מי בכלל צריך את נמל אילת

לפני זמן מה העלה שר התחבורה מן המגירה התחתונה בשולחנו את התוכנית הישנה, תוכנית הרכבת לאילת. האיום שיש ברכבת השדים הזאת לנוף הערבה, לחוף אילת ולכלכלת ישראל, כבר נדון כאן. ולכן, אפשר אולי להיאנח אנחת רווחה נוכח הידיעה, שזה עתה נשלפה ממגירה אחרת בשולחנו של השר אביגדור ליברמן עוד תוכנית ישנה - לסגור את נמל אילת.

ברור שאם ייסגר נמל אילת תיגנז מחדש תוכנית הרכבת. סגירת נמל אילת תוסיף לשטח הקטנטן שיש לנו בשפיץ של ים סוף עוד 1,100 דונם מבוזבזים, ומה שחשוב עוד יותר בהתחשב בחוף הקצרצר של אילת - רצועת חוף נוספת באורך 3.4 קילומטרים. מה נעשה בחוף הזה? עד הזמן האחרון היה חשש שלא יהיה מה לעשות בחוף, עקב הסתלקות התיירים. אבל ראש הממשלה, אריאל שרון, הופיע בפתיחת מושב החורף של הכנסת והודיע נחרצות, שבעוד חודשים מעטים, עוד במהלך החורף הקרוב, הכל יתחיל להסתדר. ואם כך, צריך לסגור מהר את נמל אילת ולהיערך לחידוש התיירות.

אבל סגירת הנמל אינה עניין פשוט, ולאו דווקא בגלל כמאה וחמישים העובדים - אם אפשר להגדיר כעבודה פריקה וטעינה של חמש עד עשר אוניות בחודש. עניין העובדים דווקא פשוט למדי. מאחר שהנמל סובסד השנה, כמו בכל שנה, ב-9 מיליון שקל, אפשר לתת לכל מפוטר קצבה שנתית של 60,000 שקל בלי להעיק על תקציב המדינה, אם הסכום ייחסך הודות לסגירת הנמל.

אז אם התעסוקה אינה מכשול, מדוע יש חשש שהנמל לא ייסגר למרות שהוא מיותר? מפני שנמל אילת הוא בסיס מוצק למדיניות בלתי חוקית שהמדינה מעונינת לעודד. על הפעילות הזאת אפשר לקרוא בדו"ח האחרון של מבקר המדינה. הדו"ח עוסק, בין השאר, בחקלאות הימית, כלומר בכלובי הדגים, שמדענים רשעים, תמהונים ירוקים ושופטים אכזריים טוענים שהם - כלומר הכלובים - מזיקים לאלמוגים.

המבקר לא עסק בנזקי האלמוגים וגם לא האריך לעסוק בצפצוף הארוך על כל ההחלטות לפנות את הכלובים. במה עסק מבקר המדינה? בחוזים שבין רשות הנמלים לבין החקלאים הימיים. מר גולדברג מספר לתומו:

"בשנת 1989 קבע השמאי הממשלתי כי יש לגבות עבור כל דונם (משטח הים שהוחכר לבעלי הכלובים) 5,000 שקל בשנה, אך למרות זאת גבתה הרשות מחברה א' בראשית שנות התשעים 26.6 שקל לכל דונם לשנה... בחוזה מינואר 1997 היא גבתה 50 שקל בלבד לדונם לשנה, בהתאם לסכום שגובה ממ"י בגין החכרת דונם לבריכות דגים ביבשה. בנוסף הרשות גובה 1% תמלוגים לשנה מהכנסות החברה. הרשות גבתה תעריפים אלה מחברה א' בהתבסס על דיווחה כי היא עדיין נמצאת בשלבי חדירה לשווקים.. מועד סיום שלב זה ייקבע על ידי שר החקלאות.. בנובמבר 1992 חתמה הרשות חוזה הרשאה עם חברה נוספת, חברה ב', לפי 5,400 שקל בשנה ו-5% תמלוגים מההכנסה. באפריל 1995 פנתה חברה ב' לרשות וביקשה להשוות את תנאי התשלום שלה עם אלו של חברה א'".

ואכן, מספר המבקר, הצדק נעשה, וחברה ב' ירדה מ-5,400 שקל (צמודים) לדונם ל-50 שקל לא צמודים ומ-5% תמלוגים ל-1%. המבקר שאל את הנהלת רשות הנמלים הא כיצד? וניתנה לו תשובה אופיינית: "הסדרים שנקבעו בינה לבין חברה א' וחברה ב' נקבעו תחת לחץ והתערבויות בלתי פוסקות של שרים ומנכ"לים של משרדי ממשלה".

המבקר עובר מיד בדו"ח שלו לנושא השני שבו קיום נמל אילת מעודד את העבריינות: ספינות ההימורים. בנושא זה יש מקום לפלפול תלמודי בנושא המוגדר כמצווה שבאה בעבירה. איפה המצווה? "רשות הנמלים מחייבת את שש ספינות ההימורים באגרת שיט לכל הפלגה, לפי 3.5 דולר למטר אורך וכל ספינה מחויבת לפי מינימום של 15 הפלגות בחודש. נוסף על כך גובה הרשות ממפעילי הספינות עבור כל נוסע 4 דולר בכל הפלגה. הכנסות הנמל מהאגרות ששילמו ספינות ההימורים בשנת 2002 הגיעו לכ-8 מיליון שקל".

אבל עיקר עניינו של מבקר המדינה הוא דווקא הומני ולא כלכלי. המבקר גילה, שבספינות ההימורים לא נמצאו צוותי בטיחות בהיקף הנדרש ובמקרים אחדים גם לא נמצא רב חובל בעת ההפלגה. אומנם, באילת יש בסך הכל אלמוגים ולא קרחונים, ולכן יש לקוות שהטיטניק לא תטבע וגם אם תטבע יצליחו המהמרים לשחות אל החוף.

ובכל זאת, מר גולדברג דואג לשלום המהמרים ונוזף בהנהלת הנמל, המתירה לספינות לשוט הלוך ושוב, מן המים הטריטוריאליים אל מי החופש ובחזרה, בלי שירות ניתוב.

המבקר כותב: "מנהל הנמל איפשר לספינות ההימורים לצאת ולהיכנס לנמל ללא כל שירותי ניתוב, וזאת על אף שמנהל מספ"ן יידע אותו על מקרים שבהם מפליגות ספינות ההימורים בלי שנמצאים על סיפונן קברניט או קצינים השייכים לצוות הבטיחות בספינות. בתקופה יולי 2001 - דצמבר 2002 אירעו ארבעה מקרים שבהם פגעו ספינות הימורים ברציף, במהלכם נפצעו 21 נוסעים".

בקצרה, יש עידוד כוללני, ממשלתי, לעבריינות בנמל אילת, ויש עידוד מקומי, ספציפי. לכן, יש לחשוש שהנמל לא ייסגר, וזאת למרות שהוא מיותר לחלוטין מבחינת הסחר הבינלאומי שלנו, מעיק על התקציב ומטריח את מבקר המדינה לרדת דרומה. וכמובן, למרות שהוא ימשיך לפגוע בפיתוח התיירות, כאשר תתחדש בעוד חודשים מספר, אחרי שהפלשתינים ילמדו את לקח הטרור ואולי אפילו יצטרפו לתנועת האיחוד הלאומי של אביגדור ליברמן שר התחבורה ובני אילון שר התיירות.