צרת רבים - לא נחמה

לפחות בנושא המים אנחנו לא לבד. שאר העולם סובל יחד איתנו מאותן בעיות בדיוק - חלוקה לא צודקת, ניהול כושל, זיהום גובר, ומדע שאינו מצליח לתקן את מה שמקלקלים בני האדם. על הפרק עומדת השאלה: האם נכון להפריט את משקי המים? מה בכלל ניתן להסיק מהכישלון של המעצמה הגדולה בעולם לתחזק תשתית חיונית סביב עיר ראשית, כפי שהתגלה באסון ניו אורלינס.

בכל שנה נוצרים על-פני כדור הארץ 9,000 ק"מ מעוקב מים. כמות דמיונית כמעט, שבאופן תיאורטי צריכה לספק ברווחה את 6 מיליארד תושבים. הבעיה היא, שחלוקת מים אלה על פני כדור הארץ אינה שוויונית. בג'ונגלים הגשם אינו מפסיק לרדת, בסקנדינביה מייחלים לכמה ימים של שמש, בעוד אסיה ואפריקה מתעלפות מצמא. במזרח התיכון יש פחות מדי מים ויותר מדי אנשים.

במהלך המאה ה-20 גדל הביקוש למים בקצב כפול בהשוואה לקצב גידול האוכלוסייה.

התוצאה היא, שכיום שליש מאוכלוסיית כדור הארץ מתגוררת באזורים שיש בהם מחסור במים. ב-2025, כך מבשרים מומחי המים, שני שליש מאוכלוסיית העולם תחייה בתנאים של חוסר. אצלנו, כמו בשאר העולם, הביאה שאיבת היתר לגירעון, העומד כבר כיום על 2 מיליארד מ"ק מים. התוצאה היא, כמובן, המלחת האקוויפרים וירידה מתמדת באיכות המים.

המחסור אינה הבעיה היחידה. מאז המהפכה התעשייתית מיצר המין האנושי מוצרים רבים מדי, היוצרים זיהום רב הפוגע במי התהום, בחופים ובאוקיינוסים. התוצאה היא מחסור במים נקיים לא רק באזורים צחיחים, אלא גם באזורים שהם עשירים במים.

המדינות המפותחות, באמצעות המדע, אמנם משקיעות יותר ויותר משאבים בשמירה על הסביבה. לעומתן מדינות מתפתחות מעמידות בראש סדר העדיפויות שלהן את הפיתוח וניצול אוצרות הטבע, לא אחת על חשבון ההגנה על מקורות המים.

ניהול משק המים אף הוא בעיה שהעולם מתמודד איתה בהצלחה חלקית. כמו תמיד, האזורים העניים ביותר סובלים מהשחיתות הגדולה ביותר.

גם אצלנו כמות המים נתונה וידועה מראש, לכן אין מנוס מהמסקנה, שהבעיה היא בראש ובראשונה ניהולית. סמכויות המים מפוצלות בין משרדי ממשלה השונים - משרד הבריאות האחראי על הבדיקות, המשרד לאיכות הסביבה האחראי על האכיפה, משרד הפנים אחראי על הרשויות ועל כל נושא הביוב, משרד התשתיות אחראי על נציבות המים. למשרד החקלאות יש השפעה מכרעת בכל הקשור למחיר המים. כל אלה סובלים מחוסר תיאום וחוסר שיתוף פעולה.

אין מומחה מים שאינו מכיר את הפתרונות. כדי להציל את משק המים מהרס מוחלט יש להקים רשות מים, שתרכז בידיה את כל הסמכויות המפוזרות בין משרדי הממשלה השונים, תעבוד על בסיס מקצועי וכלכלי, תוך שמירה על כללים של פיתוח בר-קיימא. על הרשות יהיה לקבוע מחיר כלכלי אמיתי למים שיושת על כל הצרכנים ללא הנחות וללא הסדרים מתחת לשולחן.

ועדת החקירה למשק המים, מבקר המדינה, ועדת ענבר, שדרשה להעלות את איכות הקולחים, וועדת גרונאו, שדרשה לקבוע מחיר אחיד למים, וכמעט כל המומחים למשק המים, חוזרים על המסקנות האלה שוב ושוב. עתה נותר להמתין ולראות כמה זמן ייקח לפוליטיקאים להבין שאת המים, כמו בשאר העולם, צריך להוציא מהמשחק הפוליטי לפני שיהיה מאוחר מדי.