התא המשפחתי: הדרך להקטנת החבות

"נשאלת השאלה: בני זוג שלא יכולים להינות מהפטור בסעיף 49.ב.1 במכירה בפטור פעם בארבע שנים או מהפטור בסעיף 49.ב.2 במכירה בפטור פעם בשנה וחצי (בתנאים המפורטים בסעיף), האם באמת אין להם אפשרות אלא לשלם מס שבח אם ימכרו דירה נוספת?

ואם באמת יצטרכו לשלם מס שבח באם ימכרו דירה נוספת, כיצד ייוחס השבח - האם רק לאחד מבני הזוג או לשניהם? לפי הרשום בטאבו או לשניהם? לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג -1973 (להלן חוק תשל"ג)?

(חוק יחסי ממון - היה ובני זוג שמוכרים את דירתם חייבים במס שבח ולא יכולים להינות מסעיפי הפטור, כיצד ייוחס הרוח ?חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג קובע, שחלוקת הרכוש ביו בני זוג שנישאו מיום 1/1/74 תיעשה או ע"פ הסכם מפורש (הסכם ממון), או אם לא נעשה הסכם מפורש, נחשבים הם שהסכימו להסדר המוצע (הסדר איזון משאבים). דהינו, למרות שנכס רשום ע"ש אחד מהם אולם לא נתקבל על ידו במתנה או בירושה , והזוג נישא לאחר 1/1/74, מניחים שהנכס שייך לשניהם (ולגבי זוגות שנישאו לפני 1/1/74 נקבע, שיחול הדין שהיה קיים קודם שיפנו לרישום או להסדר אחר).

הנובע מהאמור, שעל פי הדין הקיים בתחום מעמד אישי, זוגות שנישאו משנת 74', הנכס ייחשב של שניהם, ואם כך בעת מכירתו יש לייחס לכל אחד מהם את חלקו ברווח, דבר שמקטין את חבות המס, שהרי כל אחד מהם יתחיל לשלם על הרווח מס לפי המדרגות הנמוכות, דבר שמקטין את חבות המס.

השאלה שתישאל : מניין לנו להשאיל מושג מתחום "מעמד אישי" לתחום המס? התשובה לכך נמצאת בע"מ 6 97/ניר יוסף נגד פקיד שומה נתניה מ- 10/98. השאלה שנשאלה בפס"ד היתה: בני הזוג נישאו בשנת 70', האישה רכשה נכס ורשמה אותו על שמה בלבד, ופ"ש רצה לומר: משום שנישאו לפני שנת 74' ולמרות שהנכס רשום רק על שם האישה, חלה הלכת השיתוף. פקיד השומה לא הצליח לשכנע את ביהמ"ש שבאמת הנכס נרכש בשיתוף ולכן ההכנסה כאמור נחשבה של האישה, ונקבע שלגבי מידת הממשק בין פקודת מס הכנסה לבין החוק, הממשק קיים רק לגבי שיעור המס ולא לגבי השאלה האם ההכנסה נכללת בידי מי שהכנסתו מיגיעה אישית גבוהה יותר. מ"ה פנה לעליון וחזר בו (דבר שיכול ללמד משהו). אם כן מ"ה הוא זה שהביא ראיה מחוק במעמד אישי לחוקי המס. לכן, זוגות שנישאו משנת 74', יש מקום שמחצית מהרווח שייכת לכל אחד מהם לגבי ייחוס למי מהם (והכל אם אין הסכם ממון שקובע אחרת), דבר שיקטין את נטל המס. שהרי נקבע כבר, שמס השבח אינו חלק מההכנסה החייבת לענין מס הכנסה ולא כפוף להוראות החישוב המאוחד.

תישאל השאלה, כיצד ניתן לפצל עיסקת שבח אחת לשניים (גם הבעל וגם האישה יקבע להם תמורה ועלות)? התשובה לכך היא, שמצאנו דברים דומים במס שבח. לדוגמא: כאשר נמכר מגרש ועליו דירה, אולם למגרש זכויות בנייה נוספות, מס שבח קובע שהדירה נמכרת בפטור והמגרש מחויב במס, ומדובר בשתי עסקאות והתמורה מיוחסת ביניהם (עד כדי כך, שרצו לבקש הנחה בשיעורי מס שבח לפי הוראת השעה, שחלה במקרה שקרקע נמכרה בתקופה הקובעת, שהרי בגין זכויות הבנייה לא ניתנה הנחה או פטור ומדובר בשתי עסקאות שונות לפי עמדת מ"ה, אולם מ"ה קבע שלגבי זה מדובר בעיסקה אחת - אולם אין המקום כאן להאריך בנושא זה).

דוגמא נוספת לפיצול ניתנה בע"א - 2960/95 שרביט יזום פרויקטים, שבו אותו אדם שמוכר מבצע גם עבודות פיתוח במקרקעין. נקבע ששווי המכירה ייוחס רק לחלק מעבודות הפיתוח שבוצעו, ואילו היתרה תיוחס לחלק מעבודות הפיתוח שנחשבות כזכויות הוניות ולא נמכרות, דבר שלא יוצר בגינו חבות במס שבח.

נמצאנו למדים, שאפשר במס שבח לפצל עסקאות, ובודאי אם כן שניתן לפצל את השבח לשני בני הזוג. ייחוס כאמור יקטין את חבות מס השבח, וזאת משום שמדובר במס שבח, אולם לא במס הכנסה. לדוגמא: דמי שכירות שייגבו מהנכס האמור, אפילו שייוחסו לכל אחד מבני הזוג, שהרי כבר נקבע בסעיף 66 לפקודת מ"ה, שהכנסה פסיבית של אחד מבני הזוג תיוחס לבן הזוג שלו הכנסה מיגיעה אישית גבוהה יותר (בתנאי שלא מדובר בנכס שנתקבל בירושה). במאמר מוסגר נציין, כי בחוק ביטוח לאומי ניתן לייחס את ההכנסה לשני בני הזוג אם מדובר בנכס שרשום על שם שני בני הזוג, כך בתקנה 24.

לסיכום: לאור זאת ששלטונות המס, בפס"ד ניר יוסף, השתמשו במושג מהמעמד האישי לנושא מיסים, ניתן להמשיך ולהשתמש במושג זה ויש מקום לפצל את השבח שנצמח בין בני הזוג, דבר שיגרור הקטנת חבות המס, במיוחד כשאין הוראה בחוק ולא בפקודת מס הכנסה שאוסרת זאת.