הכל בגלל הטנקים

ממשלת טורקיה אף היא הסבירה את רצונה לייצא מים לישראל ולשאר מדינות האיזור, לא רק כאקט כלכלי, אלא כחלק משאיפתה לתרום לשלום במזרח התיכון. כדי להגשים שאיפה זו הקימה המשלה הטורקית מתקן לייצוא מים ליד העיר מנגווט בעלות של למעלה ממיליון דולר.

עד כה החליפו המדינות הצהרות רבות, שרים, מנכל"ים ואנשי עסקים נסעו הלוך ושוב על קו ישראל טורקיה, אך בינתיים לא הגיעה לארץ ולו טיפת מים טורקית אחת.

באפריל 2000 הודיעה ועדת שרים לענייני כלכלה על כוונתה לפעול לייבוא מים מטורקיה. במאי 2001 פרסם משרד האוצר מכרז לייבוא המים. בנובמבר 2001 הוגשו שתי הצעות על-ידי חברת סטנה השבדית, וחברת אנטליה הטורקית, אך שתיהן נפסלו על-ידי החשב הכללי.

למרות פסילת המכרז המשיכה הממשלה לדבוק בעמדתה שיש צורך לייבא מים מטורקיה, לא רק כדי למלא את המאגרים הריקים, אלא במטרה ליצור מצב של של רכישות גומלין בין המדינות.

על-פי החוק הטורקי, חברות שאינן עומדות בחובת רכש גומלין, צפויות לשלם קנס כבד. על הפרק עמדו אז שני פרויקטים גדולים: השבחת טנקים טורקיים על-ידי התעשייה הצבאית בעלות של 600 מיליון דולר ופרויקט השקייה בחבל הגאפ בעלות של 740 מיליון שקל, שהובטח לחברות ישראליות. פרויקט המים היה אמור לספק את רכש הגומלין הישראלי.

במשך תקופה ארוכה היה נדמה שהפרויקט לא יצא לדרך. הממשלה ניסתה להציע לטורקים פיצוי כספי, אך הם דחו הצעה. בתגובה הודיע ראש הממשלה, אריאל שרון, במהלך 2002 שהוא תומך בעסקה.

כדי להוכיח רצינות נסע מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי, לטורקיה בראש משלחת של אנשי עסקים, שהתבקשו להציע הצעות לייבוא המים, אך בפועל שום הצעה טרם התקבלה. ההסכם שנחתם היום גם הוא אינו כולל שום סעיף להובלת המים ולכן, לא ברור מה משמעותו האמיתית.

גורמים באוצר, אמרו היום, שאין ספק שייבוא מים מטורקיה אינו כלכלי, ולכן יתכן שניתן לנסות ולפצות את הטורקים באמצעים אחרים, כמו למשל להתחייב לרכוש מהם תשתיות להקמת תחנות הגז החדשות.

לדעת הגורמים, בהתחשב במחיר ההובלה אולי עדיף לממשלת ישראל תרכוש את המים מהטורקים ותשפוך אותם ישירות לים.