להפריט את עמידר

דירקטוריון עמידר אמנם החליט אתמול (ג') להדיח את תמר מיארה-הרטוב מתפקידה כמנכ"ל, אך ספק אם בכך ייפתרו בעיותיה של חברת הדיור הציבורי הגדולה במדינה. הטענות שהועלו כנגד מיארה, בין השאר ניצול החברה לקידום מטרותיה האישיות, הן רק סימפטום אחד המעיד על תחלואיה הרבים של עמידר.

לעמידר, שהיא הבעלים של 70 אלף דירות הדיור הציבורי, יש היסטוריה מפותלת, המוכיחה ששרי הממשלה המתחלפים שכחו מזמן, שתפקידה הוא לספק דיור לשכבות החלשות, ולא להוות זירת התגוששות על מינויים פוליטיים. לפני חודשיים מונה דורון כהן ליו"ר החברה, לאחר ששנתיים התנהלה החברה ללא יו"ר. כהן הודיע שידאג למינוי מנכ"ל ראוי. השאלה אם די בכך, או שהגיע הזמן שכל נושא הדיור הציבורי יזכה סוף סוף לחשיבה עמוקה קצת יותר.

אולי הגיע הזמן שהממשלה תשאל את עצמה, הפעם ברצינות, איזו הצדקה יש בכלל לקיומה של עמידר כחברה ממשלתית במתכונתה הנוכחית, או במילים אחרות: אילו כישורים מיוחדים יש למדינה לנהל דירות.

אם עמידר היתה מוכיחה שהיא ממלאת את תפקידה בצורה מוצלחת, לא היה על מה להתלונן. אך הניסיון מוכיח, שעד היום עמידר לא הצטיינה אפילו בתפקיד זה. לא לחינם נדרשה הכנסת לחוקק חוק מיוחד שיבטיח שירות סביר לדיירים.

מה שצריך לעשות הוא להחליט, הפעם ברצינות, למכור את הדירות לדיירים, כדי שלראשונה בחייהם יהיו בעלי רכוש אמיתי. לא באמצעות מבצעים מקוצצים, שגרמו לכך שמי שרכש את הדירות היו בעיקר מבוגרים, שביקשו להורישן לילדיהם. הפעם צריך לחשוב על מבצע אמיתי.

שרת המשפטים, ציפי לבני, שחנתה במשרד השיכון מספר שבועות בלבד, הציעה מבצע מכירה, לפיו מי שמשלם שכר דירה רגיל בעבור דירתו יקבל 10% הנחה על מחיר הדירה. מי שמשלם שכר דירה בהנחה, יוכל לקנותה במחיר 30%-20% משוויה. בנוסף יזכו הרוכשים בהלוואה עד לתקרה של 100 אלף שקל בריבית מסובסדת של 5% וזאת בנוסף למענק - רק שיקנו. מבצע כזה יגרום ליותר דיירים לרצות לרכוש את הדירה במקום להיות סמוכים על שולחנה של המדינה.

את הטיפול ביתר הדירות ובדיירים, שאינם יכולים או אינם מעונינים לרכוש דירה, צריכה המדינה להפריט. אם המדינה הגיעה למסקנה שהמגזר הפרטי יכול לטפל בתשתיות חיוניות כמו תחבורה, כבישים מים וחשמל, מדוע שלא יוכל לטפל בדירות ובדיירים?

בשנים האחרונות הקימה המדינה את הרשות לשירותים ציבוריים חשמל ואת הרשות לשירותים ציבוריים מים, שתפקידן לפקח על השירותים המופרטים. בדרך זו יכולה המדינה להקים רשות ציבורית דיור, שתפקח על החברות המטפלות בדיור הציבורי. בארץ ובעולם נצבר כבר מספיק ניסיון ממנו ניתן ללמוד איך עושים זאת.

המדינה תפרסם מכרזים לניהול הדיור הציבורי למשך מספר שנים. במכרז יזכו החברות שיציעו סל שירותים גבוה לדייר במחיר מתאים, ואולי אף יוכלו למכור אג"ח. תפקידה של הרשות יהיה לשמוע תלונות מהדיירים ולטפל בהן.

פרסום מכרזים כאלה אינו זר למשרד השיכון. מזה מספר שנים הוא מפרסם מכרזים להקמת מקבצי דיור המיועדים לעולים מבוגרים בבניינים הנבנים במיוחד לשם כך. דירות אלה מושכרות לעולים ושכר הדירה משולם על-ידי משרד הקליטה. אין ספק שניתן יהיה למצוא את הנוסחה בה היזמים שיטפלו בדירות ירוויחו, אך גם הדיירים והמדינה ייצאו נשכרים. כל זה נכון, כמובן, רק אם טובת הדיירים לנגד עיני הממשלה, ולא היכולת למנות מינויים פוליטיים בעוד חברה ממשלתית.