בנתניה, בינתיים, זה נראה לא רע

התאגיד העירוני, מי נתניה, הוקם ב-2003. מיד עם הקמתו קבע שמאי את שווי הנכסים העירוניים על 180 מיליון שקל. בעקבות קביעה זו נטל התאגיד הלוואה, ושילם לעירייה 97 מיליון שקל במזומן, והיתרה תמורת הקצאת מניות.

העירייה, שנותרה בעלים של 100% מהתאגיד, מתכוונת למכור 20% מהמניות לציבור, ולהפוך אותו לחברה ציבורית המחלקת דיווידנדים, בין השאר גם לעירייה. לדברי, מנכ"ל התאגיד, ישראל ארליך, התאגיד רווחי כבר כיום ולכן אין שום מנוסה מלהנפיקו בבורסה.

מאחר והתאגיד הוקם במסגרת ניסיון של משרד האוצר, שמטרתו לקדם את חוק התאגוד, זכתה נתניה במענק של 50 מיליון שקל ממשרד האוצר, המיועד להשקעות בתחום התשתיות, וכפוף להשקעה מצד העירייה. מענקים כאלה חולקו לארבע רשויות, ביניהן גם ראשון לציון ופתח תקווה.

לטענת ארליך, הציבור הרוויח בעיקר שירות טוב יותר ומקצועי יותר. כך למשל, בתאגיד מועסקים 15 עובדים בלבד, כולם אנשי מקצוע. אך לא רק זאת, התאגיד ביטל את כל ההנחות במים שהעניקה העירייה לגופים שונים. חשבון המים שמקבלים התושבים מפורט, והוא אינו כולל רכיבים שאינם שייכים לנושא המים. מאחר ואת תעריפי המים קובעת ממילא הממשלה, אין סיכוי שתעריפי המים יעלו.

ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, ידועה כמי שמתנגדת לחוק התאגוד. לדבריה, בסך הכל מדובר בעוד ניסיון של האוצר לצמצם את סמכויות השלטון המקומי. לדבריה, אמנם צריך לדואג להפרדת המים והביוב משאר פעולות העירייה, אך אין לעשות זאת בדרך של תאגידים. גרמן מדגישה, שהחוק במתכונתו הנוכחית יוצר עיוותים קשים. כך למשל, משק המים מופרד, אך את הפנסיה של עובדי מחלקת המים ממשיכה לשלם העירייה.