הציבור מתבקש להסתלק

באופן מסורתי כמעט משתמש משרד האוצר, אך גם משרדים אחרים, בחוק ההסדרים כדי להשחיל כמה שינויים בחוקים שהם לא ממש מחבבים, בתקווה שאף אחד לא ירגיש - גם אם חוקים אלה לא ממש קשורים לתקציב המדינה. כך למשל, חוק ההסדרים החדש מבקש לסלק מוועדות התכנון המחוזיות את נציגיהם של ארגוני הסביבה, ובכך לבטל את חוק ייצוג ארגוני הסביבה בוועדות המחוזיות, שהתקבל אך בשנת 2000.

מטרת החוק היתה לשלב בהחלטות שיקולים של בריאות הציבור ושיקולים של איכות סביבה, ולהגביר את השקיפות בפעילותן של הוועדות. חוק ההסדרים מבקש למחוק זאת, למורת רוחם של ארגוני הסביבה, ובראשם ארגון חיים וסביבה שפעל לחקיקת חוק זה.

שינוי נוסף שהתגלה בין דפיו הרבים של חוק ההסדרים מבקש להפוך שוב את מינויו של מנהל מינהל התכנון במשרד הפנים, משרה רגישה ורבת כוח, למינוי פוליטי של שר הפנים. האם לסעיף זה יש השפעה על תקציב המדינה? לא בדיוק. אך בלהט הקרב הכל אפשרי.

לדברי אלונה שפר, מנכ"לית חיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני איכות הסביבה, מינהל התכנון הבטיח לבצע רפורמות רק אחרי דיונים ושיתוף הציבור בהם. לפתע מתברר שהם עושים זאת באמצעות מחטף, תוך ניסיון לסלק את כל מי שמייצג את אינטרס הציבור, בהתראה של מהיום למחר.

האבסורד הוא שהניסיון לבטל את החוק מתבצע כחמש שנים לאחר חקיקתו, ולאחר שהכנסת כבר החליטה שיש לתת לציבור אפשרות להשתתף בתהליך התכנון ולא רק להתנגד לו בסופו, כפי שהדבר היה מקובל עד אז. הארגונים הירוקים טוענים, שהסיבה לכך היא הרצון להשאיר את הזירה בידי הפוליטיקאים והיזמים, ולהרחיק ככל האפשר את הציבור המפריע.

לדברי קארו, גם לטענה לפיה נציגי הציבור והתנגדות הירוקים גורמת להתארכות משך התכנון אין על מה להתבסס, שכן כולם יודעים שהסיבות לעיכובים הן הבירוקרטיה של מוסדות התכנון, היעדר ביוב והיעדר תשתיות מספיקות, ולא שיתוף הציבור.

מה שאולי מפתיע יותר מכל היא העובדה שהניסיון להוציא את נציגי הציבור, הארגונים הירוקים ומשרד הבריאות מועדות התכנון, נוגד עמדה כלל עולמית הדוגלת בשקיפות ציבורית והגברת חלקו של הציבור בתכנון. הארגונים הירוקים, בעידוד חברי כנסת כמו רומן ברונפמן, כבר הודיעו שלא רק שיתנגדו למהלך - אלא שבכוונתם לנסות ולאתר את מי שעומד מאחוריו, ולצאת נגדו במתקפה אישית.

סעיף מקומם לא פחות הוא הניסיון החוזר להפוך את מנהל מינהל התכנון לאיש פוליטי. ניסיון זה נכשל בעבר, אך הוא צף בכל פעם מחדש. כשאלי ישי היה שר הפנים, הוא ניסה לשנות את החוק ולמנות בעצמו מנהל מינהל תכנון, בטענה שבראש המינהל צריך לעמוד מנהל ולאו דווקא מתכנן. לבסוף הוחלט על ועדת חיפוש, שבחרה באדריכל שמאי אסיף.

אין כניסיון השנים האחרונות כדי ללמד מדוע חשוב כל כך שמנהל מינהל התכנון יהיה אדם עצמאי, שאינו חייב לשר שלו דבר. על הפרק עמדה תוכנית פארק איילון, שזכתה לתמיכה של הוועדה המחוזית ולהתנגדות של לא מעט פוליטיקאים. לא צריך להיות בעל דמיון פרוע מדי כדי לתאר מה היה עולה בגורלה של התוכנית, אם לחברים של השר הממונה היו אינטרסים במקום.

שר הפנים הנוכחי, אופיר פז-פינס, דווקא תומך בעמדת מינהל התכנון באשר לתוכנית המתאר (תמ"א) 36, בדבר הצורך ליידע את הציבור ולפצותו בעת הקמת אנטנה. ומה היה קורה אם השר הממונה לא היה תומך? איזו עמדה היה מציג אז מינהל התכנון?

את תוכניות המתאר הארציות מוביל מנהל מינהל התכנון, שנחשב לאיש תכנון נייטרלי. אלו התנגדויות היו צפויות לתוכניות המתאר אם בראש המינהל היה עומד אדם המזוהה פוליטית עם שר? איזה סיכוי היה לתמ"א 31 ולתמ"א 35 לקבל אישור במקרה כזה?

תוכנית המתאר למפרץ אילת היא עוד דוגמה מצוינת. שרים באו והלכו, ומינהל התכנון נשאר איתן בדעתו, שיש לאשר את התוכנית ללא כלובי הדגים. בשנים בהן התוכנית היתה בדיונים, עברו בסך שורה ארוכה של שרי פנים מכל המפלגות, שהביעו דעות מתחלפות.

צריך לדמיין איך כל הסיפור הזה היה נגמר אם מנהל מינהל התכנון היה עושה דברו של שר. מנהלת מינהל התכנון לשעבר, אדריכלית דינה רצ'בסקי, אמרה פעם: "אנחנו לא היד המשרטטת על הנייר את גחמות הממשלה". רצוי שזה יישאר כך. *