האמריקאים עלולים לשלם מחיר כואב על ריצת האמוק של טראמפ

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.com. בטוויטר @ChananSteinhart

"מצב בו שיעור האינפלציה גבוה, והצמיחה הכלכלית שלילית, מלווה בדרך כלל גם באבטלה" - זו ההגדרה של סטגפלציה, ביטוי שטבע לראשונה השר הבריטי איאן מקלאוד בנאום לפרלמנט בשנת 1965. הביטוי והקונספט היו חידוש גדול לשעתו, שכן על פי התפיסה הקנסיאנית של הכלכלה, מיתון ואינפלציה הן שתי תופעות סותרות, והאחד הוא לעתים קרובות גם תרופה לשני.

● הצוללת | המומחה שבספק אם AI מתחרה במוח האנושי: "יכולה להיות טיפשה כמו נעל. כשהיא טועה, זה ממש לא בקטנה"
● השבוע בעולם | תנו לי תחנות כוח, אומר טראמפ לאוקראינה, ומה קורה כשהתקרה נופלת בסרביה
● שאלות ותשובות | "אויבי אמריקה לא יראו את זה בא": זה מטוס הקרב החדש של טראמפ

ובכל זאת, מציאות שכזו חזרה על עצמה בשנות השבעים של המאה שעברה, שעה שאמריקה סבלה גם מהאטה כלכלית ממשית וגם מאינפלציה גבוהה שלא הצליחה להיפטר ממנה. חמישים שנה חלפו, והסטגפלציה שוב מרחפת מעל כלכלת ארה"ב, והיא תהפוך למאפיין מרכזי בשנים הבאות אם טראמפ ימשיך במדיניותו הכלכלית שמציבה במרכזה מלחמת סחר ומכסים.

המיתון נתונים שמצביעים על התקררות

לפדרל רזרב סניף אטלנטה גוף שחוקר באופן שוטף את התנודות בתל"ג ומוציא תחזיות במהלך הרבעון ביחס לתל"ג הצפוי בסופו. המודל, המכונה GDPNow, העריך בתחילת מרץ כי ברבעון הראשון של השנה התכווץ המשק האמריקאי ב-2.4%. אם תחזית זו תתגלה כנכונה, יהיה זה שינוי חד לרעה מהצמיחה של 2.3% שנרשמה ברבעון האחרון של 2024.

תחזית זו אינה היחידה המצביעה על התקררות במשק האמריקאי: דוח התעסוקה שפורסמה חברת כוח האדם ADP לפני כשבועיים גם הוא הבהב אדום. בפברואר נוספו למשק במגזר הפרטי רק 77 אלף משרות, לעומת צפי הקונצנזוס ל-148 אלף וכן לעומת הנתון מינואר, 186 אלף. גם דו"ח התעסוקה הממשלתי לפברואר, אף שהיה עדיין חיובי, הגיע מעט מתחת לציפיות, ומעלה את החשש להתקררות במשק.

המכסים חוזרים כמו בומרנג לצרכן האמריקאי

למדיניות המכסים של טראמפ, אם לא תשונה שוב - כפי שקרה כבר שלוש פעמים - חלק גדול בשינוי כיוון זה. בניגוד לעליית מחירים שנובעת מגידול באספקת הכסף, ולפיכך באה עם גידול בביקושים ובפעילות הכלכלית, מדיניות מכסים אגרסיבית מביאה לעליית מחירים המקטינה דווקא את הביקושים, שכן היא דוחפת מעלה את מחיר המוצרים המיובאים, ובדרך כלל גם את מחירי המתחרים המקומיים. צעדי הגומלין של המדינה הממוסה רק מחריפים את הסחרור הזה.

כך, למשל, רשות החשמל האחראית לאספקת החשמל בשש מדינות בצפון מזרח ארה"ב, מייבאת מקנדה כ-11% מהחשמל שהיא מספקת לצרכנים. המכסים שהטיל טראמפ על קנדה הביא אותה להטיל מכס של 25% על חשמל זה. וכך, יתגלגל מכס זה ויעלה לצרכנים האמריקאים באזור, בתוספת עלות לחשמל, כ-130 מיליון דולר בשנה - כסף שיעלם מהכלכלה המקומית.

ניתוחים שונים מעריכים כי מדיניות המכסים הנוכחית תעלה לכלכלה בין חצי אחוז לאחוז מהתל"ג, וזאת עוד לפני השפעת תגובות הנגד של המדינות שעמם החלה מלחמת הסחר, ובלא מיסים חדשים או מיסים שיחולו על מדינות נוספות.

הקיצוצים גם התעשיות הביטחוניות משלמות

גם מדיניות הקיצוצים בתקציב הממשלתי שנקט ממשל טראמפ מאטה את הפעילות הכלכלית. על פי טענותיו של אילון מאסק, פעילותו כמי שעומד בראש ה-DOGE (המחלקה ליעילות ממשלתית) כבר חסכה כ-100 מיליארד דולר של הוצאות ממשלתיות עוד השנה. נכון לתחילת החודש, כ-30 אלף עובדי מדינה פדרליים פוטרו או הושעו מעבודתם, וכ-2,330 (!) פרויקטים שמבצעים קבלנים חיצוניים - בוטלו. אם המספרים יתבררו כנכונים, הנה עוד קיצוץ בפעילות הכלכלית.

אם לא די באלה, גם התעשייה הביטחונית סובלת ממדיניות הממשל כלפי אוקראינה ואירופה. הדיבורים הרמים בתקשורת עסקו אומנם ב"מיליארדים שהלכו לאוקראינה", אך בפועל מה שנשלח לשם היו מלאים, רבים מהם מתיישנים, של הצבא האמריקאי - משלוחי נשק ותחמושת שמזמין הממשל אצל היצרניות המקומיות בארה"ב. ביטול סיוע זה פירושו קיצוץ הזמנות ממשלתיות בעשרות מיליארדי דולרים אצל התעשייה המקומית.

והתוצאות כבר ניכרות: מקאליסטר אמיונישן, מפעל התחמושת הגדול שמתפעל משרד ההגנה, כבר הודיע כי הוא צפוי לפטר בקרוב 1,000 מעובדיו המיומנים.

 חיילים אוקראינים משנעים תחמושת. ביטול הסיוע האמריקאי פירושו קיצוץ הזמנות ממשלתיות בעשרות מיליארדי דולרים / צילום: ap, Evgeniy Maloletka

לא רק ההזמנות של ממשלת ארה"ב יצטמצמו בגין האמברגו על אוקראינה. גם הזמנות מאירופה צפויות להיפגע בעשרות מיליארדים נוספים, לאחר התהפכות אמריקה על בעלות בריתה בין לילה. אירופה ייבאה מארה"ב ב-2024 מעל 100 מיליארד דולר של יבוא ביטחוני. כעת חלק גדול מיבוא זה מצוי בסכנה.

דנמרק, למשל, הודיעה לפני כשבועיים כי תצטייד בטילי חוף נורבגיים במקום טילי הרפון אמריקאים שברשותה היום, ואילו פורטוגל בישרה כי בניגוד לתוכנית, לא תרכוש מטוסי אף 35 להחליף את מטוסי האף 16 המתיישנים.

תהליך זה של השתחררות מהתלות בציוד צבאי מארה"ב ילך ויגבר, דווקא בשעה שאירופה מתכוונת להגביר את התחמשותה. גרמניה הודיעה כי תוציא עוד טריליון יורו על הגנה ותשתיות בעשור הקרוב, וחברות הנשק האירופיות יהיו אלה שיהנו מרוב תקציב זה. אובדן התחרותיות של חברות הנשק האמריקאיות נוכח מדיניות הממשל מתבטא היטב במחירי המניות שלהן לעומת המתחרות מאירופה: בעוד המניות מבית הדוד סם ירדו בכ-7% מאז סוף ינואר, מניות החברות האירופיות עלו בממוצע ב-15%. אחדות מהן, כמו של יוטלסאט הצרפתית, המתחזקת רשת לווינים המתחרה לסטארלינק של מאסק, קפצו פי שלושה לאחר שנודע כי האחרונה הפסיקה את השירות לאוקראינה, חרף הסכם חתום ומתמשך.

 אילון מאסק. קיבל חדשות טובות ורעות השבוע / צילום: ap, Jose Luis Magana

האינפלציה בבנייה, באלקטרוניקה ובמזון

אך בעוד המשק האמריקאי הולך ומתקרר, הציפיות לאינפלציה דווקא גדלות. כך על פי דו"ח מסוף פברואר של קונסיומר קונפידנס, גוף המודד את סנטימנט הצרכנים, שמדווח על עלייה בציפיותיהם ביחס לאינפלציה כדי רמה של 6% לשנת 2025. אף שמדד פברואר ירד קלות לעומת ציפיות השווקים, הוא לא כלל עדיין את השפעות המכסים שאך הוטלו.

על פי הפדרל רזרב אטלנטה, המכסים שהוטלו על מקסיקו, קנדה וסין יעלו את מחירי המזון בארה"ב בכ-1.6%. מוצרי האלקטרוניקה, על פי מחקר אחר, יתייקרו בכ-11%, ומחירי הדלק והחשמל באזור הצפון-מזרחי של ארה"ב, המיובאים מקנדה, צפויים לעלות בחודש הקרוב בכ-8%-15%.

המכסים יקפיצו גם את מחיריהם של חומרי הבנייה. אלה צפויים להוסיף כ-20% לעלות העץ לבנייה, החומר שממנו נבנים רוב הבתים הפרטיים בארה"ב; וכ-25% לעלות הפלדה לבנייה, המשמשת לפרויקטים גדולים יותר. לפני כשבועיים הטיל טראמפ מכסים בשיעור 25% על יבוא אלומיניום ופלדה גם מאירופה, מהלך שמצטרף למכסים על פלדה ואלומיניום מקנדה, ולפיכך צפוי לעלות מחיר האלומיניום שבשימוש נרחב בתעשיית הרכב בכ-23%. לפי חישובי הפדרל רזרב סניף בוסטון, המכסים שהוטלו בתחילת מרץ צפויים להעלות את אינפלציית הליבה, שהוא המדד המועדף על הפדרל רזרב, בכ-0.5%-0.8%, ועד 2.2% אם טראמפ ימשיך בהטלת מכסים נוספים, כפי שהבטיח בקמפיין הבחירות.

המהומה בחזית הגאו-פוליטית סביב אוקראינה, אירופה וקנדה העלימה מהכותרות את סוגיית המהגרים הבלתי חוקיים, אך התוכניות לגירושם נמשכות. אם הם גם יצאו אל הפועל בהיקף נרחב, יוסיף הדבר באופן מורגש ללחצי המחירים, שהרי ממילא ניכר מחסור בכוח העבודה ועלייה במחירו, אך גם בגין ירידה בהיצעים, בעיקר בענפי המזון, נוכח שיבושים באספקה.

 משאיות על גבול ארה''ב-מקסיקו. המכסים שהוטלו על מקסיקו יעלו את מחירי המזון בארה''ב / צילום: ap, Gregory Bull

התזזית הבסיס לכלכלה מתפקדת הוא יציבות

כאילו לא די באימפקט הכלכלי של מדיניות הממשל בכל החזיתות הללו, התזזיתיות שבה הוא מתנהל מזיקה מאוד בפני עצמה. הבסיס לכלכלה מתפקדת הוא קודם כל יציבות, המאפשרת תכנון והשקעות לטווח ארוך. ואילו כאן, המכסים על קנדה ומקסיקו הספיקו בתוך חודשיים להיות מוטלים ומבוטלים, מוטלים ומתוקנים, כבר שלוש פעמים, ושום גורם במשק אינו יכול לדעת מה ילד יום. כל עסק נותר להמתין על הגדר ונמנע מלעשות מהלך מיותר או ארוך טווח. מהשקעות ועד גיוס עובדים, מרכישות גדולות ועד פיתוח מוצרים חדשים, הכול תקוע ושוקע לאיטו בקיפאון. יציבות ויכולת לתכנן לטווח ארוך הם הבסיס לתפקודו של משק, אך אלה אינם קיימים בשנת 2025 ואיש אינו יודע אם ומתי ישובו.

מאז נכנס טראמפ לבית הלבן סופג המשק לחץ מארבעה כיוונים במקביל: מדיניות פיסקלית מצמצמת בגין מדיניות התקציב; עליית מחירים בגין המכסים; לחץ בשווקי העבודה בגין מדיניות ההגירה; וריבית גבוהה בגין חששות הפד מהאינפלציה. כל אלו יחדיו מצביעים על השלב הבא. ושוקי ההון כבר התחילו להגיב.

הבית הלבן כבר מכיר בנזק שגורמת מדיניותו והחל לשווק נרטיב כי הכאב קצר הטווח יהיה שווה את התועלות ארוכות הטווח שמדיניות המכסים תביא. התחפרות זו אינה מבשרת טוב למשק האמריקאי. באחד מהראיונות הבטיח שר המסחר כי העתיד וורוד, המכסים יחזירו את הסקטור היצרני לארה"ב ובעקבותיו יבואו ימי שפע בלתי רגילים.

אך חלומות אלו מנותקים מהמציאות. אמריקה לא סובלת ממחסור במשרות המשלמות שכר נמוך שמנסות להתחרות בסין, להפך. המשק מצוי בתעסוקה מלאה פלוס, והוא נזקק כבר היום למיליוני מהגרים בלתי חוקיים לצורך ביצוע העבודות הזולות והפשוטות בענפי חקלאות, עיבוד מזון, שיפוצים ובנייה.

גם לביצוע העבודות המתוחכמות יותר הוא נזקק למהגרים, ולראייה, כ-70% מעובדי עמק הסיליקון לא נולדו בארה"ב. החלומות אפוא על מפעלים מפוארים המגיעים בין לילה מסין ומקסיקו כדי להפוך את אמריקה לגדולה שוב, הוא חלום על פתרון משנות השמונים של המאה שעברה לבעיות של הכלכלה במאה ה-21.

מה שהפך את המסה של מעמד הביניים והמעמד הנמוך באמריקה למריר וכועס, ודחף אותו לחפש פתרון אצל מנהיג פופוליסט, הוא שכרם הנמוך ביחס ליוקר המחיה. לא זו אף זו, התמונה הדמוגרפית מצביעה בבירור כי אין דרך לאייש את המפעלים שטראמפ מבטיח להביא מסין או מקסיקו בלא הגירה מסיבית. אפילו עם המהגרים הבלתי חוקיים, מספר בני ה-18 ומטה בארה"ב צפוי, ללא הגירה חדשה, להצטמצם בכ-14% בעשור הקרוב, נוכח הילודה המידלדלת, כך על פי ניתוח של מכון ברוקינגס משנת 2023 של נתוני סקר האוכלוסין האחרון.

הסטגפלציה מסע ארוך ללא פתרון פלא

ברבעון הראשון של השנה תחל ארה"ב כנראה את המסע לתוך הסטגפלציה. אם הממשל ימשיך במדיניותו המוצהרת והנוכחית, המסע הזה יהיה ארוך וכואב. לסטגלפציה אין פתרון פלא, הואיל והגדלת היצע הכסף מטפל במיתון אך מאיץ את האינפלציה, ולחימה באינפלציה מגבירה את המיתון. בקרוב אנחנו צפויים לחזות באמריקה מנסה לפלס את דרכה בתוך הלופ הזה.

שנות השבעים של המאה שעברה, התקופה האחרונה שבה סבלה ארה"ב מסטגפלציה, היוו עשור אבוד לכלכלה וגם למשקיעים. מדד S&P 500 איבד כמחצית מערכו הריאלי לאורך העשור. השקעות באיגרות חוב גררו הפסדי ענק בשעה שהתשואה קפצה מכ-6% בשנת 1970 לכ-15% ב-1981. גם מניות הטכנולוגיה, חביבות השוק בשנות השישים, נפלו אפילו עד 90%. לעומת זאת הזהב זינק בעשור זה ב-2,200% (רק כדי לקרוס ב-90% בשני העשורים הבאים). גם מחירי הסחורות האחרות עלו דרמטית. מחירי הנפט קפצו פי עשר, מחירי העץ פי חמש. גם מחירי הנחושת, הכסף, החיטה, התירס והסויה עלו משמעותית.

השקעות הנדל"ן שמרו פחות או יותר על ערכם הריאלי. מחיר מניות זולות של מוצרי פשוטים הפסידו פחות ממניות מוצרי היוקרה והטכנולוגיה. מניות המזון החזיקו טוב יותר ממניות החברות הפיננסיות. ומדד הדאו ג'ונס, המאגד את 30 החברות המכובדות ביותר בשוק, איבד מעל שני שליש מערכו בהתאמה למדד, משיאי 1966.

היום זה לא שנות השבעים. המקור לדפלציה שונה, כמו גם תמונת העתיד הדמוגרפית, הטכנולוגית והסביבתית, ובמרכזה עתיד של רובוטיקה ובינה מלאכותית. מה שאמריקה זקוקה לו אינו יבוא מפעלים עתירי עבודה זולה מסין או מקסיקו, או הטלת מכסים על מוצרי חלב מקנדה. היא צריכה לבנות כלכלה וחברה ברי קיימא, בעולם שבו הצורך בעובדים מתכווץ, ובו העושר מתרכז בידי קומץ קטנטן של אנשים בלתי נבחרים, המנהלים לא רק את הכלכלה, אלא גם את המדינה עצמה.