אולמרט תמיכה מדינית חשובה מהאגף
המקצועי של בטחון ישראל - משאול מופז. עדיין לא מאוחר לסגת מטעויות תכנוניות
הרות אסון.
בהיות הנושא מונח בימים אלה על שולחן המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, מתגנב
החשש, כי המוכיחים בשער התקפלו. במסגרת תוכניתו מציע משה ספדי ליישם את פסוקו
של הנביא "והיה העקוב למישור..." כי 10,500 יחידות דיור במגדלי דירות בהר חרת
ו-7,400 דירות ברכס לבן, כל אלה יחדיו יאכלו את ליבו של הגן הלאומי הרי יהודה.
לשר הפנים אברהם פורז נכונה משימה קשה: עליו לגרום, ללא מינהל התכנון, להתכווצות
אורבנית של יישובינו, תחת המגמה של התפשטות אורבנית: ביטול עשרות ועדות חקירה
לשינוי גבולות, מעל 150 - שיעצור את הסחף האורבני של זליגת קרקע חקלאית לתחומי
הערים.
לעומת זאת, עליו למנות ועדות חקירה לאיחוד רשויות מקומיות דומות וסמוכות, ולצמצום
מספרן: בני פרדס חנה כבר אינם מיידים אבנים בנערי כרכור, ילידי קריית טבעון
כבר אינם שולטים בעגה ה"ייקית" של הוריהם, ולועגים לשכניהם המפא"יניקים מקרית
עמל, ולמסכנים שנחל קישון טרם גרפם, מקרית החרושת.
לא יקרה דבר אם העיר רמלוד תקום לאלתר, ותברא הריקנות, העזובה והפשע מקרבה,
ותניח במחילה, למושבי עמק לוד ומודיעים, אפילו יטעו כרמי זיתים, תחת מחסני
חלפים, גרוטאות, ואתרי בילוי.
לקול ציוץ הצפרים בנתב"ג 2000, לא יתקשה פורז להקים את העיר אונו, תוך שמירת
צביונן הייחודי של 8 הרשויות הכלולות בה, במיוחד שמירת השטחים החקלאיים הפתוחים
שעדיין נותרו במרחב שבין דרך 40 לדרך 4. חולון ובת ים שזורות זו בזו. גם הרעיון
של העיר "שרונית" כביטוי אורבני לחמש ערי דרום השרון: הרצליה, רעננה, כפר סבא,
הוד השרון ורמת השרון - יציל אותן מלחבור לזקנה העברית הראשונה, אשר מעבר לסמבטיון
של דרך מספר 5, הלוא היא תל-אביב.
השר לתשתיות לאומיות יוסף פריצקי לא חשש להיכנס לגוב האריות. הוא זקוק לתמיכה
ציבורית רחבה כדי לפרק את חברת החשמל, מקורות, חוצה ישראל, ועוד מספר אריות
תשתית מחרצובותיהם המאיימים כבר דורות על בריאותנו הכלכלית.
אחרונה חביבה, השרה לאיכות הסביבה ששמעה הסביבתי כלוחמת ללא חת נודע כבר במרחבי
הכרמל, ובנותר משלוחותיו. משימותיה קשות מכל: בתקופת מצוקה, קשה לשכנע את עמיתיה
לשולחן הממשלה, להקצות את המעט שאין, להבטחת קיומם הפיסי ואיכות חייהם של הדורות
הבאים. יהודית נאות, כמרצה וחוקרת בבית ספר לרפואה, נמנית על המעטים המבינים
את עומק המושג "בר קיימא".
הכותב הוא יועץ כלכלי וסביבתי ומתכנן אורבני.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
