"הקרב האמיתי הוא על התכנון"

"אם חברה כלכלית מחפשת להשקיע בקהילה, אנחנו יכולים להציע לה לממן חוגי סיור לילדים ונוער בעכו, שלומי, מעלות, קרית שמונה, נתיבות, באר-שבע ועוד", כך מציע מנכ"ל החברה להגנת הטבע הנכנס, גרשון פלג (59), המבטא בכך אולי יותר מכל את השינוי שעבר בשנים האחרונות הארגון בראשו הוא עומד. "הקטע האידיאולוגי רלוונטי כיום הרבה יותר מאשר בעבר", אומר פלג, "אם לפני 25 שנה מרכז עיסוקה של החברה היה בהגנת החרגולן הזמירי, גבעונית הלבנון והצטיה (כולם שמות של ציפורים זעירות - ד.ט), במהלך השנים התחוללה אבולוציה והחברה עברה לעסוק בשלל החומרים המרכיבים את הסביבה והחברה".

די בסקירת הפעילות של השנים האחרונות כדי לגלות, שהחברה להגנת הטבע היתה שם ברוב המאבקים המתוקשרים, כשהיא מנסה לרתום להם קהלים שונים ומגוונים. היא שותפה לבג"ץ הקרקעות, היא שותפה בבג"ץ בריכות המלח של משפחת דנקנר, הגישה תביעה משפטית נגד יזמי המרינה בהרצליה והקיוסק של אשדוד, ותמכה בתוכנית פארק איילון. נציגה הפגינו נגד תוכנית ניצן, נגד הקמת היישוב אירוס ונגד התיישבות הבודדים בנגב. היא מנהלת מסע נגד כרייה באתר חצבה מערב, נגד סלילת קטע 18 בכביש חוצה ישראל, שלא לדבר על חינוך.

זה הסיבוב השני של פלג בחברה. הראשון החל נמשך בין 1970 ועד 1980. הוא התחיל כמדריך בבית ספר שדה, ואחר כך מנהל בית ספר שדה עירוני איילון. אחר כך ניהל את בית ספר שדה מעגן מיכאל, נסע לשליחות בחו"ל וחזר לקיבוץ כחבר. הוא ניהל את מפעל צורון, שמייצר חלקי מתכת לתעשייה, בין השאר את הסטנטים של מדינול. בין 1999 ו-2002 היה מרכז משק, וכשראה את המודעה של החברה להגנת הטבע החליט להגיש מועמדות.

"בפרספקטיבה של 30 שנה אני יכול לומר, שהשמירה על הסביבה והחינוך הם הנושאים החשובים לי ביותר", הוא אומר. "זה הסיכוי שלנו לנהל מדינה נורמלית וכלכלה נורמלית. בעוד שבמפעל רגיל צריך לדאוג למאזן פיננסי ולדו"ח רווח והפסד, כאן צריך לדאוג בנוסף גם למאזן הערכי".

גלובס: החברה להגנת הטבע היתה שותפה לבג"ץ הקרקעות. כקיבוצניק, איך זה מסתדר?

פלג: "אני מאלה שמאמינים, שהאדמה ניתנה לחקלאים לעבדה ולשמרה. אם החקלאים אינם מעבדים את האדמה, יש למדינה הצדקה מלאה לקחת אותה מהם בחזרה. אני מקבל שיש לעגן את זכותו של החבר בקיבוץ ובמושב בחלקת המגורים, אך אין שום סיבה שהחקלאי יהפוך להיות איש נדל"ן. זו דעתי מאז ומתמיד.

"אני חושב שמה שקרה כאן הוא המקרה הקלאסי של לא העכבר הוא הגנב אלא החור... ברגע שהמדינה נתנה לחקלאים את האפשרות לקבל כסף עבור הקרקע, הם ראו בכך הזדמנות. החטא הקדמון הוא שינוי הייעוד מחקלאות לבנייה. ברגע שזה התאפשר, הפיתוי הפך גדול. החקלאים חיפשו דרך להתקיים ונכנסו לתוך הפיתוי הזה. כדי לשמר את החקלאות ואת החקלאים צריך לתגמל אותם על השירות הסביבתי שהם נותנים".

- מה עמדתך בנושא היוון חלקת המגורים ומתן חלקת תעסוקה בשטח של 500 מ"ר?

"אני לא מכיר את הנושא מספיק טוב. אני רק יכול לומר, שמתן 500 מ"ר לתעסוקה לכל בעל נחלה במושב ישנה לחלוטין את המרקם של היישובים החקלאים, ובכך יש סכנה גדולה לדמותו של המושב ולדמותם של אזורי התעשייה העירוניים".

- מה עמדתך בנושא כלובי הדגים?

"כאזרח שומר חוק אני אומר בצורה הברורה ביותר, שאם לכלובים אין היתר בנייה, אסור להם להיות בים. מבחינה סביבתית, היו אין ספור ויכוחים אם הכלובים מזיקים או לא. לדעתי, קשה מאוד להניח שהם אינם מזיקים. לכן, ולו מחמת הספק, הם צריכים לצאת מהים.

"היו לי הרבה ויכוחים בנושא זה עם חברים בקיבוץ שלי, שגם הוא עוסק בגידול דגים. אמרתי להם לא אחת, שגם אם הנזק אינו נראה כרגע לעין, בסופו של דבר הוא יתגלה. לא יתכן שכמות כל כך גדולה של הפרשות ושל נוטריינטים הבאים מהמזון הניתן לדגים, לא תשפיע בסופו של דבר על ים סוף, שהוא ים סגור. במקרה זה אין ברירה".

- איך אתה מסביר את עמדתו של השר לאיכות הסביבה, שלום שמחון, שהחליט להימנע?

"כנראה שבאותה עת הקטע החקלאי גבר אצלו. אסור לשכוח שהוא היה שר החקלאות. אולי היום הוא חושב אחרת".

- מהי עמדתך בעניין ההתנגדות ליישוב ניצן?

"אני אדם לא קיצוני. הסתכלתי באמפטיה על האנשים שעומדים להיעקר, אך אין ספק שגם במקרה זה צריך לחשוב חשיבה ארוכת טווח. ב-2020 יחיו במדינת ישראל כ-10 מיליון איש, מה שהופך אותנו כמעט למדינה הצפופה בעולם. לכן, חיוני שנמשיך לחשוב על הדורות הבאים ועל השטח הפתוח כמשאב שצריך לשמור עליו. נקודת ההתחלה של המתכננים היתה 11 יישובים בחולות ניצנים. לכן, נכון היה לעשות את המאבק הזה, שזכה לתמיכה רחבה. אני חושב שבעקבות המאבק הזה הבינו מקבלי ההחלטות שצריך לשמור על ארגז החול האחרון, והחליטו לסגור את השטח כשמורות טבע. בסופו של דבר, אין ספק שגם המפונים יבינו את חשיבות ההחלטה".

- ומה עמדתך בנושא בריכות המלח של משפחת דנקנר?

"גם כאן, לדעתי, צריך לפעול העיקרון, שאם לא עושים בשטח שימוש על פי הייעוד, הוא צריך לחזור למינהל ולא להפוך לשטח בנייה".

- באילו נושאים יהיו, להערכתך, המאבקים העתידיים שלכם?

"אנחנו מנהלים מאבק חשוב בנושא מערב ירושלים. אם תוכנית ספדי תצא לפועל, ייבנו במערב העיר 20 אלף יחידות דיור חדשות. משמעות הדבר היא הרס של הרי ירושלים, ולא פחות חשוב מכך, החלשת מרכז העיר. קהילת ירושלים ערכה בדיקה ממנה עולה, שיש מספיק פוטנציאל בנייה בתוך העיר, ואין צורך לצאת לשטחים הפתוחים ולנוף בראשית. אנחנו טוענים שהפרבור יחליש את העיר, בעיה שהיא אופיינית לערים רבות בעולם, ובמיוחד לירושלים.

"נושא נוסף עליו נאבק הוא שימור החקלאות. לפני 30 שנה, כשהייתי מדריך בחברה להגנת הטבע, הסתכלתי על החקלאים ועל החקלאות כעל הפוטנציאל להרס הסביבה. כשראיתי את מטוס הריסוס הייתי אומר לעצמי, שהנה עוד כמה שעות נראה את הדגים צפים בנחל תנינים. כיום, לעומת זאת, אני משוכנע, שבין החקלאים ובין שומרי הטבע חייבת להיות ברית. אין ספק שהחקלאות משמרת את השטחים הפתוחים והיא היחידה המסוגלת למנוע את הבנייה בהם. בשל סיבה זו בכל העולם מתייחסים את החקלאות כאל ריאות ירוקות, וכמי שמאפשרת את חלחול המים לאקוויפר. אני מאמין, שכמו שהאזרחים משלמים מיסים בעבור ביטחון, הם צריכים לשלם מיסים גם בעבור השירותים שנותן להם המגזר החקלאי, במסגרת הערכים החיצוניים של החקלאות.

"אין ספק שהחברה להגנת הטבע עברה אבולוציה. ממאבק על המינים ומאבק על השמורות היא עברה למאבק כולל ועל דרישה להיות מעורבת בתכנון שרואה את הדברים קדימה, שכן אין שום טעם לנצח בקרבות אך להפסיד את המלחמה. הצלחנו במעיינות הדן, הצלחנו בקול אמריקה, הצלחנו בכביש מתלול צורים בין תפן לכרמיאל. אנחנו נאבקים נגד סגירת חופי הכינרת. כל אלה קרבות ספורדיים. הקרב האמיתי הוא על מערכת התכנון".

- בחוק ההסדרים ניסו להוציא את הירוקים מהוועדות המחוזיות. היכן זה עומד?

"לדעתי, המאבק הזה טרם נגמר. להוציא אותנו מוועדות התכנון פירושו סתימת פיות המנוגדת לחוק. אני מאמין שבסופו של דבר הכנסת תבין, שמוטב לשתף את הציבור בהליכי התכנון, כי הקרקע בסופו של דבר שייכת לאזרחים והם אלה שצריכים להיות מודעים למה שקורה סביב הבית שלהם".

- מה עמדתכם בנושא התיישבות בודדים בנגב?

"זהו בסך הכל פתרון לא מוצלח למגה בעיה. מדובר כאן בנושא מורכב מאוד, שדורש פתרון לא על-ידי עוד הקמת עוד נקודות יישוב".

- יש תחושה כאילו התנועה הסביבתית נמצאת מעורבת עוד במגוון רחב של נושאים, ביניהם זיהום אוויר, שמירה על מקורות מים, תחבורה ציבורית, ואתם בכלל לא נמצאים שם.

"אנחנו לא עוסקים באינטנסיביות בשורה ארוכה של גורמים, בעיקר בשל מחסור במשאבים, שמאלץ אותנו להתמקד במספר נושאים, ובהם שמירה על השטחים הפתוחים, שמירה על הקרקע, שמירה על דמותה של הארץ וחינוך. יכול להיות שאם יום אחד ירווח לנו, נוכל לטפל בנושאים נוספים. אני חייב לציין, שלפחות אידיאולוגית אנחנו נמצאים בכל נושא מניעת הפרבור, גם אם פרקטית אנחנו נמצאים שם קצת פחות. הקהילות העירוניות שלנו עוסקות בכך רוב הזמן. כך למשל, קהילת תל-אביב פעלה למען הרכבת הקלה. בנוסף הפקנו מפה להולכי רגל, כדי לשכנע אנשים לעשות שימוש מצומצם ככל האפשר במכונית. אנחנו תומכים מאוד בתחבורה ציבורית, אך אין ספק שניתן היה לעשות הרבה יותר".

- יש נושאים שאתה מרגיש שאתם מחמיצים במודע?

"היינו שמחים לפעול בנושא השפעת הסביבה על הבריאות בכל הקשור לאנטנות סלולריות, איכות מים ועוד. אני חושב שאנחנו צריכים להתמקצע הרבה יותר בתחום הבריאות ובתחום הכלכלה. להגדיל את המחלקה המשפטית שלנו, כדי שתהיה לה משמעות גדולה הרבה יותר במאבקים העתידיים".

- מה לדעתך ההצלחה הגדולה ביותר שלכם עד כה?

"אני חושב שהשמירה על מעיינות הדן, הכרזת הכרמל כגן לאומי, חוק רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. הכישלונות הגדולים הם התחנה ההידרואלקטרית בכפר הנשיא והירדן ההררי. אין ספק שבכל הנושאים האלה התעוררנו מאוחר מדי".

- איך היית מגדיר את היחסים שלכם עם רשות הטבע והגנים, שהתחילו כאידיליה גדולה ובשנים האחרונות נשמעות יותר ויותר חריקות?

"יש מתחים, אך אני מגדיר אותם כמתחים בריאים. לפעמים יש לנו ביקורת עליהם, כמו למשל בסיפור מיכל - שם הרשות תומכת בהקמת יישוב על הגלבוע, במקום היחיד בעולם בו צומח אירוס הגלבוע. היינו, כמובן, שמחים יותר אם הנהלת הרשות היתה מקשיבה קצת יותר לאנשי המקצוע שלה. לרשות יש אנשים מצוינים, שרק צריך להקשיב להם קצת יותר. גם בנושא הרכבת לירושלים יש לנו חילוקי דעות איתם. כך למשל, הרת"ג היתה זו שהציעה את חלופת המפלס הנמוך של הרכבת, החייבת כריית מנהרה עמוקה יותר. כל הגופים הירוקים התייצבו סביב הרשות בנושא זה, אך היא חזרה בה פתאום וטענה שהחלופות לא נבדקו כראוי. יתכן והבעיה נובעת מהדיכוטומיה שנוצרת מכך, שהם עוסקים מצד אחד בשמירת טבע ומצד שני בפיתוח גנים לאומיים. מדובר בסתירה פנימית שיוצרת קושי, שכן שימור טבע לא עושה פיתוח, לא בונה ולא עושה שבילים רחבים. יש סתירה בין ראש שעוסק בפיתוח לבין ראש שעוסק בשימור".

- מהו התסכול הגדול ביותר שלכם?

פלג: "אחת הבעיות הנוספות המטרידות אותנו היא נושא הניקיון. כמו בנושא פרחי הבר, ניסינו במספר מבצעים לחנך את הציבור לשמור על הניקיון. עשינו פעולות רבות ומגוונות, ולצערי לא הצלחנו. אם שואלים אותי על הכישלון הגדול שלנו, אני חושב שזה נושא הניקיון. היום אנחנו מבינים, שאם רוצים להיכנס לנושא הזה ברצינות הראויה, צריך אכיפה וחינוך, נושאים שדורשים מאמץ רב".