"ניתן להגדיל את הייצוא הסביבתי באחוזים רבים - בתנאי שהמדינה תגיש את הסיוע"

מטרת המחקר היא להכין לממשלה מסמך המלצות לקידום התעשייה הסביבתית, במטרה להפכה לתעשייה משמעותית בפלח הייצוא הישראלי, ובמטרה לאפשר לה לתת מענה לדרישה העולמית ההולכת וגוברת לפתרונות בתחום איכות הסביבה.

על-פי הדו"ח, כבר כיום מייצאת התעשייה הישראלית הסביבתית מוצרים בעלות של למעלה מ- 300 מיליון דולר בשנה. לדעת עורכי הדו"ח, יצחק גורן, יו"ר הצוות ומנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, פרופ' יורם אבנימלך מהטכניון ואחרים, ניתן להגדיל את היקף הייצוא באחוזים רבים- בתנאי שהמדינה תגיש את הסיוע הדרוש לכך.

המחקר קובע, שבעוד שהמדינה מגישה סיוע לפרויקטים באמצעות המדען הראשי בתמ"ת בשלב הפיתוח, הרי שמרגע סיום הפיתוח ועד להוצאת הרעיון לשלב היישומי, הסיוע חדל. משמעות הדבר היא, שכספי המדען יורדים לטמיון בשל אי הימשכות הפרויקטים.

עוד קובע המסמך, שעל מנת לקדם טכנולוגיות סביבתיות, יש הכרח לקדם תקינה סביבתית, כמקובל במדינות המפותחות, ולדאוג לאכיפתה. אחד התמריצים לביסוס השוק הסביבתי, היא האפשרות להוכיח יכולות וניסיון ביישום הטכנולוגיה בישראל. כדי לאפשר לטכנולוגיה סביבתית ישראלית לצבור ניסיון, מציעים עורכי המסמך להעדיף תוצרת ישראלית בפרויקטים סביבתיים, על-ידי מתן נקודות זיכוי לתוצרת זו בהליכי מכרז.

עורכי המסמך מדגישים, שבכל פרויקט בארה"ב נדרשת שותפות של חברה אמריקנית אחת בקבוצת החברות הניגשת למכרז. לעומת זאת, בחוק המכרזים הישראלי יכולה חברה מחו"ל לגשת למכרז ללא שותף ישראלי, ואילו חברה ישראלית הניגשת למכרז מחויבת לצרף אליה ספק ידע או טכנולוגיה מחו"ל. לטענת עורכי הדו"ח, נוהל זה חייב להשתנות.

עוד נקבע, שקיים צורך במעורבות ממשלתית חזקה ובביצוע ההחלטות ממשלתיות בנושאים סביבתיים. עורכי המסמך מדגישים, שהחלטות ממשלה בדבר יישום טכנולוגיות של אנרגיה נקיה אינן מיושמות, וזאת למרות היכולות הקיימות בארץ בתחום האנרגיה הסולרית. גם החלטה בחוק המו"פ לקידום נושאי איכות סביבה אינה נאכפת.

עורכי הסקר קובעים, שאם המדינה מעוניינת להגביר את הייצוא הסביבתי שלה, היא חייבת להעניק ליווי וסיוע פיננסי לחברות צעירות שפיתחו מוצר בתוך החממות, והן מנסות לשווקו בארץ ובחו"ל. בנוסף, על המדינה לסייע ביצירת שותפויות אסטרטגיות, ובהשגת מימון ביניים.

עוד מומלץ לפתח נהלי אישור פשוטים ומהירים, שיאפשרו לחברות להקים מתקני חלוץ מבלי להיתקע בסבך הביורוקרטיה הקיים כיום, וכן לסייע במימון מתקני חלוץ וניסויים עליהם, כך שהחברה תוכל ליצור ניסיון בשוק המקומי.

להערכת עורכי הדו"ח, המדינות העומדות להתקבל לקהילה האירופית, ובהן הונגריה, פולין, טורקיה מהוות חלק ניכר מהשוק הסביבתי, ולכן יש להפוך אותן ליעד לייצוא טכנולוגיות ושירותים סביבתיים מישראל. על-פי הערכה זו, השוק הסביבתי הפולני מוערך ב-3.8 מיליארד אירו לשנה, השוק הטורקי מוערך ב- 2.6 מיליארד אירו בשנה, השוק הצ'כי מוערך ב- 1.3 מיליארד אירו בשנה, והשוק ההונגרי מוערך במיליארד אירו בשנה.

על-פי הערכות, כ-35% מהשוק הסביבתי במדינות אלה יוקדש לטיפול בשפכים, כ- 30% להפחתת זיהום אוויר וכ-20% לטיפול בפסולת. עורכי הסקר מדגישים, שהמדיניות הסביבתית במדינות אלה מושתתת בעיקר על פתרונות קצה, אולם ההתחייבות העתידית לחוקים המערב אירופים תכתיב אימוץ שיטות ייצור מתקדמות והשקעות בטכנולוגיות נקיות יותר. זמן ההתאמה של המדינות המיועדות להיות כפופות לתקינה האירופית מוערך בין שמונה שנים ל-20 שנה, בהתאם לתחום ולדרישות הסביבתיות.

עוד קובע הדו"ח, שכדי ליישם את הטכנולוגיות הסביבתיות הטובות ביותר יש צורך מתמיד בהדרכה ובשיפור הרמה הטכנית והטכנולוגית של העוסקים בתחום. עורכי הדו"ח ממליצים לאמץ את מודל ההדרכות שמקיים משרד החקלאות הישראלי במדינות מתפתחות בנושאי ההשקיה, הדישון וההדברה, וליישמו גם בתחום ההדרכות וההכשרות בנושאים סביבתיים.

עורכי הדו"ח מדגישים, שלישראל יתרונות יחסיים בתחום ניהול משאבי מים לרבות ההשקיה בטפטוף, הקמת מערכות אספקת מים, וכן בתחום האנרגיה החלופית הניתנים למימוש במסחור טכנולוגיות ושירותים סביבתיים.