הוועדה לעניינים תכנוניים עקרוניים (הולנת"ע) שליד המועצה הארצית תדון מחר (ג') בתוכנית דרך היין, המבקשת לאשר 30 חוות להתיישבות בודדים בנגב, מתוכן 20 חוות קיימות ועוד 10 חדשות. לתוכנית יש מתנגדים רבים, ביניהם ארגון המתכננים במקום, אדם טבע ודין, עמותת עדאללה, ארגון דו-קיום בנגב ושורה ארוכה של ארגונים ירוקים וארגונים חברתיים.
מתנגדים אלה טוענים, שכלפי חוץ נועדה התוכנית לעודד את התיירות בנגב, בשעה שכולם יודעים שכל מטרתה היא לעצור את התפשטות הבדואים, ובאותה הזדמנות להעניק במתנה לכמה משפחות אלפי דונמים על חשבון המדינה. לטענתם, כדי ליצור אטרקציה תיירותית לנוסעים בכביש 40, לא צריך לתת לכל מתיישב לגדר לעצמו בין 500 ל-1,000 דונם. בדיון שיתקיים מחר תשאל המתכננת נילי ברוך מעמותת במקום את השאלה שכולנו רוצים לשאול: האם שמירה על קרקעות המדינה היא מטרה תכנונית, או שאנחנו עדים כאן שוב לאוזלת ידם של השלטונות בטיפול באוכלוסייה הבדואית. "אסור לשכוח", אומרת ברוך, "שמדינת ישראל היא הריבון ויש לה אמצעים רבים לשמירה על הקרקע, ולכן אין זה סביר לגייס את המרחב ואת המערכת התכנונית כדי לאשר תוכנית שלא ברור מהי תועלתה הציבורית".
את רעיון הקמת החוות בנגב הגו בסוף שנות ה-90' מספר קיבוצים ועו"ד שרגא בירן, שחלמו על 1,100 ראנצ'ים בנגב. הקיבוצניקים טענו שזהו המשך הרעיון הציוני של כיבוש השממה. עיריית דימונה טענה ששוב מצ'פרים את הקיבוצים באמצעות בנייה על אדמותיהם. הבדואים טענו ששוב מנשלים אותם ומפתחים את המדינה למען היהודים בלבד, על חשבון הערבים.
כיום בנויות ברחבי הנגב 20 חוות. חלקן הוקמו על-ידי חקלאים המגדלים כרמי יין, מטעי זיתים או בעלי חיים. אחרות נבנו על-ידי תושבי המרכז, שבחלקם אינם מתגוררים בהן באופן קבוע, אך יש להם בוודאי איזה חזון נדלנ"י לפיו ביום מן הימים השטח הזה יהיה שווה הרבה כסף. את הקרקע קיבלו רוב המתיישבים ללא מכרז, באמצעות חוזה מתחדש לשלוש שנים, אך כל ילד יודע שבמדינת ישראל אין דבר יותר קבוע מחוזה זמני מתחדש. המינהל הפסיק לשווק קרקעות להתיישבויות נוספות בעקבות פסיקת בג"ץ, אשר טען כי ההליך אינו חוקי וכי יש לשווק את הקרקע באמצעות מכרז בלבד. אישור התוכנית יאפשר למינהל לפרסם מכרזים חדשים.
על הסיכונים הכרוכים בהקמה של חוות בודדים התריעו גופים רבים, ביניהם משרד הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה ולשכות התכנון. אפילו המועצה הארצית קבעה שצורת התיישבות זו אינה תואמת את עקרונות התכנון שגובשו בשנים האחרונות, ועלולות ליצור פיזור של נקודות יישוב קטנות.
לדברי ברוך, למרות מדיניות מוצהרת זו אישרה המועצה הארצית את החוות, אך ורק כי השתכנעה בשליחותן התיירותית. לטענתה, תוכנית דרך היין היא מובלעת תכנונית שאין בה כל הגיון או צורך, ותרומתה העיקרית היא למתיישב עצמו ולא ליישובים הסובבים אותה או לרשות המקומית, אשר תצטרך לשאת בעלויות הפיתוח והתחזוקה העצומות הכרוכות בה.
מתכננת ערים מעדאללה, הנא חמדן, טוענת שתוכנית דרך היין מבקשת להכשיר מצב בלתי חוקי המנוגד לתוכניות מתאר ארציות, אשר מתעלם מייעודי קרקע קיימים ומנוגד להחלטות ביהמ"ש העליון. זאת, לטענתה, מתוך מטרה להדיר את האוכלוסייה הערבית מהקרקע.
בדו"ח שפרסם דרור הבלנה, אקולוג מחוז דרום של רשות הטבע והגנים, הוא טוען כי הנזק שגורמת משפחת מתיישבים אחת שווה לנזק של יישוב שלם. כדי להקים נקודת יישוב עבור משפחה יש למשוך למקום תשתיות מים, חשמל, ביוב וכבישים, הגורמים להפרה קשה של השטח. החקלאות העושה שימוש בחומרי הדברה גורמת להרס מערכות אקולוגיות. הפסולת שמייצרת המשפחה מהווה איום על מערכת האיזונים העדינה של המערכת האקולוגית המדברית. בעלי חיים עלולים להיפגע באופן ישיר ע"י פסולת שמייצרת המשפחה. גם לחיות המחמד, ביניהם חתולים וכלבים, שמביא איתו המתיישב לשטח, עלולה להיות השפעה הרסנית, שכן הם מפרים את האיזון הטבעי ועלולים לפגוע במגוון הביולוגי במקום.
שאלה נוספת שצריכה לשאול את עצמה הולנת"ע היא איזו בשורה תהיה באישור התוכנית לשאר אזרחי המדינה. המינהל מתכנן תוכנית מתאר חדשה ליישוב הבלתי מוכר ביר הדג', שעיקרה צמצום השטח מ-20 אלף דונם כיום ל-5,600 דונם ליישוב כולו.
בנגב שואלים איזו מוטיבציה תהיה לתושבי ביר הדג' לוותר על שטחים, כשאותה מדינה בדיוק מעניקה למתיישב אחד שטח של 500 דונם לגידול צפרים, או כשהיא נותנת לעורך דין תל-אביבי 500 דונם לבילוי של סוף שבוע. השאלה הנשאלת היא האם אנחנו לא עדים כאן לעוד מקרה בולט של אי-צדק סביבתי ואי-צדק חלוקתי, שנגדו יצא בית המשפט העליון לא אחת. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
