דב תדמור ודסק"ש זוכו בפרשת דו"חות ישקר; ביהמ"ש: "הם לא התכוונו להטעות את המשקיעים"

בית המשפט המחוזי בת"א הפך את החלטת בית משפט השלום, וקבע: "אי צירוף דו"חות ישקר בפני עצמו אינו יכול להוכיח את כוונת ההטעיה"

נאשמי פרשת ישקר זוכו היום (ב`) בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. מדובר בדב תדמור, לשעבר מנכ"ל דיסקונט השקעות, שלמה כהן, לשעבר היועץ המשפטי של דסק"ש, יוסף בוק, ששימש כמנהל הכספים של דסק"ש והחברה עצמה.

השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ויהודית שיצר, החליטו פה אחד לקלב את הערעורים בסוגיית ההתיישנות וקבעו, כי על כל העבירות בשל הדו"חות שהוגשו לפני אוגוסט 1993 חלה התיישנות.

בנוגע לשמונה הדו"חות שהוגשו מאז 19.8.93, החליטו ברלינר והמר לקבל את ערעוריהם של דסק"ש, תדמור, כהן ובוק ולזכותם מהעבירות שיוחסו להם.

המערערים הגישו 18 דו"חות כספיים של דסק"ש מהדו"ח השנתי לשנת 1990 וכלה בדו"ח הרבעוני הראשון לשנת 1995, מבלי לצרף לעותקים שהוגשו לרשם החברות ולבורסה, את הדו"חות הכספיים של החברות הפרטיות הכלולות: ישקר, טכנולוגיות להבים ותפרון אחזקות.

המערערים צירפו את הדו"חות הכספיים של החברות רק לעותק שהוגש לרשות ניירות ערך. התביעה טענה, כי הם גרמו לכך שבפני הציבור היו דו"חות כספיים מטעים ובהם פרטים חסרים, אשר היעדרם עלול היה להטעות משקיע סביר.

שופט בית משפט השלום בת"א, דוד רוזן, הרשיע את הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם. הוא קבע, כי כל אחד מהם פעל לביצוע החלטה משותפת להסתרת הדו"חות הכספיים של שלוש החברות מן הציבור והכל בכדי להטעות משקיע סביר.

בפסק הדין בערעור קבעה ברלינר, כי חבל שרוזן דן בשאלה אם הדו"חות היו מהותיים לעסקיה של דסק"ש, במשולב וללא הפרדה שיטתית עם הדיון בשאלה אם ההימנעות מצירופם מהווה פרט מטעה. לדברי שופטי המחוזי, המערערים לא נמנעו מלצרף את הדו"חות כדי להסתירם מן הציבור ומתוך רצון להשיג את המטרה של הטעיית המשקיע הסביר.

אי הצירוף של הדו"חות בפני עצמו, אינו יכול להוכיח את הכוונה להטעות, והמשקיע לא הוטעה באשר לקיומם או היעדרם של הדו"חות הכספיים של החברות.

הטעות היחידה של המשקיע יכולה להיות באשר לסיבה בעטיה לא צורפו הדו"חות, והסיבה להעדר הנתונים ספק אם יכולה להיחשב כהטעיה לעניין שיקולי ההשקעה. השופטים קבעו, כי לא הוכחה הכוונה להטעות את המשקיע הסביר.

בנוגע לסוגיית ההתיישנות קבעו, כי בית משפט השלום שגה במסקנתו ובהנמקתו. שופטי המחוזי אינם מקבלים את גישת בית משפט השלום וגישת המדינה, לפיה הואיל והדו"ח שהוגש כולל פרט מטעה, הרי כל עוד לא תוקן, כאילו לא הוגש הדו"ח.

"היעלה על הדעת לטעון, כי אדם שהגיש דו"ח על הכנסתו אך השמיט מתוכה הכנסה עבר עבירה נמשכת, כל עוד לא שילם חובו למס הכנסה, או כל עוד לא הגיש דו"ח מתוקן?", הקשו השופטים.

הם הוסיפו, כי העבירות הקרובות ביותר לענייננו ואולי אף זהות של הגשת דו"חות כוזבים למס הכנסה, משתכללות ומושלמות עם הגשת הדו"ח הכוזב. כך גם העבירות בתיק הנדון, ואלה השתכללו , התגבשו והושלמו עם הגשת הדו"חות הכוללים את הפרטים החסרים והמטעים, כל דו"ח במועד הגשתו.

השופטים קובעים, כי עם הגשת הדו"חות הושלם היסוד העובדתי, המעשה הפלילי של העבירה והמערערים לא המשיכו לבצע או לחדול את אותו מעשה. לפיכך, חלה התיישנות על כל העבירות שמועד ביצוען היה למעלה מחמש שנים קודם פתיחת החקירה באוגוסט 1998.

התביעה יוצגה בידי עוה"ד אילנה מודעי וציפי גז. את דסק"ש ייצגו עוה"ד עזגד שטרן וחגי דורון; את תדמור - עוה"ד יגאל ארנון ורונית אמיר-יניב; את בוק - עוה"ד דן שינמן ונווית נגב; ואת כהן - עו"ד אורי וגמן. (ע.פ 70949/04, 70953-4/04 70956/04 , 71288/04)