קטנים ששיחקו במגרש של הגדולים

כך אומר אחד הקבלנים הגדולים בבאר שבע, פעיל ידוע בהתאחדות הקבלנים, שלדבריו, ובניגוד לשיטת העבודה של אריה את עופר, הוא בונה רק על בסיס הון שיש לו. האיש ביקש להישאר בעילום שם בשל היכרותו רבת השנים עם שני בני הדודים גרשון. עופר גרשון סירב להגיב.

פירמידה הפוכה

הקבלן מוסיף: "למעשה, מה שקרה להם יכול לקרות לכל קבלן בישראל, וגם לחברות גדולות, אבל העובדה שהם נפלו על רקע חובות של 500 מיליון שקל, ולא עם 50 או 100 מיליון שקל חובות, מלמדת הרבה עד כמה הם התרחבו והתפרסו על פני כל כך הרבה אתרי בנייה, ללא כל בסיס כלכלי יציב וחזק.

"מה שקרה להם, נובע משיטת העבודה שלהם: הפירמידה ההפוכה. כאשר אתה הופך את בסיס הפירמידה העסקית שלך, ובמקום בסיס כלכלי רחב ואיתן וחזק, אתה משעין את כל העסק על הון עצמי נמוך וממנף את עצמך עד קצה גבול היכולת הכלכלית שלך, התוצאה היא פשיטת רגל".

נפילתה של אריה את עופר היתה רק עניין של זמן, אומרים בענף הנדל"ן בבאר שבע והנגב. "יותר מדי סימנים והתראות לגבי מצבה הסתובבו בתוך הענף, מכדי שיתעלמו מהם. זה היה ברור מאליו, שיום אחד החברה הזאת תקרוס ותפיל איתה גורמים נוספים שהיו קשורים אליה", אמר קבלן אחד.

אחר הוסיף: "אלה שעמדו בראשה עשו, בלשון המעטה, יותר מדי שטויות עסקיות, שבימים אלה הן בלתי נסלחות. מי שבונה בהיקפים כאלה בימים אלה, ללא הון עצמי גבוה, ובמימון בנקאי לענף בעייתי בעת מיתון, מגיע לו שיפסיד כסף".

בזכות ההורים

אריה ועופר לבית גרשון, בנים לשני אחים, שבעצמם עסקו ביזמות ובבנייה, הם באר-שבעים מזה עשרות שנים. עם הון עצמי קטן והרבה עזרה מהוריהם, ומאוחר יותר ירושה גדולה, חברו יחד אריה ועופר והקימו עסק משותף לעבודות שיפוצים. העזרה הכספית והקשרים של הוריהם עזרו להם לפלס את דרכם בשוק השיפוצים והבנייה.

במשך שנים רבות עסקו אריה ועופר בעבודות שיפוצים ובנייה קטנות, עד שבתחילת שנות ה-90, כאשר הגאות בענף הבנייה החלה בעקבות גלי העלייה ממדינות חבר העמים, החליטו בני הדודים לנצל את ההזדמנות שנפלה עליהם, כמו על רבים בענף הנדל"ן, ולהתחיל לבנות בהיקפים יותר גדולים.

כדבר מובן מאליו הם החלו בבאר שבע, ועם האוכל בא התיאבון. בתחילה, מספרים גורמים בענף הנדל"ן, הם השתתפו בעיקר במכרזים של המינהל בבאר שבע, ואט אט, לאחר שרכשו ביטחון וידע, והסיווג הקבלני שלהם גבה, הם החלו להתפשט גם למקומות אחרים.

שכונת נווה זאב ואחרות בבאר שבע, היו מוקד הפעילות הנדל"נית שלהם. מי שמכיר אותם יודע לספר, כי אף שאט אט ובהתמדה ראויה לציון הם התרחבו והגדילו את היקפי הבנייה, הם לא עשו זאת על בסיס של הון עצמי, אלא נהגו, בדומה לקבלנים רבים, לקבל אשראי וליווי פיננסי לכל פרויקט בנפרד. זו הסיבה, שלמעלה מ-90% ממצבת החובות שלהם הם לבנקים.

"עיניים גדולות מדי"

"היו להם עיניים גדולות מדי", אומר איש עסקים מבאר שבע, בעברו קבלן אשר פעל בשיתוף פעולה עם אריה ועופר. "הם חשבו שהם מכירים את כל הטריקים והשטיקים העסקיים, וחשבו שאם יבססו את העסק על אשראים והלוואות, הם יצליחו בגדול.

"לא פעם ולא פעמיים אמרתי להם שהשיטה שלהם מסוכנת מדי, והיא טובה אולי לימים של גאות בענף הנדל"ן, לא לימים שאתה צריך למכור בהפסד, להעניק מתנות וסוכריות לרוכשי דירות כדי שיקנו ממך. הם לא שמעו בקולי, למרות שהזהרתי אותם לצמצם פעילות, לחסל אשראי בבנקים, לצמצם את רכישת המגרשים מהמינהל. היום התוצאה ידועה", אומר אותו איש עסקים.

לדבריו, אחת הסיבות לקריסתה של החברה היא העובדה שבני הדודים רצו לבנות בכל מחיר, וכתוצאה מכך רצו לגבור על המתחרים כמעט בכל המכרזים של המינהל, ולכן הציעו מחירים גבוהים מדי למגרשים. הדבר קרה, לדבריו, גם בבאר שבע, במודיעין, בנתניה ורעננה, בהן מחירי המגרשים גבוהים.

העובדים תבעו

החברה ובעליה היו מעורבים בלא מעט תביעות משפטיות ומאבקים עסקיים עם רוכשי דירות, ארגוני עובדים, עובדים זרים שעבדו בשירותם, וכן עם איש העסקים יוסי עמר, שמכר להם לפני מספר שנים את המקומון "כלבי". אגב, המקומון הוא בין העסקים הבודדים שלהם שמרוויח תפעולית.

כך למשל, היו להם לא מעט עימותים עם ארגון קו לעובד, המייצג עובדים זרים. עובדים סיניים ורומנים תבעו אותם על הלנת שכר, על פגיעה בזכויותיהם, על החרמת דרכוניהם, על תנאי מחייה ושכר ועבודה משפילים.

"הם גדלו באופן מטאורי והם נפלו באופן מטאורי", תיאר אותם קבלן באר שבעי ידוע. "זה חוק ידוע בענף שלנו: מי שגודל מהר, נופל מהר. כל עוד פעלו כקבלני שיפוצים ואחר כך בנו בהיקפים קטנים, הכול היה בסדר. אבל כשאתה קטן, ואתה מחליט לשחק במגרש של חברות הבנייה הגדולות, וכל החשיבה העסקית והפעילות העסקית היא בהתאם, התוצאה היא הרת אסון. הלוואי שמישהו מהקבלנים ילמד מהטעויות שלהם".