כאשר הייאוש נשקף מעמודי דו"ח החקירה

איכות הבנייה בישראל אינה ירודה בגלל סביכות החוקים, וגם לא בגלל עשרת המשרדים הממונים - לכאורה - על אכיפת החוקים הללו. איכות הבנייה גרועה מפני שישראל אינה מדינת חוק, למרות עודף החקיקה שיש בה. הנה, למשל, אין שום תסבוכת בחוק האוסר הצבעה כפולה בכנסת, והמצביע הכפול גם אינו נופל בין עשרה משרדים הממונים עליו. אבל האנשים הקוראים לעצמם מחוקקים החליטו בשבוע שעבר לצפצף על החוק הפשוט, האוסר הצבעה כפולה. ואמנם, מי כמו המחוקקים יודע שבמדינת ישראל יש חוקים, אבל אין חוק?!

ועדת זיילר השקיעה מאמץ רב כדי להגיע למסקנה, שאפשר להגיע אליה מתוך עיון במודעות בעיתונים. כמו שיודע כל קורא עיתון, מצב העיתונים מובטח הודות למודעות העוסקות בכלובי הדגים בים אילת. זה לא מכבר התפרסמה מודעה גדולה, על רקע שחור כיאות, מטעם החברה להגנת הטבע, ידידי כדור הארץ, צלול, מגמה ירוקה ואדם טבע ודין. "בית המשפט המחוזי קבע...המועצה הארצית לתכנון ולבנייה החליטה...המשרד לאיכות הסביבה מזהיר...משרד התיירות קובע...ורק כלובי הדגים ממשיכים לצפצף על שלטון החוק ומסרבים לצאת מהמים". כל מי שקרא מודעה זו יודע שישראל איננה מדינת חוק. יודעים זאת גם חברי ועדת זיילר, שהייאוש נשקף מעמודי הדו"ח שלהם.

מדובר בדו"ח על אכיפה. מי יאכוף? הרוב המכריע של העבירות אינו מגיע לבית המשפט; עד שהעבירה שהגיעה לבית המשפט יוצאת ממנו עם פסק דין עוברות שנים ארוכות; בתום השנים הארוכות נאנח השופט ומכריז, שאמנם העבירה הייתה כבדה, אבל בגלל הסחבת העונש יהיה קל.

אבל מי בכלל רוצה לאכוף? כדי להבין שמדינת החוקים הישראלית אינה מתכוונת להיות מדינת חוק צריך לחזור לקנסות על העבריינים בכביש חוצה ישראל. אלה המתחמקים מתשלום האגרה כדי לגלגל אותה אל משלמי המיסים, שיכסו את הפסדי דרך ארץ. מי נחלץ להגן על העבריינים מפני הקנסות הכבדים שרצו להטיל עליהם? כמובן, חברי הכנסת.

במדינה כזו ברור שייבנו בתים מחורבנים, סליחה על הביטוי. הכרתי מקרוב מאוד אדריכל ומהנדס בניין שעלה ארצה בראשית העלייה השלישית, וכמה מהפועלים שעבדו איתו בימי המנדט הפכו להיות ממסד השיכון לאחר שקמה המדינה.. הם נהגו להיוועץ בו על דרכים להוזלת הבנייה בזמן הצנע. פעם יעץ להם להקפיד על תכנון הדירות העממיות כך שהאורך והרוחב של כל חדר יהיה מכפלה של 20 סנטימטרים, כגודל מרצפת. הללו חייכו ואמרו, הריצוף ממילא יהיה עקום ובין כה וכה צריך יהיה לשבור בלטות, אז חבל על המאמץ התכנוני.

לא מזמן שפשפתי את עיניי כאשר ראיתי כותרת ב"הארץ": עקב העיצומים: לא יחודשו רשיונות ל-10,000 קבלני בנייה. "עשרת אלפים? לא. עיון בגוף הידיעה גילה, שמלבד הרבבה שרשיונה לא יתחדש בגלל העיצומים, עובדים בארץ עוד 1,500 קבלנים שאינם מחזיקים ברשיונות - מפני שלא עמדו בקריטריונים. באמת? וכל העשרת אלפים עמדו בקריטריונים? מי בדק? רשם הקבלנים ומזכירתו? ומהם הקריטריונים? רמת הביצוע או בסך הכל היקף הביצוע?

אם יש בארץ 11,500 קבלנים - ולא חשוב אם רובם הם קבלני משנה מסוגים שונים - הבנייה בארץ מוכרחה להיות מחורבנת, סליחה על הביטוי. כאשר התחרות על העבודה מתנהלת בתוך אוגדה כזו, הבנייה מוכרחה להיות גרועה, בלי קשר לרמת הקבלנים, מפני שיש הכרח לעמוד בתחרות ולהוזיל את העבודה כדי להשיגה.

וכאן המקום לעמוד על פרדוקס מסוים. רוב חברות הבנייה והקבלנים המוכרים בעצמם את המבנים שהם בונים, משתדלים להצמיד את היקף הבנייה לביקוש ולהבטיח, שגם בזמן מיתון ירידת המחיר לצרכני המבנים תהיה מתונה גם היא. הצמצום בהיקף הבנייה, המבטיח את קיומם של רוב משווקי המבנים, דווקא מגביר את התחרות בין הקבלנים וקבלני המשנה למיניהם ותורם לירידת האיכות. ואולם, במדינה בגודלה של ישראל, שיש בה המוני קבלנים, גם בתקופת גאות קיימת תחרות בין המבצעים ורמת הבנייה היא הדבר האחרון שדואגים לו.

מטבעו של בניין, האיכות הירודה מתגלה במקרים רבים כעבור שנים, ולא רק כשקורה אסון נורא בחגיגת החתונה. הבלטות, בין שהן מרוצפות ישר ובין שהן מרוצפות עקום, מתחילות להתנדנד לאחר זמן. הדייר מגלה שהקיר עקום רק כשהוא מנסה להצמיד אליו ארון. הצנרת מתחילה לדלוף בדיוק כשנגמרה האחריות.

ועדת זיילר לא המציאה את ההמלצה להקמת מרכזי בדיקה פרטיים. בדיקה יכולה לגלות רק מעט ואילו פיקוח על עצם הביצוע עולה הון כסף. ומטעמי נימוס לא נרחיב את הדיבור על האפשרות, שדווקא הקבלן משלם לא מעט כסף למהנדס פיקוח, כדי שיהיה כתוב "פיקוח" בלי שיהיה פיקוח. סוף סוף, גם מהנדסים מבקשי פרנסה לא חסרים לנו.

לא יועילו חוקים פשוטים ולא יועיל משרד הבנייה המיוחד, שממילא האוצר לא ייתן לו תקציבי פעולה אלא רק תקציבי העסקת מקורבים לשר. בנייה איכותית תישאר בגדר נס, כל עוד משטרת תל-אביב תוכל לסגור 13 אלף תיקים מחוסר שוטרים ולהודיע לנאשמים, שתיקיהם נסגרו מחוסר עניין לציבור. בנייה איכותית תישאר בגדר נס כל עוד תוכל משטרת הנגב לשחרר 23 עצירים מחוסר מקום.

בשנת 2002 ספרו ומצאו בישראל 53,369 מבנים שנבנו בניגוד לחוק. בידיעה של שרון קדמי ב"גלובס" נמסר עוד, שרק נגד 3% מאלה - 1,605 במספר - הוגשו תביעות או הוצאו צווי הריסה. הוגשו. הוצאו. כמה צווי הריסה בוצעו בפועל? מוטב שלא לדעת.

אז במדינה המסרבת להיות מדינת חוק, אין טעם לצפות למפנה דווקא בענף הבנייה. גם להבא נמשיך לחשוש שהתקרה תיפול על ראשנו, או שהרצפה תיפול מתחתינו.