חבר המועצה בנה בלי היתר

הועדה המקומית לתכנון ובנייה אזור (להלן: "המשיבה") השתמשה בסמכות הנתונה לה בסעיף 157 א' לחוק התכנון והבנייה (להלן: "החוק"), והורתה לחברת החשמל להפסיק את מתן החשמל לבית שבנה ציון חוה (להלן: "ציון"), ללא היתר, על שטח ציבורי. על החלטה זו הגישו ציון וסבתו, מרים באסה (להלן: "העוררים"), ערר בפני ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ת"א, בראשות עו"ד עפרה פרידמן.

לטענת העוררים, המדובר בהחלטת בלתי סבירה, הנובעת מרדיפה פוליטית של ציון, שהינו חבר מועצת אזור. לטענתם, ההחלטה על ניתוק אספקת חשמל הינה קיצונית ביותר. מדיניות ציבורית ומשפטית נכונה מחייבת עשיית שימוש זהיר בצעד הקיצוני של ניתוק חשמל, והפעלתו במקרים חריגים בלבד. לטענתם, המשיבה לא נוקטת בצעד כזה כנגד חריגות בנייה ובנייה ללא היתר אחרות. בהחלטה כנגד העוררים יש משום אכיפה סלקטיבית.

לטענת המשיבה, בנה ציון - בסמוך לבית סבתו הישן - בית חדש וגדול, ללא שנתבקש היתר. ההחלטה על ניתוק אספקת החשמל הינה חריגה, באשר מדובר בפלישה לשטח ציבורי ובנייה ללא היתר כלל בשטח זה, ע"י אדם הנושא בתפקיד ציבורי כחבר מועצה וחבר ועדת הביקורת, ואמור לשמש כדוגמא ומופת לאחרים.

אין חולק, קובעת ועדת הערר, על כך שנקיטת הליך של ניתוק אספקת חשמל לדירת מגורים הינו צעד דרסטי, והשאלה הנשאלת היא, האם הבנייה ללא היתר שבנו העוררים מצדיקה נקיטת צעד דרסטי זה.

על פניו, עומדות פני הרשויות האוכפות את החוק אפשרויות נוספות כדי להילחם בתופעה של בנייה ללא היתר. סעיף 157 א' לחוק התכנון והבנייה נחקק בכנסת רק בשנת 1981, במסגרת המאבק בבנייה הבלתי חוקית. זוהי הוראה חדשה יחסית, שהוספה לפרק הדן בעבירות ועונשין למען אכיפת החוק.

ועד הערר קובעת, כי היא אינה רואה בטענה, כי בעבר לא הופעלה סמכות זו ע"י המשיבה, כצידוק לאי יישומה במקרה זה, נהפוך הוא. מביקור של ועדת הערר במקום היא התרשמה, כי בעזות מצח, מאחורי מסווה של חצר מגודרת ומכוסה בבד, בנו העוררים דירת מגורים לתפארת, שאינה מהווה רק בנייה "בסטייה מהיתר" כלשון סעיף 157 א' (ו) לחוק, אלא בנייה ללא היתר כלל, בשטח המהווה שטח ציבורי פתוח שאינו בבעלות העוררים.

העוררים לא הציגו כל אסמכתא לכך שמדובר בבנייה ישנה שנעשתה לפחות לפני שנת 1996, עת הוגש כתב האישום נגד ציון בגין בנייה ללא היתר של גדר באורך 47 מ', סככה בשטח של 25 מ"ר ומבנה טרומי בשטח של 19 מ"ר - שבגינה זוכה ע"י ביהמ"ש העליון מחמת הספק.

לנגד עיני הוועדה עמדה חוות דעת מומחה שנערכה ע"י הגב' מלכה עפרי מהמרכז למיפוי ישראל, גוף ממשלתי שבוודאי אין לו כל אינטרס במקרה זה, ממנה עולה ללא ספק, כי במהלך השנים 1993 עד 2000, נעשתה הרחבה משמעותית של המבנה שהיה קיים בעשרות מטרים.

לכך יש להוסיף, כי יש להניח, שמאחר ומדובר בשטח ציבורי שאינו בבעלות העורר, הרי שאין אף כל סיכוי לקבל היתר בנייה למבנה גדול ממדים זה. על כן אין מדובר רק בבנייה בסטייה מהיתר, שהיא עצמה מאפשרת על פי החוק להורות על הפסקת מתן חשמל, אלא בבנייה ללא היתר כלל, כך שמכוח קל וחומר, בוודאי שאין מניעה לעשות כן.

לגבי השאלה האם למרות זאת אין מקום להגיש כנגד העוררים כתב אישום בגין הבנייה ללא היתר, ולא לנקוט בצעד של ניתוק החשמל. משיבה הוועדה, כי אין החוק מתנה השימוש בהליך של ניתוק אספקת השירותים בהגשה או אי הגשה של כתב אישום, ואין כל מניעה על פי החוק מנקיטה בשתי הדרכים בד בבד. אין לעוררים זכות קנויה לביצוע עבירות והם אינם זכאים לבחור אילו מן הדרכים לאכיפת החוק תופעל כלפיהם.

הועדה אף דוחה את טענת האפליה והאכיפה הסלקטיבית. יש לראות בהקשר זה את פסק דינו של השופט דר בבית המשפט המחוזי בחיפה בעת"מ 01/441 עסאי פארוק נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה ואח' - מיום 02/07/02, דינים מחוזי, ל"ג (4) 291, שם נקבע: "טענת האפליה אינה חזות הכל, ואינה מרפאה כל חטא של העותר, גם כאשר היא מוכחת ובענייננו, לא מצאתי יסוד לקבוע קביעה כזו. קיומם של אולמי שמחות ללא היתר, מחייב טיפול משפטי, וכפי שציינתי, הודיעו המשיבים 3-1 כי הם עומדים לנקוט צעדים משפטיים כאלה".

"יחד אם זאת, העובדה שלא ננקטו עד היום צעדים נגד מפעיל אולם שמחות בתחומה של הוועדה, אף שהוא מפר את החוק, אינה מצדיקה הכשר למעשים שעושה העותר, ואינה שוללת את הצורך לנקוט נגדו בצעדים המתחייבים גם כאשר מגיע בית המשפט למסקנה שהוכחה בפניו טענת הפליה, עדין עליו לאזן בין הפגיעה בשוויון שהיא ההפליה, לבין ערכים אחרים.

"הערך המוגן בענייננו הוא הערך של קיום הוראות חוק התכנון והבנייה. פסיקתנו "עשירה", לצערנו, בדברים שנכתבו בבתי המשפט על החומרה שבהפרות החוק, למשל דברים שנכתבו בסעיף 4 בע"פ 85/925 הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, מהם עולה תת האכיפה בתחום זה, והצורך בהחמרה.

"...קביעה שיפוטית, לפיה אי-נקיטה של סנקציות משך תקופה על ידי רשות מנהלית, מונעת בעד הרשות נקיטת צעדים כאלה בהמשך, תיצור קיפאון מוחלט של רשויות, שלא תוכלנה לתקן מחדלים באכיפה עקב תת-אכיפה בעבר. שום מערכת משפטית אינה יכולה להכיר בעקרון כזה".

יש להניח, כי המשיבה בחרה לנקוט בהליך המיידי של ניתוק אספקת החשמל, דווקא מן הטעם שמדובר בנבחר ציבור, למען יראו וייראו. שהרי אם הייתה מפעילה משיבה הליך זה לראשונה נגד אזרח מן השורה, אז היה מקום מצידו לטעון כנגד אפליה בנקיטת ההליכים.

לא כן, כאשר הרשות נוקטת בהליך זה כנד העורר במעמדו הציבורי, וכאשר על פניו ניכר כי מדובר בבנייה בלתי חוקית בעליל.

התוצאה הסופית: הערר נדחה.

ערר מס' 04/51902, ועדת הערר מחוז ת"א בראשות עו"ד עפרה פרידמן.

בשם העוררים: עו"ד אלי הלם.

בשם המשיבים: עו"ד צחי סביר ממשרד עו"ד מושקט.