זכויות האישה ויחסי בני הזוג

במהלך השנים נטתה הפסיקה בעקביות לצמצם את המקרים בהם יידרש חישוב מאוחד, תוך שהיא חותרת להתייחסות נפרדת ושיוונית להכנסותיהם של בני הזוג. במסגרת זו נוקטת הפסיקה פרשנות רחבה, לעיתים אף יצירתית, על מנת להימנע מלהיכנס לתחולת הסעיפים המחייבים חישוב מאוחד (וראה לדוגמה ע"א 120/86 שלם וכן עמ"ה 42/87 גרינבוים).

במסגרת תיקון 89 לפקודת מס הכנסה מ-1992, הסיר המחוקק את האפליה שנהגה עד אותה עת ביחס לרישום התיק על שם הבעל, והתיר לבני הזוג לבחור מי מביניהם יהיה בן הזוג הרשום, ובלבד שמתקיימים תנאי סף מסויימים.

שאלה שנותרה תלויה ועומדת היתה מה דינן של הכנסות משבח מקרקעין - הכנסות שאינן על פי פקודת מס הכנסה - והאם ביחס להכנסות אלה יחולו הוראות הפקודה המחייבות חישוב מס מאוחד, בנסיבות בהן חל חישוב כאמור.

השאלה התעוררה בפני בית המשפט בעניין ניר יוסף (עמ"ה 6/97). באותו מקרה, רכשה אשה בסמוך ולאחר נישואיה נכס מקרקעין מכספים שקיבלה מהוריה. הנכס נרשם על שמה, ונמכר כעבור 20 שנה. גברת ניר ביקשה להתמסות על השבח בנפרד מהכנסות בעלה.

פקיד השומה סירב לבקשה בטענו, כי חל לעניין זה סעיף 66(א)(2) לפקודת מס הכנסה הקובע, כי לעניין חישוב המס תיווסף ההכנסה החייבת שאינה מיגיעה אישית של בני הזוג, להכנסה החייבת של בן הזוג שהכנסתו החייבת מיגיעה אישית גבוהה יותר. פקיד השומה ניסה להתבסס בטענותיו גם על הוראות סעיף 48ב לחוק מיסוי מקרקעין, הקובעות כי לעניין שיעורי המס והזיכויים ממנו, יראו את השבח כחלק מן ההכנסה החייבת במס הכנסה.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע, כי לעניין חישוב נפרד ומאוחד (להבדיל מנושא שיעורי המס והזיכויים), השבח אינו חלק מן ההכנסה החייבת בפקודת מס הכנסה ולפיכך ייוחס לכל בן זוג - בהתאם למצב העובדתי בפועל (למי שייך הנכס), ולא יחולו הוראות דיני החישוב המאוחד.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון על-ידי נציבות מס הכנסה, ואולם לאחרונה הודיעה הנציבות על מחיקת הערעור, ודומה שאין חולק כיום על תקפותה של הלכה זו.

נושא נוסף, לו מוקדשת התייחסות ספציפית בחוק מיסוי מקרקעין הוא הזכאות לפטור במכירת דירת מגורים לבני זוג היוצרים תא משפחתי. סעיף 49(ב) לחוק קובע, כי לעניין הפטורים לדירת מגורים "יראו מוכר ובן זוגו, למעט בן זוג הגר דרך קבע בנפרד, וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים, למעט ילדים נשואים - כמוכר אחד". הוראות סעיף זה הן בגדר נורמה אנטי תכנונית, שנועדה למנוע ניצול לרעה של הוראות הפטור על-ידי רישום דירות על שמותיהם של בני משפחה שונים, ובכך לשכפל את היקף הפטורים.

גם הוראה זו, שכלשונה היא גורפת, פורשה על-ידי הפסיקה בשנים האחרונות על רקע תכליתה, מתוך מגמה להכיר בזכויותיו הקנייניות של כל בן זוג בנפרד, ולתת תוקף לכוונותיהם של בני הזוג לשמור על הפרדה קניינית ביחס לרכושם - כאשר אכן היתה כוונה כזו.

כך לדוגמה, בעניין דינה מור (עמ"ש 2979/97) נפסק, כי מקום בו מוכר אחד מבני הזוג דירת מגורים בטרם הנישואין, לא יישלל הפטור על מכירת דירה נוספת לאחר הנישואין - גם אם זו נמכרה לאחר פחות מ-4 שנים.

בעניין אן מרי עברי (ע"ש 5958/98) צעד בית המשפט צעד נוסף וקבע, כי כאשר קיים הסכם יחסי ממון בין הצדדים, הקובע כי הדירות שהיו לבני הזוג לפני הנישואין ייוותרו בבעלותו הבלעדית של כל אחד מבני הזוג, הרי שגם אם נמכרה דירת אחד מבני הזוג לאחר הנישואין, אין בכך כדי לפגוע בפטור לו זכאי בן הזוג השני.

בפסיקה מאוחרת יותר הורחב עיקרון זה גם למקרים בהם לא קיים הסכם יחסי ממון בן בני הזוג, ואולם ניתן ללמוד על סתירת עיקרון התא המשפחתי מן הנסיבות (באותו מקרה - סכסוך חריף בן בני הזוג שבעקבותיו עזב הבעל את הבית כחודשיים לאחר מכירת הדירה השנייה - עמ"ש 129/99 עמיעד הראל).

למען שלמות התמונה נציין, כי נגד מגמתה העקבית של הפסיקה שהוצגה לעיל, קיים פסק דין הפוך לפסיקה של ועדת הערר בעניין אן מרי עברי.

המדובר בפסק דין של ועדת הערר בבאר שבע, בראשות השופט בדימוס בנאי, בעניין סימה כהן (ע"ש 1019/00). לאור מגמת הפסיקה העקבית, דומה שהמדובר בפסיקה שאינה מתיישבת עם הדין ועם עקרונות הפרשנות המקובלים כיום, וסבורנו כי אכן פסק דין זה ייהפך על-ידי בית המשפט העליון.

לסיכומם של דברים: מקום בו מעידות הנסיבות על אי קיום שיתוף בין שני הזוג בנכס, יהיה בן הזוג זכאי להתמסות על השבח מן הנכס באופן אישי ועצמאי. הוכחת נסיבות אלה עשויה להיות פשוטה במקרים מסויימים, ואולי אף די לנישום בכך שיצביע על אופן הרישום של הנכס, על מנת להעביר את הנטל לרשויות המס (כבעניין ניר יוסף).

עם זאת, ככל שהדברים נוגעים לפטור על דירות מגורים, יידרש הנישום להצביע על נסיבות נוספות מעבר לרישום, המעידות על סתירת עיקרון התא המשפחתי, כגון רכישת הדירה בטרם הנישואין, עריכת הסכם יחסי ממון הקובע הפרדה ברורה, סכסוך בין בני הזוג וכו'.

* עורך המדור: ד"ר אבי אלתר.