על שחיתות ושימושים חורגים

ישראל תופסת מקום גבוה במדד השחיתות העולמי, וכל המתעניין בנדל"ן קם ושואל: האם השחיתות הקרויה "שימוש חורג" כלולה גם היא במדד הזה? השימוש החורג מגוון ביותר, החל בבנייה בלתי-חוקית על אדמת הציבור וכלה בתוספת קומות מעבר לרישיון על אדמת הפרט. מפעם לפעם מתווספים גוונים לקשת החריגה. בשבוע שעבר סיפר עיתון "הארץ" על ילדים החייבים לצעוד ברגל 5 ק"מ לבית-הספר ברמלה. הדבר המעניין בנושא הנדל"ן הוא זה: עיריית רמלה והמועצה האזורית עמק לוד אינן מתעניינות בשכונה זו, שהוקמה על קו התפר ביניהן. והמינהל? כנראה שגם הוא לא מתעניין. הבתים נבנו ללא היתר על קרקע חקלאית פרטית שבבעלות התושבים.

כאן התעלמו הרשויות מהמאחז הבלתי-חוקי כדי להתחמק ממתן שירותים לתושביו. בדרך כלל עוצם השלטון המוניציפלי את עינו משימושים חורגים, מפני שהעבריינים מוכנים לשלם לו ארנונה ו/או לחסוך לו הוצאות פיתוח, אחזקה וניקיון. השלטון המוניציפאלי נהנה מהשימוש הקניוני החורג והאינטנסיבי באתר הקרוי צומת ירקונים: אפשר לגבות ארנונה נאה מקניון, קשה לגבות ארנונה נאה מפארק לאומי. בדומה לכך, הרשויות הסובבות את הכינרת נהנות מהשימוש החורג בחוף האגם, כי הגידור מכניס להן קצת כסף שהעבריינים מוכנים לתרום, ובמקביל הוא חוסך לרשויות את עלויות הטיפול בחוף.

אפשר לומר אפילו, שעצימת העין הרשמית מהשימושים החורגים פוגעת בפקידי הרשויות המקומיות והמינהל. אם הרשויות עוצמות עין - אין צורך לשחד אף פקיד. מעניין, איפוא, כיצד משפיעה השחיתות הבלתי-משוחדת בשימושי הקרקע על מקומנו בסולם השחיתות העולמי.

אמנם, בשנים האחרונות מתחיל הציבור להתעצבן. התקשורת מדווחת ומבקר המדינה כותב. ומה שחשוב יותר, מתחילים לפנות לערכאות כנגד השימושים החורגים - בין כשהפונים הם נפגעים ישירים, ובין כשהפגיעה היא בציבור הכללי והפנייה נעשית בידי אירגוני סביבה ונודניקים אחרים.

עוד זכורה פרשת הבנייה של וילות במסווה דירות נופש בעין חמד, ופרשת הבנייה של דירות פאר במסווה דירות קיט במרינה בהרצליה. בימים אלה התעוררו בעלי מלון נפטון באילת ועתרו נגד העירייה המעלימה עין מיותר ממאה דוכנים, שחלקם הגדול פועל ללא היתר, המוצבים על הטיילת המרכזית של פורטופינו הישראלית. גם המינהל קם מרבצו והוא תובע סילוק יד - מן העירייה ומבעלי הדוכנים. רעש גדול עוד יותר עשה השימוש החורג הקרוי אנטנה סלולרית. מסתבר שאנשים רבים כבר אינם מוכנים לסבול את הנזק הכספי הנובע מן השימוש החורג הזה, עוד לפני שהוברר לאשורו נזקו הבריאותי. לאופנה נכנסו גם תביעות משפטיות על בנייה החורגת מהרישיון, על חשבון השכנים וגם על חשבון דיירי המבנה החורג עצמו.

אין להתפלא על תופעות אלו במדינה, שבה המלונאי יכול להרשות לעצמו להוסיף שתי קומות מעבר לרישיון. כשם שאין להתפלא על קיבוצים במרכז הארץ, ההופכים בלי אישור קרקע חקלאית למרכז עסקים. אפשר רק לשמוח, שהנפגעים הישירים והארגונים הציבוריים והסביבתיים נזעקים לפנות לערכאות. מאחר שמערכת המשפט עמוסה, יש לקוות שתיתן עדיפות לתביעות אלו, הבאות למנוע נזקים מיידיים, כלכליים ואחרים, ובכייה לדורות.