מעמדו של הזוג ההומוסקסואלי בעניין הפטור ממס

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה על ידי השופט בדימוס עמוס זמיר בוועדת ערר בת"א, נידונה השאלה מהו מעמדם של בני זוג חד מיניים לעניין סעיף 62 (ו"ע 1228/01 שטיינר אדיר נ' מס שבח תל אביב 2). העורר העביר לבן זוגו לחיים מחצית מזכויותיו בדירת המגורים שלו וביקש לקבל פטור על פי סעיף 62(ב) - העברה בין בני זוג או לחליפין על פי סעיף 62(א) - העברה לקרוב.

יצויין, כי בין הצדדים לא היתה מחלוקת על עצם היות העוררים בני זוג ורשויות המס אף הסכימו, כי העוררים הינם ידועים בציבור בני אותו מין.

סעיף 62 לחוק מיסוי מקרקעין התשכ"ג-1963 (להלן - החוק) פוטר מתשלום מס שבח העברות ללא תמורה הנעשות בין יחיד לקרובו. המונח המשפטי "קרוב" התפרש בהתאם להגדרה שבסעיף 1 לחוק, אשר כללה את קרוביו הביולוגיים של המעביר ואת בן זוגו. בשנת 94 (תיקון 26 לחוק) הוסיף המחוקק פיסקה נוספת לסעיף אשר קבעה, כי העברת זכויות בדירה ללא תמורה לבן זוג, אשר סעיף 55 לחוק הירושה עשוי לחול עליו, תהא פטורה ממס. סעיף 55, על פי הפרשנות המקובלת, מאפשר לידוע בציבור לרשת את בן זוגו.

טענתם העיקרית של העוררים היתה, כי את המונח בני זוג המופיע בסעיף 62(ב) לחוק יש לפרש ככולל גם בני זוג חד מיניים. הפניית הסעיף להגדרת בני זוג בסעיף 55 לחוק הירושה, אף היא, לדעתם, תומכת בפרשנות לפיה הסעיף חל גם על בני זוג חד מיניים. סעיף 55 לחוק הירושה מתייחס ל-"איש ואישה החיים חיי משפחה". לאור סעיף 6 לחוק הפרשנות, הקובע כי האמור בלשון זכר - אף לשון נקבה במשמע, יש לפרש את סעיף 55 כחל גם על בני זוג חד מיניים. כמו כן תכלית התיקון לחוק היתה מניעת הפליה בין אנשים שונים, ומכאן שאין להפלות בני זוג חד מיניים לרעה.

בית המשפט דחה בדעת רוב את פרשנות העוררים לסעיף. בית המשפט נימק דבריו בקביעה, כי את חוק הפרשנות יש להחיל רק במקום שבו לא ברורה כוונת המחוקק. במקום בו כוונת המחוקק ברורה, אין להרחיב את האמור בסעיף באמצעות חוק הפרשנות.

סעיף 55 לחוק הירושה קובע, כי במקום בו איש ואישה גרים יחדיו הרי שבמות אחד מהם יירש אותו בן זוגו, כאילו היו "נשואים זה לזה". מכיוון שלא ניתן לראות בבני זוג חד מיניים כאילו הם "נשואים זה לזה", הרי שברורה כוונת המחוקק לתת את הפטור לידועים בציבור שהם דו מיניים בלבד.

בית המשפט הנכבד דחה גם את טענתם החלופית של העוררים, לפיה יש להכיר בבני זוג חד מיניים כבני זוג לפי הוראות סעיף 62(א) לחוק - העברה לקרוב, אשר אין בו את ההגבלה, הנובעת מן ההפניה לחוק הירושה. סעיף 62(א) לחוק הוא "סעיף כללי" ביחס לסעיף 62(ב) שהוא "סעיף מיוחד", וכלל גדול הוא, שכאשר יש התנגשות בין הוראות חוק אזי ההוראה הספציפית של החוק גוברת על ההוראה הכללית. מכאן היתה מסקנת בית המשפט, שיש להחיל במקרה הנדון את הוראות סעיף 62(ב) הדורש כי בני הזוג יהיו דו מיניים.

בדעת יחיד כותב חבר הועדה, עו"ד דן מרגליות, כי יש להכיר במעמדם של בני זוג חד מיניים לעניין סעיף 62 לחוק. התיקון לחוק בדמות סעיף 62(ב) נעשה לאחר חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ויש על כן לבחון את התיקון לאור חוק היסוד. הוראת סעיף 62(ב), המונעת את הפטור מבני זוג בעלי נטיות חד מיניות, הינה כעין קנס המוטל עליהם ע"י המדינה. קנס זה כמוהו כפגיעה בזכותם הקניינית ויש על כן לבחון האם עומדת פגיעה זו בתנאי פיסקת ההגבלה האמורה בחוק היסוד. לדעתו של חבר הוועדה, לא ניתן להצביע על תכלית ראויה, אשר תצדיק הפליה על רקע נטייתם המינית של בני הזוג.

בעניין אייזק רחל, אשר נידון לאחרונה בפני השופט בדימוס עמוס זמיר (ו"ע 1135/02), התחדדה ההבחנה שבין העברה ללא תמורה לפי המסלול הרגיל של קרוב (סעיף 62(א)), לבין העברה ללא תמורה לפי המסלול של "ידועים בציבור" (סעיף 62(ב)). השאלה שהתעוררה בעניין שם היתה, האם זכאית ידועה בציבור לפטור המלא ממס רכישה הניתן בסעיף 21 לתקנות מס רכישה לבני זוג נשואים. בית המשפט הנכבד קבע, כי אין מקום לספקות בעניין זה לאור לשונה הברורה של תקנה 20(ב) לתקנות מס רכישה, החלה על העברה בין ידועים בציבור לפי סעיף 62(ב). על פי סעיף זה, חייבת העברה בין ידועים בציבור בשליש מס רכישה. מאחר שהחוק מתייחס באופן ספציפי להעברה בין בני זוג, שהם ידועים בציבור, בתקנה 20(ב) אין מקום לקבל פרשנות לפיה יש להחיל עליהם את הפטור המלא הניתן לבני זוג נשואים בתקנה 21.

העוררים, אשר יוצגו ע"י עו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח בישראל, הודיעו כי יערערו על פסק הדין לפני ביהמ"ש העליון.

האמור ברשימה זו הוא על דעת הכותבים בלבד ואינו מייצג עמדת גורם רשמי כלשהו. הכותבת היא מנהלת מחלקת מיסוי בינ"ל ומנהלת מחלקת מיסוי מקרקעין לשעבר בלשכה המשפטית בנציבות מס הכנסה. הכותב הוא מנהל מחלקת שומת מקרקעין לשעבר.