פנטזיה באדמת קיבוץ אילות

זה סיפור על עיר תיירות, אילת, שמאוד רוצה לגדול ולהתפתח ולהתרחב - אבל אין לה לאיפה ואין לה אדמות; זה סיפור על קיבוץ, אילות, שעיריית אילת לוטשת את עיניה לעבר אדמותיו, והקיבוץ בכלל רוצה להמשיך לפתח את מטעיו ולגדל בהם את התמרים המפורסמים שלו, והוא זועק חמס נגד ניסיונות ההשתלטות של גורמים ממשלתיים על אדמותיו. ובתווך, קבוצת משקיעים אמריקנית, המיוצגת בארץ על-ידי רן פקר. ופקר בכלל, כדבריו, לא רוצה לריב עם אף אחד, אבל הוא גם מאוד רוצה להקים פרויקט אטרקציות באילת, אבל זו אותה אילת שאין לה אדמות - ולכן הוא מבקש את אדמות קיבוץ אילות, ועל רקע זה יש טענות על הפעלת קשרים, קיצורי דרך, להטוטים ועקיפות של הליכים, ועוד. וכל זה, כדי שבקיץ 2004 יוחל בהקמת הפרויקט הגרנדיוזי "אקווריה", חלום הדיסנילנד של פקר, בהשקעה של 350 מיליון דולר.

אקווריה אנטרטיינמנט סיטי מוגדר כפרויקט תשתית תיירותי, שמלכתחילה תוכנן לקום על אדמות אילת ועקבה, אך אילוצים ביטחוניים ומדיניים הביאו את היזמים להעביר אותו לישראל, והם בחרו בשטח שנמצא בין אילת ואילות. פקר אומר, כי למרות הריכוז הגבוה של בתי מלון באיזור זה, למעלה מ-50,000 יחידות אכסון ב"ריביירה של ים סוף", הכוללת את אילת, עקבה, טאבה ואת חופי חצי האי סיני ושארם א-שייך, אפשרויות הבילוי באיזור מצומצמות ביותר. בניסיון מכוון לענות על צורך זה, קבוצת היזמים, חברת אנטרטיינמנט סיטי אל. אל. סי, הרשומה בארה"ב, לאחר שקיבלה במארס 2002 פטור ממכרז והיתר לתכנון מטעם הוועדה המשותפת למינהל מקרקעי ישראל ולמשרד התיירות של ישראל, ייסדה חברה-בת ישראלית, אקווריה בע"מ, במטרה לתכנן ולפתח עיר בידור ואטרקציות "ברמה בינלאומית".

הפרויקט, מפרט פקר בגאווה, תוכנן כאתר בילוי המיועד לכל המשפחה, במטרה למשוך את התיירות הישראלית המגיעה לאילת, ולמשוך תיירות בינלאומית לישראל. הפרויקט כולל שני מרכיבים עיקריים: האטרקציות והמתקנים בפארקים נושאיים ובידור - מסעדות, מועדוני לילה, אתרי משחקי וידיאו, בתי קולנוע ובידור. בנוסף, אחד ממוקדי העניין של הפרויקט יהיה מסלול גולף בן 18 גומות, שתוכנן על-ידי האדריכל הבינלאומי רוברט טרנט ג'ונס. תקציב הפיתוח של הפרויקט מסתכם ב-350 מיליון דולר, והוא אינו כולל בתי מלון, מגורים או בתי קזינו.

וכאן המקום לציין, כי היזמים תכננו מראש ויבנו אולמות קונגרסים, שיותאמו מאוחר יותר לאולמות קזינו. "הכוונה היא", אומר פקר, "שהפרויקט יקדם את התיירות באיזור בדיוק כפי שדיסני וורלד שימש כקטליזטור לפיתוח התיירות באורלנדו". באילת, יצוין, יש כיום כ-12,000 חדרי מלון ו-6,000 יחידות נופש. "די בבסיס הקיים של תיירות הפנים כדי להבטיח את הקיום הפיננסי של הפרויקט בשלביו הראשונים", מדגיש פקר.

במחקר התכנות כלכלית שנערך על-ידי חברת MCM ו-Harrison Price Company, המתמחה בשיווק בידור נושאי, נקבע, כי קיימת התכנות כלכלית ממשית לפיתוח הפרויקט בעיתוי זה ובנסיבות הפוליטיות הנוכחיות, מאחר ואילת היא איזור שליו, המקיים גבולות פתוחים עם ירדן ומצרים. באיזור לא נרשמו אירועי טרור; בטיסה, המרחק מתל-אביב, עמאן וקהיר לנמל התעופה של אילת הינו פחות משעת אחת, זמן הטיסה הוא 2 עד 4 שעות ממרבית הערים באירופה ו-5 שעות מלונדון; קיימים 2 נמלי תעופה בינלאומיים: אחד בבסיס חיל האוויר עובדה, ואחד בעקבה, הממוקם כ-3 ק"מ מאתר הפרויקט.

עוד נקבע במחקר, כי תיירי הפנים מביאים עמם ביקוש וכוח קנייה המחפשים פורקן, אולם עד עתה, כל מה שיכלו להציע להם אילת, עקבה או טאבה היה ליהנות מן השמש ומן הים; הפרויקט ממוקם במרחק של 15 דקות שייט בסירה מטאבה שבמצרים, על 5,000 חדרי המלון שלה. כמו כן, הפרויקט שוכן בסמיכות לגבולות עקבה שבירדן, המאכלסת 4,000 חדרי מלון שכולם ייהנו מנגישות ישירה לאתר הפרויקט.

הפרויקט, אם יאושר בכל הדרגים, מתוכנן להיפתח בשנת 2007. אקווריה היה במקורו פרויקט שנקרא DESERT KINGDOM. פקר: "הפרויקט במהותו הוא עיר בידור, שיש בה את כל האלמנטים הנכונים, והוא מעין שילוב של מספר פרויקטים בידוריים בעולם, ביניהם SEA WORLD, דיסני וורלד, דסינלנד, עולם הסרטים, וכן מגרשי גולף".

חברת אקווריה הוקמה על-ידי היזמים בשנת 2002 במטרה לשמש הישות בעלת הפרויקט. את החברה מנהלים שורה של בכירים, ביניהם רן רונן (פקר) המשמש כיו"ר מועצת המנהלים ומנכ"ל; ד"ר זאב הולנדר כדירקטור, מזכיר החברה ויועץ משפטי; ואחרים.

החברה היזמית עוסקת בפיתוח של בתי מלון, אתרי נופש ומרכזי מסחר, ומנכ"לה המשותף הוא יוסף ברנשטיין, המחזיק באזרחות כפולה של ארה"ב ושל ישראל. מאז ראשית שנות השמונים, ברנשטיין, יחד עם אחיו ראלף והשותף שלהם מורד טהבז, באמצעות חברה שבבעלותם המשותפת "אמריקס טאוור פרטנרס", הקימו כ-100 אלף מ"ר של נכסים מסחריים במנהטן. "אמריקס טאוור פרטנרס" הינה בעלים משותפים של מסלול המירוצים מונטיסלו, הממוקם בהרי הקטסקיל, במרחק של כ-150 ק"מ מן העיר ניו-יורק. כמו כן, "אמריקס טאוור פרטנרס" מעורבת גם בפיתוח של מועדון המגורים והנופש (Four Seasons), בהשקעה של 100 מיליון דולר. מועדון זה כולל מגרש גולף עם 36 גומות, והוא ממוקם בשמורת הטבע הר ארבל, המשקיפה על הכינרת.

לדברי פקר, על פרויקט האקווריה להציע זרם יציב, מגוון ודינמי של בידור, אם ברצונו למשוך שוב ושוב את הקהל של האוכלוסייה הישראלית ושל התיירות הבינלאומית. הפרויקט יספק אטרקציות המבוססות על קניין רוחני, הזוכות להכרה בינלאומית חזקה. חברת ויאקום פרמאונט פיקצ'רס (אחת מחברות הבידור הגדולות ביותר בעולם) חתמה על "הסכם שיתוף פעולה לפיתוח של אנטרטיינמנט סיטי", והחברה תשתמש בקניין הרוחני של חברת פרמאונט פיקצ'רס. בנוסף, היזם ניהל שיחות מוקדמות עם סוני פיקצ'רס אנטרטיינמנט בקשר לרכישה של פריטים נבחרים של קניין רוחני לצורך שימוש במסגרת הפרויקט.

בנוסף, אקווריה והמפיק חיים סלוצקי תקשורת מצויות בתהליך של הקמת חברת בידור משותפת, אשר תספק מוקדי בידור לפרויקט. חיים סלוצקי יהיה מעורב אישית ביצירת מוקדי בידור בפרויקט, כגון קונצרטים בהופעה חיה; הצגות במה; קרקס בינלאומי; מופעים אורחים; הפקות טלוויזיה מקומית שישודרו מאקווריה אנטרטיינמנט סיטי, ועוד. אגב, החברה פנתה למרכז ההשקעות בבקשה להכיר בפרויקט כבמפעל מאושר, וקיבלה מענק למפעל אטרקציות תיירותי בהיקף של 15% מגודל ההשקעה.

עד כאן התיאוריה והחזון של הפרויקט. במציאות, לאחר ש"אקווריה" הוגש לגורמים השונים לפני כשלוש שנים, החלו ההתנגדויות והקשיים. ראש עיריית אילת, גבי קדוש, הוא כיום תומך נלהב של הפרויקט וטוען, כי הינו אחד היוזמים שלו. אבל, בעבר הלא רחוק התנה קדוש, כמו גם גורמי התכנון של העירייה, את הקמתו של הפרויקט בקבלת קרקעות מהקיבוץ השכן, אילות, העשיר בקרקעות. אלא מה? אילת מבקשת קרקעות חקלאיות של אילות, המשמשים אותה מזה עשרות שנים לגידול העיקרי שלה, תמרים.

כתוצאה מכך, ועל רקע המאבק בין אילת לאילות, וההתנאות והסירובים, נעשו בפרויקט לא מעט שינויים, הכול כדי לרצות מי מהצדדים. אבל שני הצדדים, אילת ואילות, עמדו איתנים על משמרתם. ובתווך, כאמור, הפרויקט.

אקווריה אמור לצרוך שטח של 1,500 דונם, מרביתו חקלאי ובתחום השיפוט של אילות, וכ-20% ממנו בתחום העיר אילת. אבל אילת רוצה לא רק את התוספת הקרקעית, אלא גם שטח נרחב נוסף להרחבת העיר לפרויקטים אחרים, ובעניין זה, קיבוץ אילות, והמועצה האזורית אילות, נעמדו על רגליהם האחוריות במלוא כוחם. אבל, כפי שיוסבר בהמשך, נעמדו מולם כוחות לא קטנים, במטרה לכופף אותם ולהביא לכך שיסכימו לוותר על הקרקעות לטובת הפרויקט.

קדוש, כאמור, טוען כי הוא אחד מיוזמי הפרויקט, ולפני מספר שנים אף נסע עם בנימין נתניהו, בעת היותו ראש הממשלה, לניו-יורק, ונפגש עם קבוצת משקיעים ועניין אותם בפרויקט. כשהקבוצה נכנסה לפרויקט, רן פקר החל להריץ את העניינים, עד כי כבר אי אפשר לעצור אותו. כך קרה, טוענים גורמים שונים, שפקר עשה תרגיל לקדוש, ופשוט לא הגיש את התוכנית לוועדה המקומית לתכנון ובנייה אילת, אלא העביר אותה ישירות לוועדה המחוזית דרום. הוועדה המחוזית, לאחר מספר דיונים, אישרה עקרונית את השלב הראשון של אקווריה.

בעקבות זאת, הוועדה, בראשות הממונה על המחוז, דוד כהן, הגישה למועצה הארצית לתכנון ובנייה המלצה להפקיד את התוכנית. מהות הדיון בוועדה המחוזית הייתה שינוי ייעוד הקרקע משטח חקלאי לתיירות. קדוש מכחיש זאת, אבל גורמים יודעי דבר מסרו ל"גלובס", כי הוא התנה את מתן האישור להקמת הפארק בהרחבת שטח השיפוט של אילת, ואילו קיבוץ אילות התנגד להקמתו של הפרויקט, מאחר ולצורך זה הם מחויבים להעביר שטחים חקלאיים לשטח השיפוט של העיר אילת. יצוין, כי בעיה זו נפתרה לכאורה מעיקרה באמצעות המלצות ועדת איחוד רשויות מקומיות, על פיהן, המועצה האזורית חבל אילות תעביר לשטח השיפוט של אילת למעלה מ-200 אלף דונם.

כשם שהיזמים עקפו את הוועדה המקומית אילת, הם עקפו גם את הוועדה המקומית אילות, וכאשר פנו למינהל, הם קיבלו ממנו הרשאה לפיתוח הפרויקט - ומאז העניינים רצים. לדברי פקר, בתחילת נובמבר 2002 הוגשו התוכניות לשתי הוועדות המקומיות באילת ובאילות. "קדוש", אומר פקר ל"גלובס", "אמר לי שהוא רוצה את הפרויקט, אבל בתנאי שיהיה כולו בשטח השיפוט של אילת, ולכן החליט בינתיים שלא להביא את הנושא לאישור הוועדה המקומית". לדבריו, גם ראש מועצת אילות, אודי גת, רוצה את הפרויקט אצלו, והוא אף מוכן להעביר לאילת חלק מההכנסות. פקר יודע לספר, כי ההחלטה להקים את הפרויקט באילת באה בשל פניות של לא מעט מלונאים באילת, בטענה כי ללא אטרקציה אחת גדולה התיירות לעיר תגווע לאיטה. "אל מול התוכניות של היזמים, וההשקעות שכבר נעשו", אומר פקר, "עמדנו מול שני ראשי רשויות, שהלכו ביניהם ראש בראש, ולא היו מוכנים לוותר האחד לשני. מה יכולנו לעשות, כדי לקדם את התוכניות ולהתקדם? מי שטוען שעקפנו את הוועדות המקומיות לא יודע מה הוא שח. פנינו ישירות לוועדה המחוזית לאחר שגבי קדוש סירב, כיו"ר הוועדה, לדון בתוכנית בוועדה המקומית".

מה שמעניין ומעורר זעם בקרב אנשי הקיבוץ הוא העובדה, שאקווריה קיבל הרשאה עקרונית לפיתוח, למרות התנגדותם. "אני לא הפעלתי לא קשרים ולא לחצים על אף אחד כדי לקבל אישורים והרשאות, כדי לקדם את העניינים", אומר פקר בתגובה. "היה ויכוח בסוגיה מי ינהל את המו"מ מול הקיבוץ, והנהלת המינהל הודיעה לנו, שאם ננקוט באיזשהו צעד בעניין זה, מקומנו יהיה בבית סוהר, ולכן נקבע כי הדיון על הקרקע יהיה עם המינהל. אנשי הקיבוץ דרשו כי קודם למתן ההרשאה יתקיים איתם מו"מ על הקרקעות, אבל היועץ המשפטי של המינהל קבע כי קודם כל הרשאה ואחר כך דיון".

לדברי גבי קדוש, הוא, כיו"ר הוועדה המקומית, נתן ליזמים את האפשרות להגיש את הבקשה ישירות לוועדה המחוזית, כאשר הוועדה המקומית תדון בתוכנית רק לאחר שתהיה בשלב מתקדם ויינתנו מרבית האישורים. "מזה שנים אני פועל לקדם את התוכנית", אומר קדוש. "יש לי אינטרס ברור שהפרויקט יוקם באילת, ומכיוון שלעיר חסרות קרקעות ומכיוון שלקיבוץ אילות יש לא מעט קרקעות, יש לנו זכות לדרוש קבלת קרקעות כאלה, גם ובעיקר כדי לפתח את עיר התיירות היחידה בישראל".

קיבוץ אילות, טוען בתגובה, באמצעות עו"ד אורן באדר: "לטעמו של קיבוץ אילות נעשה פה על ידי המינהל מעשה שלא ייעשה, שכל תכליתו ומטרתו היא לסלק את אנשי הקיבוץ מאדמותיו. אנשי הקיבוץ מתהלכים בהרגשה קשה ורעה, שהמינהל ומשרד הפנים, על ועדות התכנון שלו, חברו יחד כדי לעקור את הקיבוץ ממקום מושבו ולנשל אותו מאדמותיו, חבל ארץ שאיש לא היה מוכן אז להתיישב בו. לפתע, יזמים חדשים צצים מאיפה שהוא, עם קשרים בלתי רגילים במסדרונות השלטון, ובהינף יד מרים גוף ציבורי כמו מינהל מקרקעי ישראל יד אחת עם יזם כדי לעקור את אנשי הקיבוץ. מה שהמינהל עשה זה לאנוס את קיבוץ אילות להסכים להעברת המקרקעין, ולא - יבולע לו. אין מילה אחרת.

"הרי זכותנו על הקרקע מזה עשרות שנים היא ברורה ולא ניתנת לפרשנות, אבל כשבא יזם עם פרוטקציה וקשרים, אז מותר לעשות לנו מה שרוצים, כאילו לטובת הציבור? המשמעות של האווירה הציבורית שנוצרה בעקבות בג"ץ הקשת המזרחית היא שמוצדק לפנות את אנשי הקיבוץ מאדמותיו. מכנים אותנו ספקולנטים, אותנו, שעושים בה שימוש חקלאי עשרות שנים, ואלה שיש להם מהלכים במסדרונות הנכונים הם הציונים האמיתיים. ככה, בשם הציונות גוזלים קרקעות מחקלאים ומעבירים אותה לבעלי הון וקשרים. יש פרדוקס יותר גדול מזה? פרנסת הקיבוץ היא על מטעי התמרים שלו. מכריחים אותנו להפוך את המטעים למגרשי שעשועים. זה חלם ועזות מצח מצד השלטון ומצד מקורביו".

עקב אכילס בכל הפרשה, נכון להיום, היא העובדה, שלפחות מבחינה רשמית, ההרשאה לפיתוח מותנית בהסכמתו של הקיבוץ לצורך פיתוח הפרויקט במטעיהם. לדברי פקר, המבקש בכל האמצעים הלגיטימיים, לדבריו, לקדם את הפרויקט ולהסיר כל מכשול, הוא הציע לאנשי הקיבוץ לרכוש מהם את כל עצי התמרים שיעקרו מהמטעים, וכן התחייבות להעסיק כמות לא מבוטלת של אנשי הקיבוץ בפרויקט, וכן רכישת שירותים שונים מהקיבוץ. הכול, כדי לרצות אותם ולהסיר את המכשלה העומדת בפניו ולקבל את ההסכמה להקמת הפרויקט.

"זכותו הלגיטימית של כל גוף וכל גורם להיאבק על זכויותיו. כמו שזכותנו לקדם את הפרויקט, כך זכותם להתנגד, ומצד שני זכותה וחובתה של המדינה לקדם עסקים והקמת פרויקטים למען שיפור וקידום כלכלתה", אומר פקר, ויחד עם זאת הוא מדגיש: "שום דבר לא ייעשה ללא קבלת הסכמתם של הקיבוץ. מצד שני, יש לקיבוץ הזדמנות בלתי רגילה ליהנות כלכלית מפרויקט עתיר השקעה, לאורך זמן".

רק כדי לסבר את האוזן, במונחים הבירוקרטיים של ישראל, פרויקט בסדר גודל כזה היה צריך להתגלגל לפחות 4-5 שנים, כדי לעבור את הוועדות. פקר עשה זאת בפחות משנתיים: ועדה משותפת של משרד התיירות ומנהל מקרקעי ישראל הקצתה קרקע והעניקה פטור ממכרז לתכנית הפיתוח של הפרויקט על שטח של כ-868 דונם, הוועדה המחוזית דרום, הבנק לפיתוח התעשייה, רשות הניקוז בישראל, מנהל מקרקעי ישראל, נציבות המים בישראל, רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים בישראל, הקרן הקיימת לישראל, מקורות, משרד החקלאות, משרד הביטחון, המשרד לאיכות הסביבה, משרד הבריאות, משרד האוצר, משרד התיירות, משרד התחבורה, המינהל לתעופה אזרחית, והמועצה הארצית לתכנון ובנייה - את כל אלה צלח פקר בזמן שיא, ובתחילת ספטמבר האחרון, המועצה הארצית, בראשותו של עמרם קלעג'י, אישרה להפקדה את התוכנית, בכפוף לאישור הוועדה לקרקע חקלאית ולשטחים פתוחים (ולקחש"פ).

וכאן באה שאלה בלתי נמנעת: האם בדרך בה התנהל עד כה הפרויקט, כלומר ההליכים המקדימים והמהירות שבה הושגו כל האישורים שנמנו לעיל, לא נוצלו לרעה קשרים מצד מאן דהוא? שהרי מדובר בפרויקט שאין רבים כמותו, אם בכלל, בהשקעה פרטית, בארץ, מבחינת היקף ההשקעה, ועוד כאשר מדובר בפרויקט זולל מקרקעין. לא מעט גורמים עמם דיברנו בהקשר לפרויקט העלו על נס את עברו של פקר כקצין בכיר בחיל האוויר (תת אלוף), את היותו בעבר קונסול במערב ארה"ב, ועוד כהנה תפקידים, כאשר לא מעט מהקצינים והחברים שהיו אז בצמתים השונים של חייו, נמצאים כיום בעמדות מפתח בכירות בגופים ומשרדים שיש להם נגיעה ישירה לפרויקט. האם אלה לא הושיטו יד, הרבה מעבר לעזרה לחברים?

"חד משמעית לא", אומר פקר נחרצות. "לא פניתי לראש הממשלה שרון שיעזור, לא הרמתי טלפון ולא נפגשתי עם שרי ממשלה כדי לקדם את התוכנית. אני יכול רק להצטער אם אנשים מעלים טענות של פרוטקציה ועזרה של חברים מימי הצבא. אני, בעיקרון, עובד רק מול מנכ"לים ופקידים שיש להם נגיעה ישירה לעניין. את רק פקר אי אפשר להאשים כי ניצל לרעה את מעמדו או את עברו".

לסיכום, אומר פקר: "על כל צעד שלנו יש לנו אישורים. לא הפעלנו קשרים ולא פרוטקציה, לא עקפנו ועדות ולא גופי תכנון. הכול הלך לפי החוק והתקנות. היינו יותר מנדיבים כלפי הקיבוץ. זה שהקיבוץ מתהלך בהרגשה כאילו נישלו אותו מנכסיו, זו לא בעיה שלי. לא יצרתי מצג שכזה. אני פועל לפי החוק ויש לי עניין לקדם את הפרויקט מבלי לפגוע כהוא זה באף אחד. אבל אף אחד".

אילות: המהלכים נעשים במסתרים, ממניעים פסולים; המינהל: ההתדיינות תהא על פי החוזה

קיבוץ אילות, לאחר שהפנים את העובדה שהוא הולך להתמודד עם קבוצת משקיעים עשירה, שמאחוריה סוללת עורכי דין, שכר, לצורך מאבק מולם ומול מינהל מקרקעי ישראל שלושה עורכי דין: פליאה אלבק, ראנטו יאראק ומשה ואורן באדר. יאראק ובאדר מנהלים את עיקר המאבק מול היזמים והמינהל.

השניים פנו באחרונה למנכ"ל המינהל, יעקב אפרתי, במכתב ובו טענות קשות מאוד כלפי התנהגות המינהל בפרשה. "התוכנית (האקווריה) המקבלת כנראה בין במפורש ובין בשתיקה את הסכמת המינהל, עניינה סילוק שלא כדין, ועל רקע מניעים פסולים, מאדמותיו החקלאיות לטובת מיזם עסקי פרטי", כותבים נציג הקיבוץ.

"הליכי התכנון הנוגעים להקמת הפרויקט בשטח מטעי התמרים של אילות", כותבים יאראק ובאדר לאפרתי, "נעשו ונעשים היום במסתרים, מבלי שהמינהל טרח אפילו לקבל את עמדת הקיבוץ, ומתעלם כליל מהקיבוץ ומזכויותיו הקנייניות בקרקע, והמינהל אף מצהיר בריש גלי כי הקיבוץ כלל אינו בר שיח בעניין ואסר על היזמים לדבר עם הקיבוץ. לפיכך, הואיל והמינהל מתעתד ליתן הרשאתו לתוכנית, קיבוץ אילות מודיע בזאת על התנגדותו הנחרצת והחד משמעית למתן זכות כלשהי למאן דהוא בקרקע, כאשר מתן זכות כלשהי היא בניגוד מוחלט לדין, לחוזה עליו חתום המינהל ולהתחייבויותיו כלפי קיבוץ אילות ולמדיניות המוצהרת של המינהל בהחכרת קרקע חקלאית.

"בכל מהלך הדברים של המינהל מול הקיבוץ והיזם, פועל מינהל מקרקעי ישראל בניגוד לדין, בניגוד לכללי הצדק, תוך התעלמות מהקיבות ומזכויותיו, בחוסר תום לב ובחוסר סבירות קיצוני ומבלי לשקול את השיקולים הרלוונטיים. כל מסתכל אובייקטיבי אשר יבחן את התנהגות והתנהלות המינהל בעניין הקיבוץ, נוכח העובדות שכבר נודעו בציבור ביחס לנדיבות של המינהל בנושא הקרקע בפי גלילות ובבריכות המלח של משפחת דנקנר, יעמוד פשוט נדהם כיצד מחלק המינהל הטבות במאות מיליוני דולרים ליזמים פרטיים, בעוד את כבשת הרש של מטעי הקיבוץ הוא מבקש לגזול ולהעביר ליזם פרטי".

ומה אומר מנהל המינהל יעקב אפרתי על הטענות הקשות? "הליכי התכנון נעשים על פי החוק. ההתדיינות בין הקיבוץ לבין המינהל תהא על פי החוזה והחלטות המועצה לעניין זה. צר לי כי כל הידברות עם הקיבוץ מצידנו אינו נענה, וחבל, אבל אין להם לבוא בטענות אלא לעצמם. עדיין לא מאוחר לקדם הידברות בכל נושא, כדי להביא למיקסום התועלת לכל הצדדים הנוגעים בנושא".

במכתב חוזר לאפרתי, נוכח תגובתו זו, כתבו עורכי הדין יאראק ובאדר: "למרבה הצער אנו נאצלים לשוב ולקבוע, כי מעשי המינהל ומחדליו מקבלים משנה חומרה נוכח תוכן מכתבך, שאינו אלא ביטוי נוסף להתנהגות כוחנית המנוגדת לדין, שבלית ברירה תצטרך להיבחן בידי בית משפט מוסמך. לאמיתו של דבר, כל מהלכי המינהל נעשו על ידו באופן חד צדדי בשיתוף עם היזם בלבד ומבלי שהמינהל יטרח אפילו ליידע את הקיבוץ".