רמז דק לבכירי מערכת המס

כוונתנו להחלטה שניתנה ב-17.3.2003 מפיו של נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, על דעתם של השופטת ט. שטרסברג-כהן והשופט י. אנגלרד, בעניין מ.ל השקעות ופיתוח בע"מ נגד מנהל מס שבח ומקרקעין (ע"א 4271/00).

באותו עניין, רכשה המערערת מגרש ובנתה עליו מבני תעשייה, תוך כדי שימוש מסיבי בהון זר. במועד מכירת המקרקעין היא תבעה ניכוי, לצרכי חישוב מס השבח, בשל הוצאות המימון הריאליות (המדובר, מן הסתם, בסכומים שלא היו מותרים בניכוי לצרכי מס הכנסה).

מנהל מס שבח טען, מנגד, כי הוצאות אלה אינן חלק "משווי הרכישה" של המקרקעין, ואף אינן "השבחה" (לפי הוראות סעיף 39 לחוק מיסוי המקרקעין), ומכאן שאין החוק מאפשר להתיר למערערת את הניכוי המבוקש.

יש לציין, כי בערכאה הקודמת (ראה ע"ש 1590/98, בפני כב' השופט בדימוס י. בנאי וה"ה י. אמיתי ור. משה בבית המשפט המחוזי באר-שבע) נקבע, כי הוראות החוק מונעות במפורש את הניכוי המבוקש (המדובר בתקופה שקדמה לתיקון מס' 50 לחוק מיסוי המקרקעין), וכי אין עסקינן בלאקונה אלא בהסדר שלילי מובהק.

ראוי לציין, כי פסיקה דומה ניתנה בעבר ע"י ועדת ערר נוספת (ראה עמ"ש 166/99, עיזבון המנוחה סופי שיוביץ נגד מנהל מס שבח מקרקעין בפני ועדת ערר מס שבח בנצרת), בעוד שפסיקה סותרת ניתנה ב-24.12.2002 ע"י ועדת ערר מס שבח מקרקעין בתל-אביב (ו"ע 1408/01, כימיקלים לישראל נגד מנהל מס שבח תל-אביב.

בהחלטה שנתקבלה ב-16.3.2003 פה אחד, בבית המשפט העליון, נקבע כי ריבית ריאלית שנשא בה רוכש, בכדי לרכוש את המגרש, קשורה אינטגרלית לרכישתו של המגרש ומפחיתה את הרווח הכלכלי של בעל המגרש. יש לכלול אותה בשווי הרכישה, כדי להגשים את תכליתו של החוק בדבר מיסוי השבח בלבד, נקבע.

באשר לריבית הריאלית, שבה נשאה העוררת בשל הבנייה (בנפרד מהריבית הריאלית בשל רכישת המגרש), בית המשפט העליון קבע, כי ראוי לכלול אותה בין "הוצאות ההשבחה" (המותרות בניכוי מהשבח על פי סעיף 39(1) לחוק), שהרי מבחינה לשונית השבחה היא שינוי לטובה בנכס קיים, ולכן ריבית ריאלית ששולמה בקשר להוצאות הבנייה תרמה להשבחת המקרקעין וניתן לנכותה מהשבח.

במסגרת פסק הדין מצא לנכון נשיא בית המשפט העליון לחזור ולהבהיר, כי מן הראוי להגיע לשבח הכלכלי האמיתי שצמח לבעל המקרקעין, לעניין הטלת המס. בהקשר זה הגיע בית המשפט למסקנה, כי סעיף 39א לחוק מיסוי המקרקעין, שנתווסף לחוק במסגרת תיקון מס' 50 - ועוסק בזכות במקרקעין שיום רכישתה הוא ב-7.11.2001 ולאחריו - משקף את המצב המשפטי הנכון והראוי בסוגיה (שיש בו כדי להטיל מס על השבח האמיתי ולהגשים הרמוניה עם דיני מיסוי רווחי הון) ואינו משנה את המצב המשפטי הנכון שקדם לו!

בכל הצניעות הראויה, אנו סבורים כי בפסק הדין, שניתן בעניין מ.ל השקעות ופיתוח בע"מ, נכלל רמז דק לבכירי מערכת המס, שמשמעותו המלצה להימנע - ככל שניתן - מהטלת מס על רווחים מדומים. החלטות בית המשפט העליון הן נר לרגלי כולנו, ויש לקוות כי הרמז יפעל את פעולתו.

הכותב הוא ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'.