נציב המים: "הבעיה המרכזית של משק המים היא לא הכמות - אלא האיכות"

"בין הפעולות שמבצעת נציבות המים כדי למנוע הרעה נוספת באיכות המים, העלאת רמת הקולחים במסגרת מסקנות ועדת ענבר; אכיפת החוק על מפעלים מזהמים וניטור רצוף ועקבי, שמטרתו מניעת חדירת מים מלוחים לגוף המים המתוקים - בעיה שנחשבת כיום לאחד האיומים הגדולים על איכות המים".

לדברי טל, כחלק מהמאבק לאכיפת מסקנות ועדת ענבר לשדרוג הקולחים, יגישו נציבות המים והמשרד לאיכות הסביבה במהלך ינואר 2004 עבודת סיכום לממשלה, ובה מפת רגישויות שתפקידה לאתר את האזורים בהם דחוף יותר להעלות את תקן הקולחים. מפה זו תוגש לממשלה על-פי דרישת האוצר. זאת, למרות שלדעת טל ולדעת רוב הגורמים במשק המים, יש להעלות את רמת הקולחים בכל חלקי הארץ, בלי יוצא מן הכלל, לפחות עד לתקן שקבעה ועדת ענבר. דעה זו מתבססת על ההנחה, שאם רוצים לשנע את הקולחים ממקום למקום ולבצע פרויקטים של השבה, יש לדאוג לתקן אחיד בכל רחבי הארץ.

טל מדגיש, שמה שמונע את אישור תקן ענבר, עליו החליטה ועדה בינמשרדית, הם התנגדות משרד הפנים, החושש מהתנגדות הרשויות המקומיות לתוספת מחיר, והתנגדות האוצר, שרואה בקבלת התקן מס נוסף המוטל על האזרחים. לדבריו, דווקא החקלאים אינם מתנגדים לתוספת העלות ומבינים את כדאיות השדרוג, שיאפשר השקיה בקולחים כמעט לכל הגידולים, וזאת בניגוד למצב כיום שמאפשר השקיה סלקטיבית בלבד.

על-פי הערכת נציבות המים, עלות השידרוג עומדת על 10 סנט למ"ק ועד 15 סנט למ"ק. השדרוג, שהוא גבוה יותר מזה שמציעה ועדת ענבר, כולל גם סילוק חומרי הזנה, אך אינו כולל טיפול במלח.

טל מדגיש, שבמהלך שלוש השנים האחרונות השקיעה נציבות המים כ-500 מיליון שקל בהשבת קולחים בעיקר בעמק חפר, חוף השרון ושפלת יהודה, כאשר במשרדו תוכניות להשבה בעוד 140 מיליון שקל שאינן מבוצעות בשל מחסור בתקציב. ב-2004 יעמדו לרשות הנציבות 40 מיליון שקל נוספים. אימוץ המלצות ועדת ענבר יאפשרו השבת קולחים יעילה הרבה יותר.

עם זאת, המלחמה העיקרית היא כמובן במליחות, זו שפוגעת באקוויפר החוף, באקוויפר ההר ובמים היוצאים מהכינרת. המליחות פוגעת באיכות המים ופוגעת בחקלאות.

באזור הכנרת הוחלט לאחרונה לשאוב את המים ישירות מהמעיינות, לפני כניסתם לכינרת. לפי שעה בוצעו שלושה קידוחים בנחל כלנית, ושלושה קידוחים בנחל עמוד. שלושה קידוחים נוספים מתוכננים באזור הארבל. הקידוחים יאפשרו לתפוס את המים לפני כניסתם לכינרת, שכן בדרך הם צוברים מליחות, שיש לה אחר כך השפעה רעה על המים.

תוכנית נוספת היא בניית נקז בדרום מזרח אקוויפר החוף, שמטרתו לתפוס את המים המליחים שנמצאים ממזרח לאקוויפר, ולמנוע את הגעתם לאקוויפר החוף. נציבות המים מיחסת לפעולה זו חשיבות מרובה שכן, אקוויפר החוף, שהוא חשוב מאוד למשק המים סובל כבר כיום ממליחות יתר הנובעות מחלחול שפכים וקולחים, אך גם מזו הנובעת מחדירת מים מליחים בעקבות ירידת מפלס האקוויפר.

לדברי טל, בתוכנית הנציבות לשאוב עשרות אלפי מ"ק מים באמצעות נקזים בין קבוץ נירעם לאשדוד, במזרח האקוויפר, ולהתפיל מים אלה בעלות של 35 סנט למ"ק. לדברי מנהלת אגף איכות מים בנציבות, שרה אלחנני, מטרת הנקזים היא לשמש ככליות מלאכותיות להוצאת המלח. בנציבות מדגישים, ששאיבת המים מהנקזים והשימוש בהם אין פירושם תוספת מים למשק המים, אלא מניעת המלחת המים המתוקים.

אלחנני מדגישה, שצפון האקוויפר סובל אף הוא משורה ארוכה של מזהמים ביניהם זיהום תעשייתי, זיהום סניטרי, שמקורו בביוב ומזיהום בדלקים. לדבריה, עיקר הזיהום מדלק נמצא באזור בתי הזיקוק באשדוד. זיהומים נמצאו גם בפי גלילות תל אביב, במתחם תעש המגן ובמתחם תעש רמת השרון.

במתחם תעש המגן בתל אביב, נמדדו ריכוזים גבוהים של חומרים אורגניים ושל מתכות כבדות. מזהמים אורגניים נמצאו גם בעומק של 90 מ' ועד 137 מ' בתוך מי התהום, וב-82% מהבארות בטווח של 200 קמ'. עוד התברר, שבאזור עירוני שבו פני השטח אטומים בבטון ובאספלט, מתפשטים אדי החומרים האורגניים למרחק של עשרות קמ'.

לאור ממצאים אלה בוצעו מספר פעולות, ביניהן טיפול בהרחקת מזהמים, טיוב בארות, והפצת פרוטוקול בנייה המחייב איטום מרתפים כנגד חדירת גזים. במהלך 2004 מתכננת הנציבות להמשיך את פעילות הניטור ושיקום האקוויפר. לדברי אלחנני, הנציבות ממשיכה בפעילות הניטור של אזור תעש המגן מתוך מטרה למנוע את נדידת המזהמים למקומות נוספים. לאחרונה ביצעה הנציבות שני קידוחים לעומק של 150 מ' כל אחד, בעלות של 550 אלף שקל, מתוך מטרה לזהות את הזיהום ולמנוע את התפשטותו.

בתע"ש רמת השרון נמצא זיהום של ניטרטים ומתכות כבדות, כאשר על פי החשש, הזיהום מתפשט במי התהום כלפי צפון, לעבר השקע ההידרולוגי בהרצליה. לדעת נציבות המים, באם לא יטופל הזיהום ותבוקר התפשטותו צפויים להזדהם גם בארות מי השתיה של הרצליה והסביבה.

לדברי טל, אין ספק שבמהלך העשורים הקרובים לא תהיה ברירה אלא לטפל במאות מיליונים של מ"ק מים, כאשר קיים סיכוי שברמת השרון פעולות הטיהור ימשכו לעד בשל היקף הזיהום.