חוק החופים אושר סופית: מגן מבנייה על רצועה של 300 מטר מקו המים

החוק מקנה לכל אזרח זכות מעבר וגישה חופשית לחוף ולים, למעט כניסה לנמלים ולמתקנים בטחוניים ואחרים קיימים. זכות הרשויות המקומיות לגבות דמי כניסה לקטעי חוף בתחום שיפוטן מוגבלת רק עבור מתן שירותים.

חשיבותו הגדולה של החוק לשמירת הסביבה היא בקביעתו כתשתית משפטית ראשונה, אשר באמצעותה ניתן יהיה למנוע ניסיונות השתלטות ופגיעה מצד יזמי נדל"ן ואחרים.

בחוק יש הגדרה מהו קו המים, כנקודת מוצא למדידה מדויקת של השטח המוגן, מה שיחסל אחת ולתמיד את עילת המאבקים המשפטיים שניהלו במשך השנים הארגונים הירוקים, הסביבתיים ומשרד הפנים נגד היזמים.

הגנה על זכויות

מצד שני, שומר החוק זכויות מוקנות של בעלי נכסים ברצועה המוגנת, כגון הבעלים החוקיים של "הגוש הגדול" בצפון ת"א, עליו הוקם שדה דב. הם יקבלו זכויות בנייה, אם וכאשר ביום מן הימים תחזיר להם המדינה את השטח, ועל כך ניהלו מאבק עיקש במהלך עבודת החקיקה בכנסת.

חשיבות נוספת היא בהכפפת חוקי הבנייה וחוקי העזר העירוניים הקיימים למסגרת החוק החדש. ההגנה בחוק מוגבלת לכל תוכנית מתאר או בנייה שאושרו עד פרסום החוק, כך שתוכניות בנייה לא מאושרות יידרשו לעבור הליכי בדיקה חדשים. כאן תכריע ועדה מיוחדת שהוקמה במסגרת החוק, במתכונת הוועדה להפשרת קרקע חקלאית, כשמעליה, כערכאת ערעור - המועצה הארצית לתכנון ובנייה.

הניסיונות לעכב את קבלת החוק לא פסקו גם ביום האחרון של ניקוי השולחן בכנסת, לפני יציאתה לפגרה. הם גרמו לכך שהחוק נדחק לסוף סדר היום, ואף אילצו את יו"ר הכנסת להכריז על הפסקה עד לסיום הבירורים והשינויים.

לעיכוב העיקרי גרם משרד החקלאות, שנזכר ברגע האחרון לדרוש ייצוג בוועדת החריגים. החשש שעיכובים מהסוג הזה יגרמו לדחיית אישור החוק למושב החורף, ואולי יגרמו עד אז לקבורתו - גרם להתרוצצות בכנסת וללחצים של הירוקים והמשרד לאיכות הסביבה, בעל העניין הראשי, למציאת פתרונות מיידיים.

נציג למשרד החקלאות

פרשת הנציג של משרד החקלאות נפתרה לאחר שמשרד הפנים ויתר לטובתו על אחד מנציגיו. בהזדמנות זו נעשו בחוק כמה תיקונים. העובדה שמשרדי הפנים, איכות הסביבה והתשתיות נשלטים בידי שרים משינוי, הקלה על פתרון הבעיות. יו"ר ועדת הפנים, ח"כ יורי שטרן (האיחוד הלאומי), שנמנה על הלוחמים העיקשים למען החוק, סיפר למשל על דרישה שנענתה לכלול את מתקני הגז הטבעי במסגרת המתקנים שפעולתם מוגנת בחוק. זאת, לאחר שהיזמים בעלי העניין לא הסתפקו בהכללתם במסגרת מתקני הדלק.

חמש שנות היסטוריה

ההיסטוריה של החוק נמשכה כ-5 שנים, והיתה עתירת מאבקים ועימותים עם בעלי העניין הכלכליים נגד הפגיעה הצפויה באינטרסים שלהם.

החקיקה החלה בהצעה פרטית של ח"כ עוזי לנדאו (ליכוד), עליה חתמו יותר מ-50 ח"כים, והגיעה לסיומה בתמיכה ממשלתית בשנה האחרונה, שגם היא עברה תהפוכות, בעיקר לקראת סוף החורף האחרון, כששר הפנים אברהם פורז בישר על חשיבה מחדש שנעשתה במשרדו לגבי החוק, שבמהלכה נעשה ניסיון להצר את רוחב הרצועה המוגנת ל-200 מטר, ועלה רעיון ועדת החריגים.

המאבק סביב השינויים החדשים החזיר את רוחב הרצועה לקדמותו - 300 מטר - ונתן ייצוג נכבד לקולות הירוקים בוועדת החריגים. החברה להגנת הטבע ועמותת אדם טבע ודין ציינו אמש (ד') את ההישג הזה, שלא היה כדוגמתו בוועדות דומות אחרות.

הם גם הדגישו את המהפך המשפטי המהותי שבחוק החדש, שנותן להם להבא קרקע מוצקה להתנגד לעצם המהות של תוכניות שיפגעו בסביבה לדעתם, במקום הבסיס הפרוצדוראלי הרעוע עליו נשענו עד כה בלית ברירה, ולא תמיד בהצלחה.

"עצם הגדרת הערך של הסביבה החופית לכלל הציבור הוא ציון דרך מהפכני במאבק על שמירת הסביבה", אמרו נציגי הארגונים, אך ציינו כי המבחן המעשי יתברר ביישום בפועל של העיקרון שנקבע בחקיקה הראשית.