חוק חברתי ולא סביבתי

אפילו ההצבעה הסופית נדחתה בשעתיים, כדי לאפשר לקלדניות להכניס בו שינויים של הרגע האחרון, לפני שעוד שר יחליט למשוך את תמיכתו ממנו.

אין להתפלא על כך שדווקא חוק זה משך אליו תשומת לב רבה כל כך. כל יזם נדל"ן טירון יודע, ששורה ראשונה לים שווה הרבה יותר, וכי שקיעה מרהיבה בחלון מקפיצה את ערך הנכס פי כמה וכמה. לכן היה קשה לרבים מהם לוותר על האופציה להקים איזה מגדל או מרינה בעלת עורף נדל"ני מפואר - ממש על גבול המים.

בדיוק על רקע זה, טוענים יזמי החוק, ובראשם הארגונים הירוקים, שכלל לא מדובר בחוק סביבתי, כי אם בחוק חברתי שנועד לדאוג לכך שחוף הים ישמר לטובת כלל הציבור, ולא יופקע לטובתם של מספר בעלי הממון, שיחסמו את רוח הים ואת המבט לחוף.

מתנגדי החוק, ובראשם ראשי ערים, יזמים וארגוני הקבלנים, טענו בעקשנות שאין צורך בו, וכי תוכניות המתאר הארציות מספקות הגנה מספיקה לחוף. טענה נוספת היתה, שחוק כזה ימנע מבעלי קרקע שיש להם כבר תוכניות מאושרות לבצען, וחמור מכך: לתבוע פיצוי בעקבות שינוי התוכנית.

סיור לאורך חופי הארץ מוכיח עד כמה חוק כזה הוא הכרחי, ועד כמה התמ"א לא עמדה במשימת ההגנה על החופים. ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל רוויה טעויות תכנוניות מצמררות, שמלמדות על זילותו של משאב זה. לאורך החופים נבנו מפעלים מזהמים ומיותרים, כמו מפעל תעשיות אלקטרוכימיות, מפעלי אסבסט, מפעלי כימיה ועוד. הצבא הקים לאורך החופים מחנות, מטווחי ירי ומחסנים, ולא רק בסיסים של חיל הים. לאחרונה ניהלו תושבי עתלית מאבק נגד שלטונות הצבא, שהתעקשו להקים מחסן אספקה דווקא על קו המים ממש.

גם ההיסטוריה הקרובה היא עדות לכישלונם של מוסדות התכנון. פרויקט מגדלי חוף הכרמל, שכונת ארסוף, המרינה של הרצליה, פרויקט סי אנד סאן, ושורת המרינות בעלי העורף הנדל"ני שתוכננו לאורך החוף, הם רק הוכחה לכוחם של יזמים ולהשפעתם על גופי התכנון.

איש אינו יכול להסביר מדוע היה חשוב כל-כך לבנות קניון סגור וממוזג דווקא על חוף הים של הרצליה, ומדוע היה צריך להפקיע את החוף מתושבי העיר כדי לאפשר לכמה בעלי ממון להירדם לקול פכפוך המים. התנגדות של הרגע האחרון מנעה לפי שעה הקמת מרינה עם עורף נדל"ני גם בחיפה.

אורך חופי ישראל 197 ק"מ. מתוכם רק 148 ק"מ פתוחים לציבור הרחב. כל שאר החוף תפוס על-ידי מחנות צבא ומתקני תשתית. מתוך החוף הפנוי, רק 53 ק"מ מהווים חוף טבעי פתוח, ללא בינוי בעורפו. יתרת החוף, 95 ק"מ, מתחלקת בין חופים שבעורפם בינוי עירוני או כפרי.

כבר כיום מתוכננים לאורך החופים שורה ארוכה של פרויקטים שיצמצמו את החוף לכדי 48 ק"מ של שטח פתוח בלבד - וכל זאת במדינה חמה וצפופה, שבה חוף הים מהווה מפלט לרבים. להערכת לשכת השמאים, 400 תוכניות בנייה יובאו בהמשך לאישור ועדת החריגים שהוקמה.

החוק לשמירת הסביבה החופית ימנע אולי את המשך ההרס, וישמור משהו מסלעי הכורכר ופריחת החבצלות גם לדורות הבאים.