ההתיישנות: חוק ספציפי מול חוק כללי

לפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (ביוב), רשאי נישום להשיג בפני ועדת הערר על היטל ביוב בתוך 30 יום מיום שנמסרה לו הדרישה. הפסיקה קבעה, שאף תביעה להשבת היטל ביוב, ששולם ביתר, תידון בפני ועדת הערר. השאלה שעלתה לדיון היא, האם הוראת התיישנות זו גוברת על הוראות ההתיישנות שבחוק ההתיישנות, לגבי עיכוב תקופת ההתיישנות בתקופה בה הוגשה תובענה אחרת בעניין. ביהמ"ש המחוזי משיב על כך בשלילה.

עיריית פתח תקוה (להלן: "המערערת") גבתה משמש חיים ובניו בע"מ ואח' (להלן: "המשיבים") היטל ביוב לפי חוק הרשויות המקומית (ביוב), התשכ"ב - 1962 (להלן: "חוק הביוב"), כתנאי למתן היתרי בנייה לשלושה בניינים. בתאריך 6.4.00 השיגו המשיבים על תשלומי היתר שגבתה המערערת והגישו תביעה אזרחית לבית משפט השלום, בה ביקשו השבת היטל הביוב ששולם על ידם.

נוכח הלכה חדשה של בית המשפט העליון, מתאריך 12.9.00 - ולפיה תביעות בסוגיות הקשורות להיטלי ביוב תוגשנה לוועדת הערר לענייני ביוב, שלה הסמכות העניינית לדון בסוגיות אלו - סולקה על הסף, בהסכמה, התביעה בכל הקשור לסוגיית היטל הביוב.

כ-5 חודשים לאחר מכן, הגישו המשיבים ערר לוועדת הערר לענייני ביוב בגין תשלומי היתר ששילמו למערערת. המערערת טענה, כי יש לדחות על הסף את הערר בשל התיישנות כאמור בסעיף 30 לחוק הביוב. מנגד טענו המשיבים, כי בענייננו חלים הסייגים שבסעיפים 16 ו-15 לחוק ההתיישנות, ומכאן כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות להגשת הערר.

ועדת הערר (בראשות השופטת קלוגמן) דחתה את טענת המערערת. ועל כך הגישה המערערת ערעור מנהלי לביהמ"ש המחוזי בת"א, שנדון בפני השופטת שרה דותן. הערעור התמקד בשאלה המשפטית, מהי הוראת החוק, אשר לפיה תקבע תקופת ההתיישנות להגשת ערר בפני ועדת הערר לענייני ביוב, לאחר מחיקתה על הסף.

סעיף 30 לחוק הביוב קובע: "בעל נכס הרואה עצמו נפגע על-ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי, תוך 30 יום מיום שנמסרה לו הדרישה, לערור עליה לפני ועדת הערר, והועדה רשאית לאשר את דרישת התשלום, בשינוים או בלי שינויים, או לבטלה; יושב ראש הועדה רשאי להאריך את המועד להגשת הערר עד ליום ה-60 מיום שנמסרה דרישת התשלום הנדונה, אם ראה טעמים סבירים לכך."

ואילו בהוראות חוק ההתיישנות, נקבע: 15. הוגשה תובענה לפני בית-משפט, לרבות בית-דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה.

16. נתעכב מנין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב;...".

דיני ההתיישנות, קובעת השופטת דותן - הינם בבחינת חוק כללי, ואין הם באים לפגוע בכל דין אחר (סעיף 27 לחוק). לצד חוק ההתיישנות קיימים חוקים ספציפיים, המגדירים מהו מועד ההתיישנות החל בעניינם, והם המועדים הספציפיים הדוחקים את הוראת חוק ההתיישנות, מאחר שהוראת החוק הספציפית היא המחייבת.

במצב בו קיימת נורמה חוקית כללית אל מול נורמה חוקית ספציפית או מיוחדת, גוברת הוראת החוק הספציפית. אולם, כאשר הוראת החוק הספציפית שותקת ולמולה הוראת חוק כללית מתייחסת באופן ספציפי למקרה נשוא הדיון, גוברת הוראת החוק הכללית, בעלת ההתייחסות המיוחדת, על הוראת החוק "השותקת", למרות שלכאורה נראה שמדובר בחוק מיוחד.

לגופו של עניין, בסעיף 27 לחוק ההתיישנות נקבע, כי אין החוק בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה על-פי כל דין אחר, אלא אם נאמר מפורשות כי חוק ההתיישנות גובר: "אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לעניין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה...".

ראשיתו של הסעיף מגבילה את חוק ההתיישנות מלפגוע בהוראות חוק הקובעות הסדר ספציפי לעניין ההתיישנות, כגון סעיף 30 לחוק הביוב. ברם, על פי הסיפא של הסעיף, היה ונקבעה בחוק ההתיישנות מפורשות נורמה נוגדת לחוק ספציפי, הרי הוראת חוק ההתיישנות גוברת, והיא הספציפית לעניין ההבחנה בין נורמה כללית לנורמה ספציפית.

על-פי רישת הסעיף אכן טענת המערערת נכונה, קובעת השופטת דותן - שכן הוראת חוק הביוב קובעת הסדר נורמטיבי באשר למועד האחרון להגשת ערר בפני ועדת הערר לענייני ביוב. אולם, מאחר שבסעיף 16 לחוק ההתיישנות נקבעה הוראה מפורשת, המבחינה בין אדם שנפגע עקב דרישת תשלום ועליה הוא מתעתד לערור (סעיף 30 לחוק הביוב) ובין מי שתביעתו נמחקה על הסף בשל הליך העוצר את מרוץ ההתיישנות, אין הוא מנוע מלהגיש ערר בפני הועדה באותה עילה (סעיף 15 לחוק ההתיישנות).

לאור האמור לעיל נראה, כי הוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות היא הנורמה המיוחדת, הנמצאת אומנם בחוק הכללי, ולא סעיף 30 לחוק הביוב כפי שטוענת המערערת.

חוק הביוב קובע הוראה ספציפית באשר למועד ההתיישנות בהגשת ערר בדרך הרגילה. אלא שבענייננו, חל החריג אשר לגביו אין התייחסות בחוק הביוב. חוק ספציפי זה שותק באשר לאפשרות עצירת תקופת התיישנות בנסיבות של סילוק תביעה על הסף. ועל כן יש להחיל את חוק ההתיישנות על המקרה נשוא הדיון.

התוצאה הסופית: הערעור נדחה, עמ"נ 03/186.

ביהמ"ש המחוזי בת"א, השופטת שרה דותן.