במסגרת פסק הדין, שניתן ביום 17.3.2003 בבית המשפט העליון בעניין מ.ל. השקעות
ופיתוח בע"מ (ע"א 4271/00), מצא לנכון נשיא בית המשפט העליון לחזור ולהבהיר,
כי מן הראוי להגיע לשבח הכלכלי האמיתי שנצמח לבעל המקרקעין לעניין הטלת המס
(ולכן יוקטן השבח בשל הריבית הריאלית, המתייחסת לרכישת הנכס ולהשבחתו).
החלטת בית המשפט העליון (שנתקבלה פה אחד וניתנה על ידי הנשיא, השופט אהרון
ברק), שהינה מהפכנית וחשובה לכשעצמה, יכולה להיחשב - בין היתר - כנצחון מתוק
לרואה החשבון מיכה לזר, המשמש שנים רבות כחבר ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין
ליד בית המשפט המחוזי בתלאביב יפו, שבעניין זה ראה את הנולד וכיוון לדעתם של
גדולים.
בין היתר, ברצוננו להפנות את תשומת לב הקוראים לדברים שנאמרו מפיו של רו"ח
לזר, במסגרת החלטת ועדת הערר מיום 24.12.2002 בעניין כימיקלים לישראל (ו"ע
1408/01), שעסקה אף היא בסוגיית ניכוי הריבית הריאלית מהשבח, כדלהלן:
".. חוקי היסוד החדשים במדינת ישראל, ובראשם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, קובעים,
כי אין לפגוע בזכויותיו הקנייניות של בעל הנכס. הטלת מס לא מוצדק שאינו לוקח
בחשבון הוצאות שהוציא המוכר, מביאה לפגיעה בחוקי היסוד..".
ועוד נאמרו ע"י רו"ח לזר באותו מקרה המילים הללו: ".. אי הכרה בהוצאות המימון
שיוחסו לנכס ולא הוכרו ע"י מס הכנסה (מצב המוסכם על הצדדים בתיק זה) כמוה כגביית
מס העולה על שיעורי המס על פי החוק, או לחילופין גביית מס בגין הכנסה שאינה
קיימת..".
אכן, דברים כדרבנות, ואין לנו אלא לברך את רו"ח לזר, שיתכן ויש לו בעקיפין
חלק מסוים בהחלטה שנתקבלה בבית המשפט העליון, ביום 17.3.2003, בעניין מ.ל.
השקעות ופיתוח בע"מ.
בהקשר זה, ברצוננו להפנות את תשומת הלב להחלטה קודמת של רו"ח לזר (דעת מיעוט),
שניתנה ביום 2.8.1999 , בעניין תשבי דניאל ואחרים נגד מנהל מס שבח רחובות (עמ"ש
2549/99). במקרה הנדון, המדובר היה בעוררים שעשו עיסקת קומבינציה עם קבלן,
אשר לימים פשט את הרגל, ונאלצו לשלם פיצוי כספי - בסך 412 אלף שקל - על מנת
"להשתחרר" מכבלי ההסכם ולאפשר להם למכור את הנכס לאחר. מטבע הדברים, ביקשו
המערערים לנכות את סכום הפיצוי מהשבח שהפיקו במכירה המאוחרת יותר. למותר לציין,
כי המשיב טען שאין מדובר "בהשבחה" (ובוודאי שלא כמשמעותה לעניין הוראות סעיף
1(39) לחוק מיסוי מקרקעין), ועל כן לא ניתן להתיר את הניכוי המבוקש.
בפסק הדין הוחלט (בדעת הרוב) לדחות את הערר, משום שלא הוכחה זיקה בין תשלום
הפיצוי לבין השבחת הנכס, אך אנו מבקשים להתמקד בדעת המיעוט (מפיו של רו"ח לזר),
שבין היתר נאמרו בה הדברים דלהלן:
".. לדעתי, קודם שנפנה להוראות החוק והפסיקה, מן הנכון לפנות תחילה להגיון
הכלכלי העומד מאחורי הכרה בניכוי זה. לדעתי, אין להתעלם מסכום הפיצוי ששולם
בעת קביעת הרווח (השבח) שהיה ממכירת הקרקע ולפיכך מן הנכון להכיר בהוצאה זו.
אי הכרה בהוצאה זו יוצרת עיוות כלכלי ותשלום מס הגבוה מן המס המגיע על פי חישוב
כלכלי נכון. אמנם חוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג - 1963 הגביל בסעיף 39 את הניכויים
אשר מותר לנכות אותם לצורך קביעת השבח, אולם פרשנות תכליתית של ניכויים אלו
צריכה לדעתי להוביל לאימוץ ההגיון הכלכלי העומד מאחורי הסעיף והוא למסות רק
את השבח דהיינו, למסות רק את הרווח ממכירת הקרקע (כמובן שהסכום הניתן לניכוי
הינו יחסי לשיעור המכירה בעסקת הקומבינציה באשר במקרה זה נמכר רק חלק מן המגרש)..".
בכל הצניעות הראויה, אנו מבקשים להצטרף לדבריו של רו"ח לזר, ולציין, כי בשלב
זה לא ברור עדיין אם ניתן להקיש מהחלטת בית המשפט העליון בעניין מ.ל. השקעות
ופיתוח בע"מ (בדבר ניכוי הריבית הריאלית) גם לעניין עלויות נוספות, שאינן נופלות
(לכאורה) בגדר המונח "השבחה" לענין סעיף 1(39) לחוק מיסוי המקרקעין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
